באר שבע סנהדרין קנה

כדברי החולק עליו וכו'. הרי משמע בהדיא שאין הבן או התלמיד רשאי לסתור את דברי אביו או רבו בדבר הלכה אף על פי שיש לו להשיב דאי לא שיש לו להשיב תשובה מהיכא תיתי וכמו שכתב בהדיא הטור ח"מ בסי' ק"ז על דברי אביו הרא"ש שהבאתי לעיל אף על פי שנראה לחלק איני משיב על דבריו ולא מסתבר לחלק סותר את דבריו של אביו או של רבו בדבר הלכה בין מחלוקת תלמיד על רבו שמצינו בכל הגמרא שהבאתי לעיל. ולכאורה היה נ"ל הא דתניא לא סותר את דבריו וכו' אין רצונו לומר שלא יחלוק על רבו באיזה פסק או הוראה אלא ה"פ שלא יחלוק על רבו באיזה פסק או הוראה בלשון סתירה כגון לא כי וכיוצא בזה אלא צריך לחלוק לו כבוד בדבורו כדאיתא בסנהדרין בפרק הנשרפין מתני ליה רב יחזקאל לרמי בריה הנשרפין בנסקלין רבי שמעון אומר דינו בסקילה שהשריפה חמורה א"ל רב יהודה אבא לא תיתנייא הכי מאי איריא כו' אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא לא תימא ליה לאבוך הכי דתניא הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה וכו' אלא אומר לו אבא מקרא כתוב בתורה כך הוא. ועדיין לבי מהסס. ולולא פיו הקדוש של רש"י וכל הנגררים אחריו הטור י"ד הרא"ה ובית יוסף שהבאתי לעיל הייתי מפרש הברייתא הנזכרת דקתני ולא סותר את דבריו לא איירי בדבר הלכה כלל ועיקר אלא מיירי דוקא במילי דעלמא וראיה מוכרחת לדברי מהא דאיתא בפ"ק דקידושין מאי דכתיב כי ידברו את אויבים בשער אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקים בתורה בשער אחד נעשו אויבים זה לזה וכו'. והא ודאי הא דקאמר אפי' ר"ל אע"ג שהבן חייב לחלוק כבוד לאביו שלא יסתור את דבריו ודכוותיה התלמיד לרבו אפ"ה לדבר הלכה נעשו אויבים זה לזה משום שא"צ לחלוק כבוד שלא יסתור את דבריו בדבר הלכה וטעמא רבה איכא במילתא כמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה שהבאתי לעיל כי תורת אמת היא ואין מחניפין לשום אדם אבל אי אפשר לפרש הא דקאמר אפילו האב ובנו וכו' אף ע"ג שהבן אוהב לאביו וכן התלמיד לרבו דא"כ מאי רבותי' אטו בשביל אהבה יחניף לאביו ולא יחלוק עליו כשהוא יודע שאינו אומר אמת ועוד דא"כ היה לו לומר סתם אפילו שני אוהבים שעוסקים בתורה וכו'. כן נראה לי

ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא. לא ידעתי מה להם לצדיקים לעתיד לבא בממון ושמא יש לומר דזה מיירי לימות המשיח

קרח מן השרופים ומן הבלועים וכו' בב"ר נותן טעם למה נעשה בו ב' דינין שאלו נשרף ולא נבלע היו הבלועים מתרעמין ואומרים שלא הביא עלינו כל הפורענות הזו אלא קרח והרי הן נבלעים וקרח ניצול ואלו נבלע ולא נשרף היו השרופין מתרעמין וכו'

ע"ב עשרת השבטים אין להם חלק לעוה"ב כו'. פרש"י אית דמפרשי היינו לימות המשיח שלא יקבלם משיח עם שאר גליות לפי שספרו בגנות ארץ ישראל כדאמרן לעיל כי מטו שוש כו' ובדבר זה נענשו מרגלים ולפי פירוש זה הא דתנן לעיל מרגלים אין להם חלק לעוה"ב היינו לימות המשיח וקשה לי טובא חדא שהרי ימות המשיח ועולם הבא נזכרים בהדי הדדי לעיל בפרקין ובשאר דוכתי טובא כמו כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה כו' אלמא דימות המשיח אינם נקראים עולם הבא ועוד מדכייל מרגלים בהדי אינך שאין להם חלק לעוה"ב דהיינו עולם הנשמות או עולם התחיה למר כדאית ליה וכו' כמו שפירשתי לעיל אם כן דכוותיה עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא היינו נמי לעולם הבא ממש

