באר שבע סנהדרין קנז

והב' הוא בע"א פרק אין מעמידין תני רבי אבהו קמיה דרבי יוחנן העכו"ם והרועים בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין אבל המינין והמסורות והמומרים מורידין ולא מעלין א"ל אני שונה לכל אבדת אחיך לרבות את המומר ואת אמרת מורידין סמי מכאן מומר ולישני ליה כאן במומר אוכל נבלות לתיאבון כאן במומר אוכל נבילות להכעיס מין הוא כלומר והא תנא ליה רישא והא ודאי דלאו דוקא אוכל נבלות וחלב להכעיס קאמר רבי יוחנן שנקרא מין אלא ה"ה הלובש כלאים כמפורש בברייתא הנזכר וכל שאר מצות לא תעשה כמו שפסק הרמב"ם ז"ל בהדיא בפ"ד דהלכות רוצח וז"ל המינין והם ע"א או העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה מין מצוה להורגן כו' ע"כ. וכן פסק בפ"ג דהלכות תשובה וז"ל המומר לעבירה אחת זה שהחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון ונתפרסם בה והורגל אפילו היתה מן הקלות כגון שהוחזק תמיד ללבוש שעטנז או להקיף פאה ונמצא כאלו בטלה מצוה זו מן העולם אצלו הרי זה מומר לאותו דבר והוא שיעשה להכעיס כו' כלומר ואין לו חלק לעוה"ב אלא נידון בגיהנם לדורי דורות לעולם ולעולמי עולמים (הגה"ה צ"ע אמאי פסק הרמב"ם בפ"ד דהלכות רוצח שהבאתי כרבי יוחנן דמומר לדבר אחד להכעיס נקרא מין ובפ"ג דהלכות תשובה שהבאתי פסק כדברי המיקל בפלוגתא דרב אחא ורבינא דאפי' להכעיס נקרא מומר ולא מין ושמא י"ל דלענין שאין לו חלק לעוה"ב לא קפיד לקרותו מין מאחר שמין ומומר תרוייהו שוים שאין להם חלק לעוה"ב. ע"כ הגה"ה) אם כן כיון דקסבר רבי יוחנן גופיה דמומר לדבר אחד להכעיס נקרא מין היאך אפשר לומר דפליג הכא על ריש לקיש וס"ל שאינו נידון בגיהנם לדורי דורות הלא בברייתא דפ"ק דר"ה הנזכר אמר המינין והמומרים יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות וגיהנם כלה והם אינם כלים כו' וגדולה מזו כתבו התוס' בפ' א"מ גבי סמי מכאן מומר כו' דדוקא לגבי הורדה לבור מסמי ר"י מומר מלמתנייה בהדי מינים אבל לדברים אחרים מצינו בכמה מקומות שונה מינים ומומרים יחד בפ"ק דר"ה המינים והמומרים יורדים לגיהנם כו' משמע בהדיא מדבריהם דהא דקתני הברייתא בפ"ק דר"ה והמומרים ע"א יורדים לגיהנם לדורי דורות כו' היינו אפילו מומר לתיאבון ואפילו ר"י מודה בזה שהרי ר"י לא מסמי מומר מלמתנייה בהדי מינים לגבי הורדה לבוא אלא דוקא מומר לתיאבון ואין להקשות על התוספות היאך אפשר להו לומר הכי הלא בפ"ק דחולין מבואר בהדיא דמומר לדבר אחד לתיאבון ישראל מעליא הוא די"ל דהיינו דוקא כשאינו עומד ברשעו ושונה באולתו תמיד אבל התוספות ר"ל במומר לתיאבון שעומד ברשעו ושונה באולתו תמיד דומיא לקרקפתא דלא מנח תפלין מעולם דמפרש בברייתא הנזכר וכי תימא דפלוגתא דר"י ור"ל מיירי במי שמשייר חק אחד שעבר עליו בזדון לבו לתיאבון ולא להכעיס והא דקתני הברייתא בפ"ק דר"ה מומרי ע"א יורדין לגיהנם לדורי דורות כו' מיירי דוקא במומר להכעיס וכמו שכתב בהדיא הרמב"ם בפ"ג דהלכות תשובה שהבאתי ולא כדמשמע מדברי התוס' דמיירי אפילו במומר לתיאבון כמו שפירשנו א"כ קשה על ר"ל היאך קאמר שנידון בגיהנם לדורי דורות הלא הברייתא בפ"ק דר"ה דקתני מומרי ע"א יורדין לגיהנם לדורי דורות כו' לא מיירי אלא דוקא במומר להכעיס. ועוד קשה לפי האי פירושא דמשמע דר"י ס"ל שאפי' מי שלא נזהר מעולם ועובר בזדון לבבו על חק א' איזה שיהיה מכל מצות ל"ת שבתורה אינו נידון בגיהנם לדורי דורות מדקאמר הקרא לבלי חק סתם וכן ר"ל אמר חק סתם משמע שר"ל איזה חק שיהיה מכל מצות ל"ת שבתורה וכן כתב הרב הזה בהדיא באחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה וזה א"א שהרי אשכחן הרבה מצות ל"ת שמי שעובר על א' מהם בלבד הוי כמי שכופר בכל התורה כולה ונידון בגיהנם לדורי דורות כמו מומר לע"א והמחלל שבת בפרהסיא כדאיתא בריש חולין וכן כל הנך שאמר ר"א המודעי לעיל בפרקין המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו כו' ולפיכך אומר אני שהפי' הזה אין לו קיום והעמדה כלל ועיקר מצד הענין וגם לא מצד הלשון כי איך יעלה על הדעת לפרש הא דקאמר ר"ל למי שמשייר אפי' חק