באר היטב (עה"ת) צ

עילאה לא מטא אלא א"ר אשי לית ליה תקנתא אלא משדא ביה תרתי גללא מלחא ומשפייא (חולין קי"ב א') אמר שמואל ככר שחתך עליו בשר אסור לאוכלו דאגב דוחקא דסכינא פליט (שם ב') והיינו אף לאחר שכלה כל מראה אדמומית שבו שם ברש"י דכיון דפירש לגמרי חיישינן לדם וה"מ דאסמיק וה"מ דאבריא וה"מ דאסמכיה אבל קלישתא לית לן בה רבא אכיל ליה וקרי ליה חמר דמא ופירשו המפרשים דקאי אהא דאסר שמואל (שם א') ועי' יו"ד שם אם מותר לחתוך צלי שאצל האש בסכין קודם שנצלה כ"צ וע"ש נידון השפוד אם כשר דם הכבד לשיטת ר"ת בתוס' (חולין ק"י ב') אינו אסור מה"ת וראיתו מהא דלא חשיב דם הכבד בהדי דם הלב ודם הכליות ודם הטחול במס' (כריתות כ"א) ועפי"ז פי' בעי' דחולין שם בכבד דהיינו אם מותר לבשלו בלו מליחה וצלי' מקודם אבל ע"י מליחה וודאי מותר ויותר נ"ל כהמפרשים לפי שיטתו דהבעי' שם אי מותר בלי מליחה או אסור אף ע"י מליחה דאם דמו אסור מה"ת וודאי ל"מ ליה מליחה דל"ד לשאר בשר מיהו הרא"ש במס' חולין שם דחה סברתו והא דל"ח במס' כריתות שם דם הכבד נ"ל דהני אצטרכי טפי דאין ניכר בהם הדם כ"כ כמו בכבד והא דמספקינן חולין שם בכבד פירשו כל המפרשים בזולת ר"ת דהיינו אי מהני ליה מליחה לבישול או דווקא צליה בעינן דצליה עדיפא דנורא שאיב טפי או דמה שאינו יוצא ע"י צלי' וודאי דשוב לא יצא ע"י בישול ועמש"ש לפרש בעי' דכבד להקל מבשאר בשר בלי סברת ר"ת ומסקנא (שם קי"א א') קורעו ש"ו וחיתוכיה לתתא והיינו לר"ת לענין מליחה דידיה ולכל המפרשים לענין צלי' דידיה וכן נראה לפרש לפי מ"ש מקודם להמפרשים לפי שיטת ר"ח ופי' התוס' שם דהיינו רק אם בא לבשלו אח"כ אבל אם רוצה לאוכלו צלי א"צ קריעה ש"י כיון דדם שלא פירש מותר ובה"ג כתב, דאף לאוכלו צלי צריך קריעה ש"ו כנ"ל דאזיל דם ומכנס בסמפונות ואי לא קרעי' קודם צלייתו קורעו לאחר צלייתו ויוציא דם הכנוס בסמפונות כמו בלב ול"ח שבלע דם שבסמפונות דכבולעו כך פולטו כמו במולייתא הנ"ל ואם נקב כ"פ בסכין הוה כקרעו ש"ו וכן אם נטל ממנו המרה וח' בשר הוה כקריעה ש"ו יו"ד סי' ע"ג ס"א חלטו ברותחין או בחומץ מותר לבשלו אח"כ (חולין קי"א א') וכתב הרשב"א הובא בטור דהיינו בהוציא מזרקי הדם ממנו וכשהכבד מותר גם החומץ מותר (חולין שם) אתמר כבדא עלוי בשרא שרי דמא משרק שריק כו' ר"ד מנהרדעא מתני כו' כבדא עלוי בשרא אסור כו' והלכתא לכתחילה אסור דיעבד שרי (חולין קי"א א) ומדאסרינן לכתחילה מוכח דכבד גרע מבשר וקצת משמע מזה כמו"ש התוס' להלן קי"ג דדם בעין שנפל על הצלי שאצל האש ל"א כבולעו כך פולטו ואוסר ממנו כדי נטילה כמו"ש ביו"ד סי' ע"ו ס"א דמ"ל ע"כ ל"פ רק בכבד דמ"מ ל"ה רק דם פליטה אבל בדם בעין כו"ע ל"פ דאסור אף בדיעבד ר"י בן נורי אומר הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שהיא פולטת ואינה בולעת (תרומות פ"י מי"א) ובביאורי להמשניות כתבתי עפ"י הירושלמי דריב"נ איירי בשליקה ושליקה