באר היטב (עה"ת) צב

צלעות מכאן ונ"ל דלא פליגי דמהצלעות שבתוך חוליות וודאי אינו נוטל רק א' מכל צד אלא שלמעלה מהן לצד הראש יש צלע א' כמין חצי עיגול שמחוברת משתי קצותיה לעצמות הכתפים וכשחותכה באמצע מתוסף צלע מכאן וצלע מכאן לצד הראש: שם להניף אותו. אחד השלמים ואחד התודה לתנופה דנקראה ג"כ שלמים וגם הלחם שתורם צריך תנופה (מנחות ס"ב א') התנופה במזרח (שם ס"א א') כיצד מניף מניח את האימורין ואת החזה ושוק דלהלן על שתי ידי הבעלים והכהן מניח ידו מתחת ידי הבעלים ומניף מוליך ומביא מעלה ומוריד (שם א' ב') ובתודה מניח גם הלחם שתורם עם האימורין וחזה ושוק (שם ס"ב יא') אשה אינה מניפה אבל הכהן מניף (שם ס"א ב') תנופה לא מעכבא (מנחות צ"ג

ב'

) (לב) שוק הימין מן הארכובה שברגל עד הגוף והיינו שתי העצמות העליונות ר' יהודה אומר עד סובך של רגל חולין קל"ד ב') במשנה ופירש"י סובך הוא הפרק שבין עצם הקולית ועצם האמצעי

(לג) המקריב עמש"ל פ"ו פסוק י"ט: (לד) ואתן אותם לאהרן הכהן המורם מהתודה ומלחמה והמורם משלמים נאכל לכהנים לנשיהם לבניהם ולעבדיהם ואסורין לזרים מקום אכילתן וזמן אכילתן כבשרן (זבחים נ"ה א') יכול יהיו הכהנים רשאין בחזה ושוק קודם הקטרת האימורין ת"ל כו' (פסחים נ"ט ב') יכול נטמאו האימורין או שאבדו לא יהיו כהנים זכאין בחו"ש ת"ל כו' (שם) ונראה דה"ה בחלק הבעלים וכן נראה בחטאות ואשמות דאיכא איסורא לאדם קודם הקטרת האימורין כדמשמע לשון הש"ס (פסחים ע"ז ב') אימורין כי איתנייהו מעכבי כי ליתנייהו לא מעכבי ועיין רמב"ם פי"ח מהל' פסה"מ ה"ז דהאימורין מתירין את הבשר לאדם ועמש"ל פי"א מהל' מעה"ק ה"ד

פרשה ח (ב) ואת הבגדים המכנסים בכלל אף שאין כתובין בפרשה ז' (יומא ה' ב'): ש"ם ואת פר החטאת גו' העשירית האיפה דחינוך דלעיל פרשה ו' פסוק י"ג ג"כ הביאו (יומא שם)

(ד) זה הדבר כל הכתוב בפרשה מעכב ואפילו דיבור מעכב (יומא שם) (ז) ויחגור אותו גו'. מכנסים כתונת ומצנפת לכו"ע אהרן ואח"כ בניו דבין בצוואה בין בעשיה אהרן קדים ובאבנט פלוגתא דבני ר' חייא ור' יוחנן ח"א אהרן ואח"כ בניו פי' הלביש את אהרן כל בגדיו ואח"כ הלביש את בניו וח"א אהרן ובניו בבת אחת כיצד הלביש לאהרן כל בגדיו בזולת אבנט ואח"כ הלביש לבניו מכנסים כתונת ומצנפת ואח"כ חגר לאהרן אבנטו ואח"כ חגר לבניו באבנטים (יומא ה' ב' ו' א')

(לג) ומפתח אהל מועד לא תצאו היינו בשעת עבודה שלא יניח עבודתו ויצא בין בעבודה דיום בין דלילה שהרי הקטרת האימורין ואברים נוהג בלילה רמב"ם בהל' ביאת מקדש פ"ב ה"ה וכתב עפ"י הספרא שדין זה נוהג לדורות ושחייב מיתה ע"ש ויש לעיין שלא נמנה חיוב מיתה זו במס' (סנהדרין פ"ג א') ע"ש וכתב (שם), שהפי' בהא דכתיב גבי כ"ג בסדר אמור ומן המקדש לא יצא היינו ג"כ בשעת עבודה ועי' (סנהדרין י"ח א' במשנה (ושם י"ט א') בגמ' דנראה להדיא דלא כוותיה ועמש"ל בסדר אמור (שם) ועי' (מ"ק ט"ו ב') דכ"ג פו"פ משום דעשה דוחה ל"ת

סדר שמיני פרשה

(א) ביום השמיני שמיני למלואים היה ביום ראשון לשבוע והוא היה ר"ח ניסן ובו היה הקמת המשכן כדלעיל בספר שמות פרשה מ' פסוק י"ז והיינו ביום כלות משה להקים אוהל מועד (במדבר ז' א') שהותחל בכ"ג באדר ובכל יום היה משה מעמידו ומפרקו ובר"ח הקימו ולא פרקו כדאיתא בסדר עולם הובא ברש"י (זבחים, ק"א ב') אותו היום נטל עשר עטרות 1 ראשון למעשה בראשית 2 ראשון לנשיאים שמפורש בספר במדבר פרשה ז' והנשיא שהקריב בו ביום היה נחשון בן עמינדב לשבט יהודה (שם) 3 ראשון לכהונה כי עד עכשיו היה בבכורים 4 ראשון לעבודה לתמידין של ציבור 5 ראשון לירידת האש 6 ראשון לאכילת קדשים שעד אותו היום היו נאכלין בכ"מ 7 ראשון לשכינה 8 ראשון לברך את ישראל בברכת כהנים 9 ראשון לאיסור הבמות 10 ראשון לחדשים (שבת פ"ז ב') ועמ"ש בספר שמות פרשה מ' פסוק ב' ד"ה תקים

(ג) שעיר עזים לחטאת שלשה שעירי עזים לחטאות קרבו בו ביום א) זה של מלואים ב) שעיר נחשון הנ"ל פסוק א' ג) שעיר מוסף ר"ח שיום השמיני היה ר"ח ניסן כנ"ל שם וכדאיתא (זבחים ק"א ב') פרשה י (ו) ראשיכם אל תפרעו אין פריעה אלא גידול שער (מ"ק ט"ו א') כמה הוא גידול פרע שלשים יום (סנהדרין כ"ב ב') פרוע ראש חייב מיתה (סנהדרין פ"ג א') והיינו רק שעת עבודה ספרא הביאו הכ"מ בהלכות ביאת מקדש פ"א הט"ו בשם הרמב"ן מיהו איסורא איכא גם בלא עבודה ליכנס לבין האולם למזבח כדאיתא (כלים פ"א) והרמב"ם כתב שם שלוקה ע"ז והרמב"ן הביאו המ"ל (שם פ"ו ה"א) כתב דליכא איסור תורה בביאה ריקנית ועי' תוס' (סנהדרין פ"ג א') ד"ה ולא משום טומאה ובפי' בין האולם למזבח כתב המ"ל שם בשם הרמב"ם במנין המצות שלו דמה שכנגד המזבח עצמו הוה בכלל בין האולם למזבח דהיינו