באר שבע סנהדרין קנו

בעל העקרים. והרב מהר"י ז"ל תמה מאד עליו היאך חשד לריש לקיש מריה דגמרא בדעה נפסדת כזו שאפילו מי ששמר כל התורה כולה ולא שייר אלא חק אחד מהתורה שלא ישיג העוה"ב הפך מה שאמרו במשנה כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב והפך מה שאמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו' ואיך לא הביא רבי יוחנן או בעל הגמרא משניות אלו להקשות על ריש לקיש ועוד שהרי בפ"ק דר"ה תניא ב"ש אומרים ג' כתות הן ליום הדין אחת של צדיקים גמורים ואחת של רשעים גמורים ואחת של בינונים צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיי העוה"ב רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנם וכו' בינונים ב"ה אומרים ורב חסד מטה כלפי חסד וכו' וכתבו התוספות מדקא חשיב בינונים שעונותיהם וזכיותיהם שקולים משמע דצדיקים גמורים דקאמר היינו מי שזכיותיו מרובים ורשעים גמורים דקאמר היינו מי שעונותיו מרובים וא"כ קשה מברייתא זו אתרוייהו אריש לקיש ורבי יוחנן לפי מה שפירש הרב בעל העקרים את דבריהם דריש לקיש אמר דאפילו מי ששמר כל התורה כולה ולא שייר אלא חק אחד יורד לגיהנם ובברייתא הנזכרת אמר דמי שרובו זכיות נכתב ונחתם לאלתר לחיי העוה"ב ורבי יוחנן אמר דאם קיים רק חק אחד בלבד אינו יורד לגיהנם וזה הפך ממה ששנו בברייתא הנזכרת רשעים גמורים דהיינו מי שרובו עבירות נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנם ואין ספק כי לדעת הרב בעל העקרים בין לריש לקיש בין לרבי יוחנן פירושא דפערה פיה היינו דיורד לבאר שחת ונדון בה לדורי דורות דאי הוה סבר דריש לקיש מפרש ליה דיורד לגיהנם על זמן מה ואחר כך הוא זוכה לחיי העוה"ב לא הוה מקשה מידי עליה ממתני' דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב והא נמי ודאי כי דין ג' כתות הנזכר אחד הוא בין ליום הדין הגדול אחר תחיית המתים בין בעולם הנשמות תיכף אחר פטירת האדם כמו שנתבאר באור רחב בשער הגמול להרמב"ן ז"ל ואין לומר כשם דפליגי ריש לקיש ורבי יוחנן בפירוש לבלי חק פליגי נמי בפירוש פערה פיה דקאמר קרא ריש לקיש מפרש פערה פיה ר"ל דיורד לגיהנם על זמן מה ואחר כך הוא זוכה לחיי עוה"ב וסבר ריש לקיש דברייתא דקתני בה דרובו זכיות ומיעוטו עבירות נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עוה"ב מיירי במי שעשה מיעוט עבירות ההם זמן מה טרם שקרבה עת פקודתו ושקל למטרפסיה בהאי עלמא וכשימות זוכה הוא תכף לחיי עוה"ב וכמו שאמר רובו זכיות ומיעוטו עבירות נפרעים ממנו על עבירות שעשה בעוה"ז בשביל ליתן לו שכר משלם בעוה"ב אבל ריש לקיש איירי במי שעשה עבירה אחת סמוך למיתתו ולא נזכר להתחרט עליה ולשוב בתשובה על איש כזה דריש קרא דפערה פיה למי שמשייר אפילו חק אחד דכיון דלא נפרעו ממנו מעבירה זו בעודו בחיים חייתו לא ימלט מלירד לגיהנם על זמן מה ולהיות נדון שם בעונש מתייחס ונערך אל איכות ומהות העבירה אשר עשה ואחר מירוק העון ההוא כפי אשר תשערהו חכמתו יתברך הוא זוכה לחיי עוה"ב ורבי יוחנן פליג עליה וקאמר לא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי דאיהו סבר רובו זכיות ומיעוטו עבירות סמוך למיתתו מוחלין לו על מיעוט עבירות שבידו וזוכה תכף לגן עדן ולחיי העוה"ב אלא שמיעוט עבירות ההם גורעין לו חלקו מג"ע ומחיי עוה"ב מאחר שלא קבל עליהם ענשם בעוה"ז ולא נצטרך לומר לפי זה דרבי יוחנן דמוקי להאי קרא במי שלא קיים אפילו חק אחד סבר דדוקא מי שלא קיים אפילו חק אחד הוא דיורד לגיהנם על זמן מה אבל מי שקיים חק אחד אע"פ שעבר על כל שאר מצות שבתורה אינו יורד לגיהנם כלל ויקשה עליו מברייתא דקתני בה דרובו עבירות נכתב ונחתם לאלתר לגיהנם מפני שיש לומר לר' יוחנן מפרש פערה פיה דקאמר קרא היינו דיורד לבאר שחת ונדון בה לדורי דורות ומוקי רבי יוחנן להאי קרא למי שלא קיים אפילו חק אחד. ומעתה אין להקשות עליו מברייתא הנזכרת דקתני בה רשעים גמורים דהיינו מי שרובו עבירות נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנם דאיהו הכי קאמר מי שלא קיים אפילו חק אחד נדון בגיהנם לדורי דורות אבל מי שקיים חק א' אע"פ שעבר על כל שאר המצות