באר היטב (עה"ת) פה

הקרום עצמו אסור והוא א' מהג' קר קרומים שהוזכרו (חולין צ"ג א') ונראה דהיינו הקרום העב וגם הדק וזה החלב המקיף אותו שטח הבשר מתפשט לצד הראש עד החזה בבשר החופה את הכרס אבל מה שעל העצמות וודאי דהיינו חלב הדפנות שהוזכר בת"כ והובא בתוס' (חולין צ"ג א') ואין להחמיר בו כלל רק הקרום שבשם מסירין אותו כמו"ש הרמ"א בסי' ס"ד ע"ש חמשה חוטי אית ביה בכפלא תלתא מימינא ותרתי משמאלא תלתא מפצלי תרי תרי תרי מפצלי תלתא תלתא נ"מ דאי שליף להו עד דחמימי משתלפי ואי לא צריך לחטוטי בתרייהו (חולין צ"ג א') והן אסורין משום חלב וכתב רש"י שם שראשן אחד מחובר בשדרה וראשי הפיצולין נדבקין תחת החזה בראשי הצלעות וכתבו התוס' שם דצריך לחטט אחריהם בחלק של פנים וכתב הרמב"ם בהל' מאכלות אסורות פ"ז דהחוטין הקרומין אין אסורין מה"ת וכן דעת כל הפוסקים ולפי"ז א"ש דעת הפוסקים שחושבים הקרום העב לחיפוי בשר ענין ג) החלב שעל הקרב שנתבאר לעיל פרשה ג' יש תחתיו קרום ותחת הקרים יש שומן דבוק להכרס ויש מחלוקת הראשונים באותו החלב אי מותר אי אסור שרבינו אפרים אוסרו ורבינו יואל התירו וכן נהגו גדולי ריינוס להיתר ומשמע מלשינה דהיינו רק בכרס מיהו גם בהמסס ובית הכוסות יש כמו כן כעין רצועות וחתיכות שקולפין בנקל והמנהג להסירן וכן נראה דאין נחלק בינם לכרס וכתב הב"י בטור בשם הראשונים דהקרום שאותו השומן הוא תחתיו לכו"ע אסור ונהגו להסיר גם הקרום שעל הקבה וצ"ע לפי ענ"ד ענין ד) קרום שעל הטחול אסיר ואין חייבין עליו (חילין צ"ג א') ופרכינן שם ה"ד אילימא שעל הדד פירש"י שעל מקום עוביו אמאי אינו חייב עליו פירש"י והא חלב שעל הקרב היא אלא דכולי' פי' הקרום שעל כל הטחול שם גמ' והוא ג"כ א' מהג' קרומין שהוזכרו שם בגמ' לאסור משום חלב חוטין שבטחול אסורין והן ג"כ א' מהג' מיני חוטין שהוזכרו שם לאסור משום חלב וכתב הב"י נוטל ראש הגיד שבתוך הטחול ונמשכין עמו ג' חוטין וכבר כתבתי שהקרומין והחוטין אינן מה"ת ענין ה) הכליות החלב שעליהן מפורש לעיל ש' ג' ועל החלב יש קרום אותו הקרום אסור ג"כ משום חלב וחייבין עליו והקרום התחתון שעל הכליות אסור ואין חייבין עליו (חולין צ"ג א') וזה הוא ג"כ א' מהג' קרומין שהוזכרו שם לאסור משום חלב ויש בהכליות ג"כ חוטין האסורין משום חלב והן א' מהג' מיני חוטין שהוזכרו שם לאסור משום חלב וכבר כתבתי דאין זה מה"ת לובן כוליא פלוגתא דרבי ור' חייא ופלוגתא דאמוראי (שם צ"ב ב' צ"ג א') ענין ו) יותרת הכבד כתבו התוס' (שם צ"ב ב') בשם הר"א ממיץ דהשומן שעליו אסור אף לאחר שיטול הקרום שעליו ומשמע דהיינו מה"ת והמנהג להקל במה שתחת הקרום וכנ"ע והיינו מה שלצד הכבד אבל מה שלצד הריאה וודאי מותר (יו"ד סי' ס"ד) ע"ש. ענין ז) חוטין שבחלב אסורין ואין חייבין עליהן (חולין צ"ב ב' צ"ג א')

