באר היטב (עה"ת) צד

אלא רביעית אבל יותר מרביעית כ"ש שדרך טורדתו ושינה משכרתו (סנהדרין כ"ב ב' תענית י"ז ב')

שם ולהבדיל וגו'. ת"ר ולהבדיל גו' אלו חייבי דמין ערכין חרמין הקדשות בין הטמא גו' אלו טומאות וטהרות ולהורות זו הוראה את כל החוקים אלו מדרשות אשר דבר ה' זו הלכה. ביד משה זה גמ'. יכול אף המשנה ת"ל ולהורות ר"י בר"י אומר יכול אף גמרא ת"ל ולהורות כמאן אזלא הא דתניא יצא שרץ טמא וצפרדע טהור ששתויי יין מורין בהן הוראה לימא ר"י בר"י היא פי' דרבנן דמחמרי בגמרא יש להם להחמיר גם בכה"ג אפילו תימא רבנן ושאני הכא דזיל קרי בי רב הוא (כריתות י"ג ב') ועי' (עירובין ס"ד ב' סנהדרין מ"ב א') תוס' ד"ה העוסקין ונראה לברור דמיתה ומלקות ליכא בכל הני ועי' כ"מ בהל' ביאת מקדש פ"א וכתב הרמב"ם דכל דבר שהצדוקין מודין בו מותר להורות. אכל תמרים אל יורה (כתובות י' ב')

(יב) אצל המזבח וכי אצל המזבח אכלוה אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר אשכחן שירי מנחה קדשי קדשים מנין ת"ל קודש קדשים (זבחים ס' א') ובקדשים קלים פלוגתא דר' ישמעאל וחכמים (שם ב' ס"א א') ועי' תוס' ד"ה הא ר"י: (יג) כי כן צוותי: באנינות יאכלוהו ולמאן דאמר אנינות לילה דרבנן בא להתיר אכילתה אף ביום (זבחים ק"א א')

(טו) ואת שעיר החטאת דרוש וגו' שעיר נחשון ושעיר מלואים וכן המנחה דלעיל נאכלו ולא נשרף רק שעיר ר"ח (זבחים ק"א ב') ומפני מה נשרפה ר' נחמיה אומר מפני אנינות נשרפה (שם ק"א א') קא סבר אנינות לילה מה"ת ופנחס עדיין לא נתכהן ומשה אע"ג שהיה כהן מ"מ טרוד בשכינה היה (שם ב') ועמש"ל פרשה ז' פסוק י"ט אבל המנחה ושעיר נחשון ושעיר מלואים נאכלו דהותרו באנינות כנ"ל אלא דקדשי שעה הותרו. קדשי דורות לא הותרו ומשה היה סבור דאף קדשי דורות הותרו. ר' יהודה ור"ש אומרים מפני הטומאה נשרפה דמתוך שהוצרכו להשהותה עד הלילה אירע בה טומאה באונס ובביאור זה אי הוה ס"ל אנינות לילה דרבנן צ"ל דבקדשי שעה הותרה אנינות אף שאפשר לאכלה בלילה ואותן באמת אכלו ביום אבל קדשי דורות לא הותרה אנינות והיה צריך להשהותה לערב מיהו ר' יהודה ס"ל בפירוש (שם ק' ב') דאנינות לילה מה"ת אלא שלאותה שעה הותרה אנינות לילה ולא אנינות היום ואירע טומאה באונס בשל ר"ח ולא באינך ואין חילוק בין קדשי דורות לקדשי שעה רק בין אנינות דיום לאנינות דלילה ומשה סבור דאף אנינות דיום הותרה והיינו דכתיב דרוש דרש שתי דרישות למה אלו מונחות ולא נאכלו ולמה זה נשרף. זבחים ק"א א' ב'

