באר היטב (עה"ת) צט

א' שהיה מוחזק אצלם לאינו דורס שהוא סי' החדש א"כ וודאי אינו מינו דעורב ולפי מ"ש באות ב' שהדריסה היתה אצלם בספק צ"ל דראיתם של החכמים מזה דמסתמא היו יודעין שאינו מינו דעורב ולפי"ז נ"ל דאף לחכמים יכול להיות מינו דעורב אף שאינו דומה לו לגמרי בסימניו דא"כ היה להם להביא ראיה שאינו עורב מזה שאין לו סי' השני מהניכרין שבעורב ומנידון השני מהני תרי שהביאו בזה י"ל דהיינו ג"כ סי' דעורב ויתפרש כנ"ל וי"ל דהיינו סי' דליתיה בעורב ואיתיה בי"ט עו"ט ויתבאר ג"כ כנ"ל ור"א יכול להיות דמודה באותו הסי' שהביאו דהוה סי' גמור אלא דס"ל דמ"מ יכול להיות מינו דעורב מיהו במה שהחזיקוהו לאינו דורס לפי מ"ש בזה אות א' צ"ל דפליג ר"א וס"ל דבאמת דריס דהא אינו דורס הוא סי' החדש לפי"ז ואינו בעורב. ת"ר עורב זה עורב אוכמי וכן הוא אומר קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. את כל וגו' להביא עורב העמקי פי' לבן כמראה חמה עמוקה מן הצל. למינו להביא עורב הבא בראש יונים דדמיא רישי' לדיונה (שם ס"ג א'). בגמ' (שם ס"א ב') איתא דאי הני תרי סימני טהרה דאיתנייהו בפו"ע תרווייהו הוו הדרי בי"ט עו"ט לא הוה. צריך נשר להתיר בא בסי' אחד משום דלא הוה ילפינן לאסור בא בסי' אחד מפו"ע משום דה"ל ב' כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין וסימני טהרה הוי ילפינן ממאי דתורים חלוקין מפו"ע אלא כיון דאיכא סי' החדש ה"א לילף מינייהו איסור לבא בסי' אחד ולכך אחי נשר להתיר בא בסי' אחד ובביאור זה לשיטת רש"י ותוס'. שיטה א) דכל ב' כתובין דאין מלמדין במה מצינו גם בק"ו אין מלמדין והלכך כל חד דפו"ע בהדי י"ט עו"ט ל"ה ב' כתובין אלא דאי ליכא סי' החדש ה"ל פו"ע גופייהו ב' כתובין דאין לחלק בין סי' לסי' דכיון דתרווייהו הדרי בי"ט עו"ט תרווייהו שקולין הן אבל אי איכא סי' החדש ל"ה פו"ע ב"כ דמסי' הישן לא היינו למדין סי' החדש וסי' הישן אף דוודאי אתי מסי' החדש וע"כ ללמד היתר בא על בא בסי' אחד מ"מ היינו אומרים דבא ללמד היתר על בא בסי' א' דסי' החדש ומ"מ היינו למדין איסור לבא בסי' אחד דסי' הישן דהא ליכא הוכחה דכוונת התורה היתה דלא נלמוד איסור מסי' הישן דהא סי' החדש אצטריך לגופי'. שיטה ב) דאף אי הוו תרווייהו הדרי בכולהו מ"מ אין למדין מסי' לסי' ואינהו גופייהו תרווייהו ל"ה ב' כתובין אלא דב' כתובין אע"ג דאין מלמדין במה מצינו מ"מ בק"ו מלמדין וה"ל פו"ע ב"כ בהדי י"ט עו"ט אבל כיון דאיכא סי' החדש ה"א לילף מסי' החדש דהא לא הוה ב' כתובין בהדי אחרים שבאותו סי' דהא ליכא כוותי' וסי' הישן אצטריך ללמד היתר על בא בסי' אחד דאותו סי' הישן. והתוס' שם הקשו לפי שיטה זו דא"כ אף בדליכא סי' החדש נימא דהוה ילפינן איסור לבא בסי' א' דליתא בפו"ע דהוה ילפינן ליה לאיסור בק"ו מי"ט עו"ט מיהו באמת לק"מ דהא באמת ליכא בא בסי' אחד זולת הכתובין בתורה רק בא