באר היטב (עה"ת) צג

32 ציור בספר 22 =54 אמות לפני האולם והרמב"ן נחלק בזה וס"ל דלא מקרי בין האולם למזבח רק מה שיש בין האולם לתחילת המזבח של צד האולם אעפ"י שפרוע הראש במיתה מ"מ עבודתו כשרה (תענית י"ז ב' סנהדרין כ"ב ב') כהן הדיוט אינו אסור בגידול פרע רק במשמר שלו אבל שלא במשמר שלו דל"ה זמן ביאה לדידיה מותר כדמוכח (סנהדרין כ"ב ב') אבל כהן, גדול אסור בפרוע הראש תמיד כן מוכח (הוריות י"א ב') וכן מפורש ברמב"ם שם:

שם. ובגדיכם לא תפרומו דין קרוע בגדים כדין פרוע ראש לכ"ד כדמוכח קרא ומפורש ברמב"ם דיני אונן לענין אכילת בשר חולין ופטור מצות וחיוב קריעה וכל דיני אבילות יתבארו במהדורא תנינא וכאן אבאר דיני אונן לענין קדשים אונן אסור. באכילת קדשים כדלהלן פסוק י"ט והוא ק"ו ממע"ש (זבחים ק"א א') ומותר בתרומה כדאיתא בכורים פ"ב מ"א ובבכורים פלוגתא דת"ק ור"ש (שם מ"ב) דת"ק אוסר ור"ש מתיר ע"ש אונן אינו מקריב (זבחים צ"ח ב') במשנה וכתב הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש פ"ב ה"ח שאינו לוקה על העבודה ועבודתו פסולה (סנהדרין פ"ד א' זבחים ט"ו ב') במשנה (ושם ט"ז א') בגמ' אונן היינו שמת לו מת א' מז' מתים המפורשין בריש סדר אמור פשוט בכ"ד אנינות יום מיתה לכו"ע מה"ת אף אחר שנקבר המת כדכתיב (עמוס ח') ואחריתה כיום מר (זבחים ק' ב' ק"א א') כ"ז שלא נקבר המת אפילו כמה ימים הוה אונן (שם ק"א ב') וכתב הרמב"ם דהיינו מדרבנן ומשמע דהיינו לכו"ע ואע"ג דמי שמתו מוטל לפניו אסור באכילת בשר (ברכות י"ז ב' מ"ק כ"ג ב') ומסתברא דקדשי מנחה ג"כ לא קיל מבשר חולין י"ל דבאמת איסורא דבשר באונן אינו מה"ת אנינות ליל יום מיתה כשנקבר המת ביום המיתה פלוגתא דתנאי אי הוה מה"ת (זבחים ק' ב' ק"א א') יום קבורה שאינו יום מיתה לאחר קבורה משמע מכל הסוגיא שם דהוה אונן מדרבנן ובליל יום קבורה אי הוה אונן מדרבנן פלוגתא דתנאי (שם) יום שמועה כיום ליקוט עצמות על ידי אחרים דאותו היום אסור בקדשים מדרבנן ולערב מותר (זבחים ק' ב' פסחים צ"ב א') אנינות לענין אכילת קדשים פשוט דנוהג אף בשבת ויוה"כ ויו"ט וכן מוכח (יומא י"ד א') מדפרכינן שם ואי מייתא אשתו עביד עבודה ול"ג ר"י שמא יאכל וכן מוכח (זבחים ק' א') מהא דאמרינן שם מת לו מת בי"ד וקברו בי"ד דיום מיתה תופס לילו מה"ת ואסור באכילת פסח ע"ש וכן הוא שם בכל הסוגיא ונראה דלענין עבודה ג"כ הדין כן כהן שהיה מקריב ומת לו מת מניח עבודתו ויוצא ת"כ הובא בתוס' (יומא י"ג ב') בד"ה היה עומד. מיהו הרמב"ם שם כתב דמניח עבודתו ואינו יוצא ע"ש. כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל ואינו חולק (יומא י"ג ב' זבחים צ"ט א') וזה לכו"ע מה"ת מיהו מדרבנן אין הדין כן לכו"ע דתניא היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ושמע שמת לו מת מניח עבודתו ויוצא דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר יגמור (יומא שם) והיינו בכ"ג כמו"ש התוס' שם ומשמע דלכתחילה אף לר' יוסי לא יתחיל והיינו משום גזירה שמא יאכל כדאיתא שם מיהו ת"ק דברייתא קמייתא שם וכן מתניתין דזבחים צ"ט א' משמע דס"ל דעובד לכתחילה ונ"ל דהרמב"ם שכתב דאף בכהן הדיוט מניח עבודתו ואינו יוצא וודאי שגורס בדברי ר' יהודה מנית עבודתו ואינו יוצא ועוד דלהרמב"ם שכתב דהמניח עבודתו ויוצא ה"ה במיתה כמוש"ל בסדר צו פרשה ח' פסוק ל"ג ע"ש וודאי א"א לומר דמשום איסורא דרבנן יצא