פחותה מבישול כמוש"ש בשם החסיד ובמס' חולין קי"א א') מייתינן רא"א הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שפולטת ואינה בולעת ר' ישמעאל בנו של ר"י ב"ב אומר מתובלת אוסרת ונאסרת שליקה אוסרת ונאסרת וגי' החסיד במס' תרומות שם רא"א הכבד אוסרת ונאסרת ר"י בנו של ר"י ב"ב אומר מבושלת אוסרת ונאסרת שליקה אוסרת ואינה נאסרת דשליקה פחותה מבישול כנ"ל ולפי"ז ר"א ור"י בנו של ר"י ב"ב ל"פ רק בשליקה ולפי מ"ש מקודם בההיא דתרומות ר"י בן נורי היינו ר"י בנו של ריב"ב ולפי"ז הא דאמרינן חולין שם למיסר נפשה לא מבעי' לן דתנן הכבד אוסרת ואינה נאסרת ולא מבעיא בבישול דלא איירי בזה כמו"ש מקודם צ"ל משום דשם קאי אהא דלעיל שם דא"ל אנא שלקי ליה אמר אביי כו' חוטי דידא ודלועא אסורין משום דמא ואי מחתך להו ומלח להו שפיר דמי (חולין צ"ג א') חיטין שבלחי אסורין (חולין קי"ג א') והטור כתב בסי' ס"ה חוטין שביד ושבכתף ושבלחי ובלשון ובצואר אסיריי משום דם והרמב"ם כתב חוטי הלב חוטי היד וחוטי העוקץ וחוטי לחי התחתון שבצד הלשון מכאן ומכאן וחוטי הדקין שהן בתוך שומן הדקין כמו בית עכביש מסובכין זע"ז אסורין משום דם והובא ביו"ד סי' ס"ה קרמי דביעי ודמוקרא אסורין משום דמא (חולין צ"ג א') דביעי פירוש של זכר דמוקרא פירש"י שעל המוח אמר מר ב"ר אשי הני ביעי דגדיא עד תלתין יומין שריין בלא קליפה מכאן ואילך כו' אי אית בהו שורייקי סומקי אסורין פי' בלא קליפה לית בהו שורייקי סומקי שריין (שם ב') אומצא דאסמיק חתכה ומלחה אפילו לקדרה שפיר דמי תליא בשפודא דאיב דמא פירש"י אפילו בלא חתיכה אגומרי פליגי רב אחא ורבינא ח"א משאב שאיבי וח"א מצמת צמיתי וכן ביעי וכן מזרקי (חולין צ"ג ב' פסחים ע"ד ב') מזרקי פירש"י חוטי הצואר וורידין והרשב"א הביאו הטור כתב דחוטי היד והכתף ושבלחי ושבגף העוף צריכין חתיכה אף לצלי' וי"א דבעוף א"צ ליטול רק חוטי הצואר יו"ד סי' ס"ה ס"ג בהגהה ביו"ד סי' ס"ז ס"ד בהגהה פסקי בשם י"א לחתוך בשר דבית השחיטה קודם מליחה משום בשרא דאסמיק ולפי ענ"ד פשוט דבשרא דאסמיק היינו כשמוקף מבשרא דלא אסמיק ולא בכה"ג רישא בכובשת פירש"י הראש כשרוצין להסיר שערו נותנין עליו מים ומטמינין אותן ברמץ אותביה אבית השחיטה דייב דמא ושרי אצדדין מקפי קפי ואסור אותביה אנחיריה דץ ביה מידי שרי ואי לא אסור איכא דאמרי אנחיריה ואבית השחיטה דאיב אצדדין אי דץ ביה מידי שרי ואי לא אסור (חולין צ"ג ב') האי אומצא דאסמיק חלייה אסור לא אסמיק חלייה שרי רבינא אמר אפילו לא אסמיק חלייה נמי אסור א"א דלית ביה שורייקי דמא (פסחים ע"ד ב') ומסקנא להתיר ויש בזה גי' אחרת ופירושים רבים והעיקר הנ"ל לפי ענ"ד הגי' שלפנינו בקצת שינוי והיינו דבדברי רבינא צ"ל אפילו לא אסמיק חלייה נמי אסור ולשון דאסמיק קאי אחלייה כלומר אם נתאדם החומץ שנתן הבשר לתוכו אסור ועיקר האיסור זה נ"ל דקאי אבשרא דבדלא אסמיק למה יהא החומץ אסור לרבינא ואולי