בסי' דלא דריס וא"כ כיון דפו"ע גופייהו היינו למדין לאיסור בק"ו מהי"ט עו"ט ע"כ ללמד היתר על בא בסי' אחד אתי ועל איזה בא בשי' אחד אתי ללמוד היתר ע"כ על בא בסי' דלא דריס וא"כ על איזה סי' טהרה היינו למדין איסור בק"ו מהי"ט עו"ט אלא דכיון שבאנו לידי מדה זו יש לתמוה לפי שיטת רש"י ותוס' אף השתא דאיכא סי' החדש למה אצטריך נשר לפי ב' השיטות שבזה הא האי חד דפו"ע דבסי' הישן לגופי' לא אצטריך לפי השיטה הב' שבזה משום דאתי בק"ו מהי"ט עו"ט ולפי השיטה הא' שבזה משום דהוה אתי מהאי חד דבסי' החדש דבוודאי לא עדיף ממנו ולמדין מסי' לסי' כמוש"ש לפי השיטה הב' וא"כ ע"כ ללמד היתר אתי לבא בסי' א' וכיון דליכא בא בסי' אחד ודורס ע"כ ללמד היתר על בא בסי' דלא דריס אתי וא"כ איזה בא בסי' אחד היינו למדין לאיסור מסי' החדש או מסי' הישן דאצטריך נשר למשריה ובספרי עוד"ד הארכתי קצת בזה וסו"ד לא יכולתי ליישב שיטת רש"י ותוס' בזה והעיקר מתבאר גם עפ"י זה כשיטת הרמב"י דלפי שיטתו וודאי א"ש דהוה ילפינן איסור לבא בסי' אחד דלא דריס מהאי חד דפו"ע דבסי' החדש דהוא לא דריס והאי דבסי' הישן וודאי אצטריך לגופי' דהא לא הוה ילפינן ליה לאיסור מסי' החדש דהא כל העו"ט שבהי"ט עו"ט שיש להם אותו סי' טהרה דידי' מוכיחין עליו שהוא טהור מדאצטריך הכתוב לפורטן אבל אי האי דבסי' דלא דריס ג"כ לא הוה חדש א"כ וודאי דהי"ט עו"ט ופו"ע ה"ל כ"א כתובין דלא ילפינן מינייהו והא דאמרינן ה"ל ב' כתובין דמשמע דקאי אפו"ע לאו דווקא או משום דבהו ידעינן דאיכא חד דלא דריס דהוה ילפינן מיני' בגמ' (שם ס"ב א') במימרא דרב נחמן איתא דעוף הבא בשני סי' טהור ובלבד שיכיר עורב ומינו בזה שיטה א) לשיטת רש"י היינו בכל האופנים בין שיודע שאין לו יותר מב"ס דהיינו דחד מינייהו הוא סי' דלא דריס בין שהן שני סי' מהניכרים ומסופק על הדריסה אבל כשאינו מכיר עורב בא בשני סי' טמא משום ספק עורב ומינו וא"ת אכתי בא בשני סי' דליתנייהו בעורב ומינו אמאי טמא ואף אם נאמר דבעורב ומינו איכא כל שנים מהניכרים מ"מ בסי' דלא דריס ועוד סי' אחד מהניכרים מותר כמוש"ל בביאור סיפא דמתניתין ואין לומר דבאין מכיר עורב בכ"ע טמא משום גזירה כמו"ש במתניתין דסי' דלא דרים לא מחלף באחר משום שהוא ידוע יותר משום כללא דכל הדורס טמא וצ"ל דה"ק כשמכיר עורב כל בא בשני סי' טהור וכשאינו מכיר עורב יש לך בא בשני סי' שהוא טמא משום ספק עורב ויש לך טהור וסמך בזה אמתניתין. שיטה ב) לשיטת התוס' דכולהו י"ט עו"ט לא דרסי והי"ט עו"ט המה בני תלתא תלתא א"א לפרש בשני סי' הניכרין ומסופק על הדריסה דבשני סי' מהניכרין אמאי טהור במכיר עורב דלמא הוא מהי"ט עו"ט דאית בהו תרי תרי מהניכרין אלא צ"ל דבא בשני סי' היינו שמבורר שאין לו רק שני סי' והיינו דחד מינייהו הוא סי' דלא דריס דהא כ"ע הדורס טמא ולפי"ז מוכח דעורב ומינו אין דורסין וכן מוכח דחד דפו"ע דבסי' הישן