באר היטב (עה"ת) צה

וטלפים וחלבו אסור ומתרץ דקרני עז לא דמי לקרני חיה קושטא דמלתא דהוה בעי לאסוקי דבטלפים ג"כ איכא שינוי אלא שסמך בזה על המובן סי' דקרני חיה מפוצלות וודאי הוה סימן דקרני חיה והתוס' גורסין מבוצלות ע"ש והיכא דלא מפצלן ולא מבצלן בעינן כרוכות חדורות וחרוקות והוא דמבלע חרקייהו. קרש אעפ"י שאין לו רק קרן אחד מותר (חולין שם) שור הבר מין בהמה ור' יוסי אומר מין חיה (כלאים פ"ח מ"ו) בהמה טמאה שילדה כמין בהמה טהורה אסור באכילה שהיוצא מן הטמא טמא (בכורות ה' ב') במשנה. ובהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה מותר באכילה. שם במשנה ור' יהושע פליג וס"ל דאם דומה במקצת לאמו מותר ואם לאו אסור (שם ז' א') ור"ש ס"ל דאינו מותר רק כשראשו ורובו דומין לאמו הנולד מטהורה שנתעברה מטמא רא"א מותר באכילה בכ"ע שהיה מותר בנתעברה מן הטהור דזו"ז גורם מותר בזה דגלי קרא ור' יהושע אומר דאפילו טהור גמור שנולד מטהורה שנתעברה מטמא נמי אסור דזוז"ג אסור בזה דגלי קרא לאיסור (בכורות שם ועי' ב"ק ע"ח א') ופרכינן וטהורה מטמאה מי מעברה ומתרצינן דאעבור מקלוט בן פרה ואליבא דר"ש דס"ל שהוא טמא כל שאין ראשו ורובו דומין לאמו וכן לר' יהושע כשאינו דומה כלל לאמו ומדלא מפרשינן דהאי שעיברו מן הטמא היינו מטהור שנולד מן הטמא צ"ל דטהורה לא מתעברה אף מטהור שנולד מן הטמאה. אע"ג דקלוט שנולד מן הטהורה אסור לר"ש ולר' יהושע ה"מ ביצא לאויר העולם אבל כי נמצא במעי אמו לאחר שחיטה מותר (חולין ס"ח ב' ס"ט ב'). א"ר יוחנן השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה אסורה באכילה בעינן פרוסות וליכא (חולין ס"ט א'). חלב בהמה טמאה אסור (בכורות ו' ב') דכל היוצא מן הטמא טמא וא"כ פשוט דה"ה דם אם התרו בו משום טמא לוקה כמו בדם השרץ דקיי"ל דמו כבשרו לענין אכילה (כריתות ד' ב'). ציר בשר טמאין מוכח במס' (בכורות ז' ב') שהדין כמו בציר בשר שרצים דמייתינן שם ובמס' (חולין קי"ב ב' ק"כ א') הטמאין לאסור צירן ובמס' (חולין צ"ט ב') אמרינן שאני ציר דזיעה בעלמא הוא ואינו אסור מה"ת ודעת התוס' שם וכן דעת הרבה פוסקים דציר דגים טמאין משונה בדינו מציר שרצים ובהמות טמאות ומציר טריפות. ולפי ענ"ד נ"ל דכל ציר הוא בפלוגתא דר"א ור' יהושע דמייתינן (חולין ק"כ ב') דלר"א כל ציר אסור מה"ת ולר"י שם אינו אסור מה"ת דזיעה בעלמא הוא ולא חשיב לא אוכל ולא משקה ונ"ל דמ"מ טעם בשר שיש בהציר וודאי אסור לכו"ע והא דאמרינן (חולין צ"ט ב') כנ"ל דלר' יהודה ציר בציר מתבטל משום שאינו אסור מה"ת משום דל"ה רק זיעה בעלמא נ"ל כמו"ש (חולין ק"כ) בקצת אריכות דכיון דהציר עצמו ל"ה רק זיעה בעלמא ה"ל אינו מינו של חלקי הטעם והלכך חלקי הטעם של בשר הדגים טמאין מתבטל בהציר עצמו של הטהורין דאמרינן סלק את מינו דהיינו טעם הטהורין כמו שאינו ושאינו מינו מבטלו מפני מה אמרו דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן. ברייתא (בכורות ז' ב') ור' יעקב פליג דתניא רי"א אך את זה תאכלו גו' אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ ואיזה זה דבש דבורים אבל בלא קרא אף באין ממצות אותו מגופן אסור יכול אף דבש הגיזין והצרעין כו' מרבה אני דבש דבורים שאין לו שם לווי ומוציא אני דבש גיזין וצרעין שיש להם שם לווי כמאן אזלא הא דתניא דבש הגיזין והצרעין טהור ומותר באכילה דלא כר"י (שם ז' ב') בעו מיניה מרב ששת מי רגלים של חמור מהו ותבעי לך דסוסים וגמלים דסוסים וגמלים לא מבעיא להו דלא עכירי ול"ד לחלב מיא עול ומיא נפיק ומותר כמו הדבש למאן דפליג אדר"י דחמור דעכירי מאי מגופיה קא מצצי ואסירי א"ד מיא עול ומיא נפיק והאי דעכירי הבלא דבשרא הוא דאהני. איכא דאמרי דסוסים וגמלים לא מבעי' להו דלא שתו אינשי כי מבעיא להו דחמור דשתו אינשי ופשיט להו לאיסורא כר"י דאוסר בדבש גיזין וצרעין אף דאין ממצות אותו מגופן (בכורות שם)

(ט) אשר במים גו' במים בימים גו' אותם תאכלו מהא דכתיב בימים ובנחלים דרשינן בימים ובנחלים הוא דכי אית להו סנפיר וקשקשת תאכלו דלית להו לא תאכלו אבל בכלים וכן שבבורות שיחין ומערות תאכלו אף דלית להו סו"ק (חולין ס"ז ב') ופרכינן שם אימא בכלים אף דאית להו לא תאכל לא ס"ד דכתיב וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת גו' בימים ובנחלים דלית ליה לא תאכל כו' ע"ש תוס' בכל היכא דאיכא כללי ופרטי פלוגתא דר"א ורבנן וכמה תנאי (נזיר ל"ה ב' ל"ו א' ב"ק קי"ז ב' סנהדרין מ"ו א' שבועות כ"ו א') ר"א ורע"ק ששימש את נחום איש גם זו דרשי בריבה ומיעט ורבנן דר"א ור' ישמעאל ששימש את ר' נחוניא בן הקנה דרשי להו בכלל ופרט. ויש בזה ד' מדות. א) כלל ופרט לרבנן או ריבוי ומיעוט לר"א לרבנן אין בכלל אלא מה שבפרט ולר"א מרבינן כל מאי דדמי להפרט בכל מילי (נזיר שם סנהדרין שם ב) כלל ופרט וכלל או ריבוי ומיעוט וריבוי לרבנן דדרשי בכלל ופרט מרבינן כעין הפרט דדמי ליה לגמרי בחד צד ולא יותר ולר"א דדריש בריבוי ומיעוט וריבוי מרבינן במאי דדמי להפרט בחד צד אע"ג דלא דמי לגמרי (ב"ק שם שבועות שם) עש"ה ועי' תוס' (חולין ס"ז ב') ד"ה במים במים ג) פרט וכלל או מיעוט וריבוי לרבנן דדרשי בפרט וכלל נעשה כלל מוסיף על הפרט ורבי הכל ומיעט רק דבר אחד ולר"א דדריש במיעוט וריבוי לא מרבינן רק מאי דדמי להמיעוט (נזיר שם) ד) פרט וכלל ופרט אף לר"א היכא דא"א למדרש פרט א' למלתא אחריתא דרשינן להו בפרט וכלל ופרט ומרבינן כל מאי דדמי להפרט בשני צדדין (נזיר שם) וע"ה תוס' שם ד"ה ס"ל כר"א אמר רבינא אמרי במערבא כל מקום שאתה מוצא שתי כללות הסמוכין זל"ז ופרט אח"כ הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל ותנא דבי ר' ישמעאל דריש להו בריבוי ומיעוט וריבוי (ב"ק ס"ד ב' חולין ס"ז ב') ובכ"ד והלכך בענין דידן דכתיבי תרי במים והדר בימים ובנחלים לתנא דבי ר"י דדריש בריבוי ומיעוט וריבוי מרבינן ג"כ