קטני בני רשעי ישראל אין באין לעוה"ב. פרש"י רשעי ישראל עצמן פשיטא דאין להם חלק לעוה"ב כדאמרינן בפרק בתרא דכתובות רפאים בל יקומו מי שמרפה עצמו מדברי תורה וכו'. תמיה אני פה קדוש יאמר דבר זה דאם כן מאי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו'. ועוד שהרי בפ"ק דר"ה אמרינן בהדיא שאפילו הרשעים גמורין שעונותיהן מרובים אם אין בכלל עונותיהן עון פושעי ישראל בגופן דהיינו שלא הניחו תפלין מעולם יש להם חלק לעוה"ב וכ"כ הרמב"ם בהדיא בפ"ג דהלכות תשובה ועוד שהרי בפרק בתרא דכתובות אמרינן על הא דאמר רבי אלעזר רפאים בל יקומו מי שמרפה עצמו מדברי תורה אמר ליה רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי ההוא במרפה עצמו לע"א הוא דכתיב ואף על גב דר"א יליף ליה אח"כ מקרא אחרינא דכתיב כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל וכו' מ"מ סוגיא דעלמא לא אזלא כוותיה דר"א דא"כ קשה אמאי לא חשיב מי שמרפה עצמו מד"ת לא בהאי פירקא ולא בפ"ק דר"ה בהדי אינך דקחשיב שאין להם חלק לעוה"ב ואין להקשות הא קרא קא דריש ר"א די"ל דקרא וארץ רפאים תפיל נמי במרפה עצמו לע"א הוא דכתיב. לכן נ"ל דהא דנקט קטני בני רשעי ישראל דמשמע אבל רשיעי ישראל עצמן פשיטא שאין להם חלק לעולם הבא מיירי ברשעים גמורים שהם פושעי ישראל בגופן כדמוכח מקרא שהביא ממנו ראיה וכל עושי רשעה קש וגו' היינו עושי רשעה עון פושעי ישראל בגופן דומיא להא דכתיב ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם וגו' דמיירי ברשעים גמורים שהם פושעי ישראל בגופן כדאיתא בפרק קמא דראש השנה. כן נראה לי

משעה שנמול וכו', ומפני זה תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן ח' מלין אותו על קברו. כן נראה לי

דף קיא למי שמשייר אפילו חק אחד וכו'. הרב בעל העקרים במאמר ג' פרק כ"ט הביא מימרא זו ופירש שריש לקיש ורבי יוחנן חולקים אם תורתנו הקדושה נותנת השלימות בכללה או בחלקיה ושדעת ריש לקיש היא שנותנת השלימות בכללה ולא בחלקיה ולפיכך אמר שאפילו מי ששמר כל התורה כולה ולא שייר אלא חק אחד יורד לגיהנם ושדעת רבי יוחנן היא שנותנת השלימות בחלקיה כלומר שקיום מצוה אחת בלבד תספיק להקנות השלימות ולפיכך אמר שפירוש הפסוק ופערה פיה לבלי חק למי שלא קיים אפילו חק אחד והקשה שם הרב הנזכר על ריש לקיש א"כ אי אפשר לשום אדם שיזכה לחיי העוה"ב כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ותהיה אם כן התורה שניתנה לישראל דרך חסד להביאם כלם לחיי העוה"ב היא בעצמה המונעת אותם מלזכות בחיי עוה"ב ויהיו לפי זה כל ישראל יורדים לבאר שחת חלילה הפך מה שכוון ממנה והפך המקובל שהרי אמרו במשנה כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב והעלה שם הרב הנזכר כי מצוה אחת בלבד אשר יעשה האדם על מתכונתה ושלמותה תספיק להקנות לו חיי העוה"ב והיא דעת רבי יוחנן ומה שנמצא בתורה מצות רבות לא היה זה על צד ההכרח להקנות חיי העוה"ב כדעת ריש לקיש אלא על צד היותר טוב כדי שלא ימלט אדם מישראל שלא יזכה לעוה"ב על ידי אחת מהן והיא כוונת רבי חנניא בן עקשיא במה שאמר רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות וכמו שכתב הרמב"ם בפי' משנה זו וז"ל מעקרי האמונה בתורה כי כשיקיים אדם מצוה מתרי"ג מצות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כונה מכונת העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה מאהבה כמו שבארתי לך הנה זכה בה לחיי העוה"ב ועל זה אמר רבי חנניא כי המצות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה ובעשותו אותה המצוה תחיה נפשו באותו מעשה וממה שיורה על העיקר הזה מה ששאל רבי חנניה בן תרדיון מה אני לחיי העוה"ב והשיבו המשיב כלום בא מעשה לידך כלומר נזדמן לך לעשות מצוה כהוגן השיבו כי נזדמנה לו מצות צדקה על דרך שלימות ככל מה שאפשר וזכה לחיי העוה"ב ופירוש הפסוק ה' חפץ למען צדקו לצדק את ישראל וכו' ע"כ. עוד האריך הרב הנזכר בסתירת הסברא של ריש לקיש וכתב וגדולה מזו נמצא לרז"ל בהרבה מקומות שאפילו בעשיית פועל אחד שאינו מצוה ואינו אזהרה אם יכוין העושה בעשייתו לשם שמים יזכה בה לחיי העוה"ב כלומר למדרגה מה ממדרגות העוה"ב כמו שאמרו בכתובות פרק הנושא על ההוא כובס דסליק לאגרא ונפל שיצאה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן לחיי העוה"ב וכן בפ"ק דע"א על ההוא קליסטינרי של רבי חנינא בן תרדיון יצתה בת קול ואמרה שהוא מזומן לחיי העולם הבא וכן במסכת תענית מביא הרבה מעשים מאנשים שאמר אליהו עליהם שהם מזומנים לחיי העוה"ב ואע"פ שלא היו עושים מעשים שיהיו מצוה או אזהרה אלא פעולות טובות כו' עכ"ל הרב