(ז) ומפתח אהל מועד לא תצאו עמש"ל פסוק וא"ו ומש"ל פרשה כ"א פסוק י"ב

(ט) יין שכר אל תשת וגו' אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים ואנשי בית אב לא בימים ולא בלילות (תענית ט"ו ב') במשנה בלילות פירש"י משום אברים ופדרים. כהן שמכיר משמרתו ומשמרת ב"א שלו כו' אסור לשתות יין כל אותו היום מכיר משמרתו ואין מכיר משמרת ב"א שלו כי' אסור לשתות יין כל אותו השבת אינו מכיר משמרתו ומשמרת ב"א שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין שם אסור לשתות יין כל השנה ( תענית י"ז א') והטעם משום שמא יבנה בהמ"ק ובעינן כהן הראוי לעבודה (שם ב') וצ"ל דכשיבנה בהמ"ק ב"ב יתחיל המשמר שעולה לפי חשבון אלו לא נחרב הבית דנסתחפה שדהו של כל משמר ומשמר שמפסיד עי"ז דאל"כ לא יאסור רק המשמר שהיה בשעת חורבן הבית שלא השלים משמרתו ושמעתי להוכיח מזה בשותפים שחלקו ימים ואירע אונס בכמה ימים שלא יוכלו השותפין להשתמש בדבר השותפות שחשבון הימים לפי מה שפסקו בלתי מתבטל רבי אומר אומר אני אסור לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו שם פירש"י אי הוה חיישינן לשמא יבנה היה אסור לעולם אף במכיר אלא דמשום שמא יבנה אינו אסור ועי' (עירובין מ"ג ב') שתוי שעשה עבודה חייב מיתה כדמפורש בזה וחילל עבודתו (סנהדרין כ"ב ב') ודין ביאה ריקנית שלו כדין ביאה ריקנית של פרוע ראש (כלים פ"א) שתה רביעית יין ונכנס למקדש ושהה כדי אכילת פרס חייב (כריתות י"ב ב') במשנה ומפרשינן בגמ' (שם י"ג ב') דהיינו כששהה כדי א"פ בשתייתה ופי' נכנס למקדש פי' התוס' שם דהיינו ועבד עבודה דבלא"ה וודאי דליכא חיוב מיתה כנ"ל וכן הוא בברייתא (שם) נכנס למקדש ושמש ת"ר יין יכול אפילו כל שהוא אפילו מגתו ת"ל ושכר כו' כדי לשכר כו' רביעית יין בן מ' יום א"כ מה ת"ל יין לומר לך שמוזהרין עליו בכ"ש ומוזהרין עליו מגתו פי' אלא שאינו במיתה ר' יהודה אומר יין אין לי אלא יין שאר משכרין מנין ח"ל ושכר א"כ מה ת"ל יין על היין במיתה ועל שאר משכרין באזהרה ר' אלעזר אומר יין אל תשת כדרך שכרות הא אם הפסיק בו או נתן לתוכו מים כ"ש פטור (כריתות שם) וצ"ע בפטורא דר"א אי היינו לגמרי או רק ממיתה אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב (יומא ע"ו א' כריתות י"ג ב' בכורות מ"ה ב') ומפורש שם בבכורות דהיינו במיתה וכר' יהודה דרך מיל ושינה כ"ש מפיגין את היין ולא שנו