(כד) וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה גו' למ"ד לא תאכל לא תאכלו משמע ג"כ איסור הנאה אתי קרא להתיר בהנאה והא דכתיב חלב נבלה וחלב טרפה לאו דווקא אלא משום דמסיק ואכול לא תאכלוהו לומר לך דאיסור נבלה וטרפה חל על איסור חלב כדאיתא (זבחים ע' חולין ל"ז א') ע"ש ולמ"ד דלא תאכלו לא משמע איסור הנאה או למ"ד כשהותרה נבלה (דברים י"ד) היא וחלבה הותרו דרשינן מינה לענין דטהור משום טומאה פסחים כ"ג א')

(כו) וכל דם לא תאכלו גו' צלילתא דדמא חייבין עליו כרת כשיש בו כזית בהדם עצמו שבצלילתא (חולין פ"ז ב') בשינוי לשון דם שחיטה בבהמה חיה ועוף בין טהורין בין טמאין דם נחירה דם עיקור דם הקזה שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו משנה (כריתות כ' ב') ופשוט דהיינו חייבין כרת. דם התמצית אין חייבין עליו ר' יהודה מחייב בדם התמצית שם במשנה איזה הוא דם הנפש כ"ז שמקלח דברי ר"א רש"א מטפה המשחרת ואילך (שם כ"ב א') פירש"י לר"ש דהיינו לבד טפה המשחרת ור"י ס"ל כר"א ור"ל ס"ל כר"ש. שם וביאור כ"ז לפי הנראה שם מהסוגיא היינו א) משחיר ושותת ב) מאדים ושותת ג) מאדים ומקלח ד) מאדים ושותת ה) דם התמצית דבעינן למימר קמן בדם התמצית פלוגתא דר' יהודה ורבנן דם המשחיר לכו"ע לא הוה דם הנפש דם הקילוח לכו"ע הוה דם הנפש דם המאדים ושותת שלפני המקלח ושלאחר המקלח היינו בפלוגתא דר"א ור"ש ונ"ל דפלוגתייהו היינו רק אליבא דת"ק דר' יהודה דפוטר בדם התמצית אבל לר' יהודה וודאי דמטפה המשחרת ואילך הוה דם הנפש דוודאי לא קילי מדם התמצית ויש לעיין במה נבדל דם התמצית מדם השותת לאחר הקילוח ואין נראה לומר דדם התמצית היינו באמת דם השותת לאחר הקילוח אלא דדם התמצית היינו בשחוטה ודם האחרון שהוזכר שם שאין דינו כדם התמצית לר"ל שם דס"ל כר"ש היינו ע"י הקזה דאין סברא כלל לומר דדם השותת לאחר הקילוח ע"י הקזה יהיה דם הנפש לר"ל והשותת לאחר הקילוח ע"י שחיטה ל"ה דם הנפש וגם הלשון לא משמע כלל שם כן ונ"ל דדם התמצית היינו היוצא בסוף שאינו אדום כ"כ ומראהו משונה לגמרי מדם גמור בלשון פלוגתא דר"י ור"ל איתא דם הקזה ובלשון הברייתא איתא סתם דם הנפש ודעת הרמב"ם דפלוגתייהו דר"י ור"ל ור"א ור"ש ל"ה רק בדם הקזה אבל בשחיטה כ"ז שהוא אדום הוה דם הנפש ודעת התוס' שם נראה דאין חילוק בין שחיטה להקזה דם הכוי אף למ"ד בריה הוה חייבין עליו כרת (שם כ"א א'). דם הלב חייבין עליו כרת (שם כ"ב א') והיינו הכנוס בחלל הלב דה"ל דם הנפש משום דבשעה שהנשמה יוצאת משרף שריף ליה (שם) דם הטחול דם הלב היינו שבבשר הלב דם הכליות דם האברים הרי אלו באזהרה (שם כ"א ב' כ"ב א') ופשוט דה"ה דם התמצית לת"ק דר' יהודה דם מהלכי שתים דם ביצים דם דגים וחגבים דם שרצים אין בהם משום איסור דם מה"ת (שם כ' ב' כ"א א' ב') ביצים ודם הכבד יתבאר להלן