(כ) וישמע משה גו' לא בוש משה לאמר לא שמעתי אלא שמעתי ושכחתי (שם ק"א ב') נ"ל שהוצרך הש"ס לכך דוודאי דגם ענין זה הוה בכלל כל התורה שבע"פ שקבל משה מסיני ולימד את ב"י בלי שכחה כמו שקיבל ולפיכך מפרשינן דבאמת משה למד ג"ז מפי הגבורה ולימד את ב"י כמו שקיבל מפני שחזר ונזכר אלא שראויה היתה פ' זו ליכתב ע"י אהרן ולכך שכח לשעה

פרשה יא (ב) זאת החיה אשר תאכלו כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' מ"א דבשר שנחתך מאדם אין בו ל"ת רק איסור עשה איכא דרק זאת החיה תאכלו ולא ד"א וכן י"ל וזבחת מבקרך גו' דדווקא מה שאתה זובח אתה אוכל וחלבו בכלל בשרו מיהו דמו וחלב אדם מותר מה"ת (כתובות ס' א' כריתות כ"א ב') ועי' תוס' (ב"ק י' א') ד"ה שהשור ועי' (סנהדרין י"ט ב') ועי' פר"ח יו"ד סי' ע"ט ס"ק ו' סימני בהמה וחיה כל שמעלה גרה מפריס פרסה זולת גמל שפן וארנבת (חולין נ"ט א') כל שאין לו שנים למעלה בידוע שהוא מעלה גרה ומפריס פרסה וטהורה בזולת בן גמל שאין לו שנים אבל גמל ניבי אית ליה (שם) כל שמפרסת פרסה בידוע שהיא מעלה גרה וטהורה זולת החזיר (שם) היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום ופרסותיה חתוכות בודק בבשרה שתחת העוקץ אם מהלך שתי וערב בידוע שהיא טהורה בזולת הערוד (שם) אלו הן סימני חיה כו' כל שיש לה קרנים וטלפים ר' דוסא אומר יש לה קרנים אי אתה צריך לחזור על טלפים יש לה טלפים צריך אתה לחזור על קרנים (שם) הסימנים שבין חיה לבהמה נ"מ להתיר חלבה דאעפ"י שחלב אינו נוהג אלא בשכו"ע מ"מ יש בהן עצמן כמה מינים בלתי ידועים ועוד יש נ"מ לענין כיסוי הדם שדם חיה חייב בכיסוי כדלהלן פי"ז פי"ג וביאור זה לפי' הריב"מ בתוס' שם ד"ה אלו הן סימני חיה הסימנים הן רק בקרנים שקרני החיה משונין משל בהמה כדבעינן למימר קמן אלא שעדיין יש להסתפק בחיה טמאה וכי יש לה טלפים פרוסות ג"כ וודאי שהיא חיה טהורה דברי ת"ק דברייתא שם ור' דוסא ס"ל דכל שיש לו קרני חיה וודאי הוה חיה טהורה דחיה טמאה אין לה קרנים ולפי"ז הא דתנן (נדה נ"א א') כל שיש לו קרנים יש לו טלפים ר' דוסא היא ולשיטת ר"ת בתוס' שם טלפי חיה ג"כ משונין מטלפי בהמה אלא שהשינויים לא נתפרשו בגמ' ולפי"ז בין לת"ק דר"ד ובין לר"ד כל שיש לו קרנים וודאי' יש לו טלפים פרוסות וטהורה ובביאור פלוגתייהו דת"ק ור"ד. אופן א) דת"ק ס"ל דלהתיר חלבה בעינן שני סי' קרני חיה וטלפי חיה אבל בחד לא סגי דשמא יש מין שכו"ע שיש לו קרני חיה או טלפי חיה אבל שני הסי' גמירי דליכא בשום בהמה בעולם ור' דוסא ס"ל דמטלפי חיה אין ראיה להתיר חלבה אבל מקרני חיה גרידא ג"כ בידוע שחיה היא. אופן ב) דלת"ק סגי בסי' א' היינו או בקרני חיה או בטלפי חיה להתיר חלבה ולר' דוסא בסי' דטלפי חיה לא סגי רק בסי' דקרני חיה סגי ולפי"ז הא דפריך בגמ' שם והרי עז דיש לה קרנים