שבתורה אינו יורד לגיהנם להיות נדון בו לדורי דורות אבל נדון הוא שם י"ב חדש כדקתני בברייתא ולא יהיה קשה מידי ארבי יוחנן וריש לקיש כי כל חד מינייהו מפרש פערה פיה דקאמר קרא על פי דרכו וברייתא מתרצא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כמו שפירשנו אבל לא יתכן לומר כן דמלשון המימרא משמע דריש לקיש ור' יוחנן לא פליגי אלא בפירוש לבלי חק ואי הוו פליגי נמי בפירוש פערה פיה לא הוה שתיק הגמרא מלבאר פירושו דפערה פיה המתחלף להני אמוראי לכל חד על פי דרכו בפירוש לבלי חק ומה שנראה בעיני טוב וישר בביאור דברי הני אמוראי הוא דבין לריש לקיש בין לרבי יוחנן פירושא דפערה פיה הוא דיורד לבאר שחת ונדון שם לדורי דורות ותרוייהו דרשי לבלי חק במי ששמר כל מצות שבתורה ולא עבר אלא על חק אחד ובהא הוא דפליגי ריש לקיש מוקי ליה לקרא במי שעבר ולא נזכר מעולם כלל בחק אחד כקץ ומזלזל במצוה ההיא כאלו תאמר שעבר ולא נזהר מעולם בלבישת שעטנז או שאר מצות לא תעשה וזהו מה שאמר למי שמשייר אפילו חק אחד שעשה החק ההוא שיור ופאה ואע"ג דברייתא הנזכרת קתני היו בכלל מחצה עונות שלהן עון פושעי ישראל בגופן כגון קרקפתא דלא מנח תפלין יורדין לגיהנם ומצפצפים ועולים וכו' עד אבל מי שעונותיו מרובים מזכיותיו ובכלל אותן עונות עון פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונים בו י"ב חדש לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת וגיהנם פולטתן ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים וכו' דשמעינן מינה דמי שזלזל ולא נזהר במצוה אחת אפילו אם היה מרובה עונות אינו נדון בגיהנם כי אם י"ב חדש סבר ריש לקיש דהיינו דוקא במי שעבר על אחת ממצות עשה שזלזל בה בשב ואל תעשה כגון קרקפתא דלא מנח תפלין דמפרש בברייתא וכדומה לה אבל מי שלא נזהר מעולם באחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ומזלזל בה בשאט בנפש בקום עשה האיש הזה גדול עונו מנשוא וסבר ריש לקיש דיורד הוא לבאר שחת ונדון בה לדורי דורות וקאמר ליה רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו הכי דנהי דעון פלילי הוא וראוי לעונש גדול בלי ספק מ"מ אינו נדון עליו לדורי דורות אלא מאי לבלי חק למי שלא קיים אפילו חק א' מן התורה פירוש שלא קיים וקבל עליו אפילו חק אחד למצוה שהוא מכחש וכופר בחק ההוא היותו מן התורה דאיש הזה יקרא כופר בתורה מן השמים וכמו שאמרו חז"ל כל האומר כל התורה כולה מפי הקב"ה חוץ מפסוק אחד וכו' עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה ומי שלא קיים הוא מלשון קיימו עליהם היהודים וכן פירש הרמב"ן ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם דהיינו אשר לא יקבל עליו שהוא חייב לעשות את כולם זהו מה שנראה לי בביאור ופירוש הך מימרא והפירוש נחמד ונעים מאד מצד הענין המכוון בעצמו ומסכים אל הלשון מכל צד עכ"ל הרב מהר"י ז"ל. ועם כל השבח הזה שהוא משבח פירושו אומר אני אחר אלף מחילות מעצמותיו הקדושים לא כן אבי חס ושלום פה קדוש יאמר דבר זה הלא פירוש זה אין לו קיום והעמדה כלל ועיקר לא מצד הענין ולא מצד הלשון מכמה ספיקות עצומות וקושיות חזקות הרבה מאד דלית נגר ובר נגר דיפרקינהו לפי עניות דעתי לא מצד הענין שפירש דלדעת ריש לקיש מי שלא נזהר מעולם באחת ממצות לא תעשה ועבר עליה בזדון לבבו מחמת שמזלזל בה הוא יורד לבאר שחת ונדון בה לדורי דורות ורבי יוחנן פליג עליה וקאמר שאינו נדון עליו לדורי דורות וזה אי אפשר בשום פנים דממה נפשך קשה אי מיירי שלא נזהר מעולם באחת ממצות לא תעשה ועבר עליה בזדון לבבו להכעיס ולא לתיאבון א"כ פשיטא דלא הוה פליג רבי יוחנן בזה על ריש לקיש שהרי רבי יוחנן גופיה אמר בהדיא דמומר לדבר א' להכעיס נקרא מין ולא במקום אחד בלבד אלא בשני מקומות אמר כן בהדיא הא' הוא בפרק בתרא דהוריות ת"ר אכל חלב זהו מומר ואיזהו מומר אכל נבלות וטריפות וכו' רבי יהודה אומר אף הלובש כלאים אמר מר אכל חלב זהו מומר ואיזהו מומר אכל נבלות וטריפות כו' מאי קאמר אמר רבה בב"ח אמר רבי יוחנן הכי קאמר אכל חלב לתיאבון הרי זה מומר להכעיס הרי זה מין ואיזהו מומר דבסתמא מין הוי אומר אוכל נבלות וטרפות כו'.