א' קאי דוקא על מצות ל"ת שבתורה ולא על מ"ע והלא מדקאמר קרא וגם ר"ל חק סתם משמע שר"ל כל מצות מתרי"ג מצות ולא עוד אלא שהרב הזה בעצמו כתב שר"י מפרש קרא לבלי חק למי שלא קיים אפילו חק א' היינו שלא קבל עליו אפי' חק א' למצוה שהוא מכחש וכופר בחק ההוא היותו מן התורה כו'. ולפ"ז יהיה פירושא של חק דקאמר קרא וגם ר"י כל מצוה מתרי"ג מצות ומלשון המימרא משמע דר"ל ור"י לא פליגי רק בפי' לבלי חק אם פירושו למי שמשייר אפי' חק אחד או למי שלא קיים אפי' חק א' אבל בפי' תיבת חק גופיה דקאמר קרא לא פליגי וכן מה שפי' דר"י אמר אלא מאי לבלי חק למי שלא קיים אפי' חק א' פי' שלא קיים וקבל עליו למצוה כו' אין לו שחר מכמה טעמים חדא שהרי ברוב ספרים שבידינו גרסינן אלא אפילו לא למד אלא חק א' ובמקצת ספרים גרסינן אלא אפילו לא עשה אלא חק אחד כו' אבל מיהא בכל הספרים גרסינן אלא חק א' ולא כמו שכתב הרב הזה אפילו חק א' ולפי גירסא זו אין שום מקום לפירושו ואפי' לפי גירסתו שהביא הרב הזה אלא למי שלא קיים אפי' חק א' לא יתכן לפרש מלת קיים קיבל עליו למצוה מפני שמלת קיים שבכל הגמרא פירושו שמר ועשה כמו קיים זה מה שכתוב בזה אמרינן לימד לא אמרינן כו' בפ"ק דב"ק וכהנה רבות ואין ראיה מקרא קיימו עליהם היהודים כו' דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד ובאמת תמיה אני מאד על הרב הזה היאך לא שת לבו להרגיש שהקושיא שהקשה הוא על ר"י לפי מה שפירש הרב בעל העיקרים מהברייתא דפ"ק דר"ה דקתני הרשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנם נופלת ג"כ על המשנה ר"ח בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל כו' כפי מה שפירש הרמב"ם שהבאתי וכבר היה אפשר לי לומר שהרמב"ם נשמר מזאת הקושיא ולפיכך דקדק לומר כי כשקיים אדם מצוה מתרי"ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כונה מכוונת העולם בשום פנים כו' והא דקתני הברייתא בפ"ק דר"ה שדוקא מי שרובו זכיות זוכה לעוה"ב היינו דוקא מי שלא עשה שום מצוה על מתכנתה ושלימותה כראוי וכהוגן אלא כמו מצות אנשים מלומדה ולפיכך צריך רבוי גדול מן המצות כדי שיזכה לחיי עוה"ב אמנם לפי האמת בלאו הכי לא קשיא מידי לדעת הרמב"ם שכבר גילה דעתו מבוארת ומבוררת בפ"ג דהלכות תשובה דהא דקתני הברייתא בפ"ק דר"ה והבינונים כו' דשקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם יש זכות שהוא כנגד כמה עונות שנאמר יען נמצא בו דבר טוב ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות שנא' וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ואין שוקלים אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות ע"כ. וכבר ראיתי מי שפי' הך מימרא ע"ד אחר וז"ל כי שני מצות גדולות הם הנקראים חק המילה היא נקראת חק כדכתיב ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם וכן אמרו בברכת מילה חק בשארו שם ותפלין ג"כ נקראים חק דכתיב בהו ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ודרשו בס"פ הקומץ מחוקת תפלין ואמרינן נמי בפרק בא סימן ובפרק כיצד מברכין דבני מערבא מברכין בתר דמסלקי תפלייהו לשמור חקיו ועד"ז יהיה מחלוקת ר"ל ור"י והנה דעת ר"ל שהגיהנם הוא פתוח למי שמשייר אפי' חק א' דהיינו א' מהשתי מצות הנזכרים דאם קיים כה"ת כולה רק שמשייר מצות תפלין שלא קיים נופל בגיהנם כדאיתא בפ"ק דר"ה פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בו י"ב חדש וכו' ומפרש בגמרא פושעי ישראל בגופן מאי נינהו אמר רב קרקפתא דלא מנח תפלין וכן אם קיים כל התורה כולה ולא קיים מצות מילה נופל בגיהנם כדאיתא במדרש לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק למי פערה למי שאין לו חק שנאמר ויעמידה ליעקב לחק וכו' ור' יוחנן אמר לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי דאפי' קיים כה"ת כולה זולת חק אחד מהשני חקים הנזכרים נופל בגיהנם אלא לא אמר הכתוב אלא למי שלא קיים אפילו חק אחד אבל אם קיים חק אחד מהשני חקים הנזכרים אע"פ שלא קיים חק השני איזה שיהיה אינו נופל בגיהנם כו' עכ"ל. ואני אומר שהפירוש הזה בודאי ליתא על