באר היטב (עה"ת) פד

פסול בעלים היינו מתו הבעלים בק"פ וחטאת ואשם ונטמאו הבעלים בק"פ כפירש"י שם וכדמוכח שם פ' ב' ותנא דבי רבה בר אבהו ס"ל דאפילו פיגול בעי עיבור צורה (שם ב') והיינו מה"ת דיליף עון עון מנותר (שם פ"ב ב'). ור"י ב"ב אמר אף בפסול בעלים ג"כ ישרפו מיד (שם פ"ב א') אמר ר"ל מחלוקת שנטמאו בעלים לפני זריקה אבל לאחר זריקה ד"ה דה"ל פסולו מחמת ד"א דבעי עיבור צורה ורי"א אף לאחר זריקה מחלוקת (שם ב') בביאור דין עיבור צורה אי היינו נותר או לינה בעלמא דמ"מ מהני לענין זה אף בקדשים קלים שנאכלין לשני ימים עי' תוס' (פסחים ט"ו א') ד"ה ולד טומאה דרבנן (שם פ"ב א') ד"ה בשלמא כשם שמצוה לשרוף קדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף תרומה שנטמאה (שבת כ"ה א') ועי' רש"י ותוס' שם ושם (כ"ה ב') ד"ה לפי שכתבו שאין בזה עשה מה"ת ועמש"ל פרשה כ"ה פסוק ט'

(כ) והנפש גו' וטומאתו עליו גו' עי' (מכות י"ד ב') פלוגתא דר"י ור"ל באזהרה של עונש זה אע"ג דחייב משום טומאת הגוף אף בקדשים קלים שנאכלין לזרים מ"מ בתרומה אע"ג דאסור לזרים ליכא כרת (שבועות ז' א') ויש עוד חומרא בקדשים קלים מבתרומה שקדשים קלים אין נאכלין בגבולין כנ"ל בפרשה. ט"י ומחו"כ אי חייבין כרת על אכילת קדשים עי' תוס' (זבחים י"ז ב') דהעיקר דחייב דבכ"ד מקיש קודש למקדש. כל הני דפטורין על ביאת מקדש לת"ק דמס' (נזיר נ"ו ב') נראה דלפי סברת התוס' דזבחים שם וודאי פטורין ג"כ באכילת קדשים ולע"ע צ"ע ועמ"ש (נזיר שם) הטמא שאכל בין קודש טמא בין קודש טהור חייב ריה"ג אומר טמא שאכל טהור חייב וטמא שאכל טמא פטור שלא אכל אלא דבר טמא א"ל אף טמא שאכל את הטהור כיון שנגע בו טמאהו (זבחים ק"ו א') במשנה שפיר קא"ל רבנן לריה"ג אמר רבא היכא דנטמא טומאת הגוף ואח"כ נטמא הבשר דכו"ע חייב שכן טומאת הגוף בכרת כ"פ בנטמא בשר ואח"כ נטמא הגוף דרבנן סברי אמרינן מיגו פי' איסור חל על איסור באיסור כולל כנ"ל פרשה ד' פסוק כ"ז וריה"ג סבר ל"א מיגו כו' ותיתי טומאת הגוף דחמירא ותחול על טומאת בשר אמר ר"א כו' דלמא טומאת בשר חמורה שכן אין לה טהרה במקוה ועי' מש"ל פרשה כ"ג פסוק כ"ח ועמש"ל פרשה כ"ב פסוק ט' אימורין חייב עליהן כרת משום טומאת הגוף (זבחים ל"ו ב' פסחים כ"ד ב') מיהו היכא דליכא טומאה לבשר היינו בפסח הבא בטומאה ליכא טומאה לאימורין (שם צ"ו א') טמא שאכל בשר קודש קודם זריקה פטור מכרת (מנחות כ"ה ב') ולענין מלקות פלוגתא דר"י ור"ל (זבחים ל"ד א' מכות י"ד ב') נותר חייבין עליו כרת משום טומאת הגוף (מנחות שם) פיגול אין חייבין עליו משום טומאת הגוף הואיל ולא היתה לו שעת הכושר (שם) בשר שנטמא לפני זריקה ואכלו בטומאת הגוף לאחר זריקה אי ציץ מרצה על האכילות חייב כרת ואי ציץ אינו מרצה על האכילות פטור (מנחות שם) ועמ"ש בספר שמות פרשה כ"ב פסוק ל"ד דם אין בו משום טומאה (חולין קי"ז ב') עי' פירש"י שם (זבחים מ"ה ב' מ"ו א') ונראה דה"ה דליכא בו משום טומאת בשר אף למ"ד שהדם מק"ט מה"ת. כל הפיגולין מצטרפין כל הנותרין מצטרפין (מעילה י"ד) וה"ה כל קדשים שנפסלו משום טומאה עי' תוס' (זבחים ק"ט א' ד"ה וכל הנותרין

שם ונכרתה. מה בין כרת למיתה בי"ש הריב"א בתוס' (יבמות ב' א') הביא מהירושלמי דפ"ב דבכורים דמיתה בששים וכרת בחמשים ובש"ס דילן במס' (מ"ק כ"ח א') איתא דמחמשים עד ס' הוא כרת אבל כריתת זרע ליכא רק בעריות ורש"י פי' דכרת היינו שזרעו נכרתין. עו' תוס' שם

(כג) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לחייב על כל או"א דברי ר' ישמעאל וחכ"א אינו חייב אלא אחת (כריתות ד' א') אמר ר' חנינא מודה ר' ישמעאל לענין קרבן שאינו מביא אלא חטאת אחת (שם) אינו חייב משום חלב רק באלו הג' מינים (חולין קי"ז) שאינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד חלב שליל אסור דברי ר"מ רי"א חלבו מותר א"ר אלעזר א"ר אושעיא מחלוקת בבן ט' חי דר"מ לטעמיה דאמר אין שחיטת אמו מטהרתו ור"י לטעמיה דס"ל שחיטת אמו מטהרתו (חולין ע"ד ב') ולת"ק דרש"ש במתניתין (שם ע"ד ב') דבהפריס ע"ג קרקע אין שחיטתו מטהרתו כדאיתא בגמ' (שם ע"ה ב') ה"נ חלבו אסור וכתבו הפוסקים דאיסור דהפריס ע"ג קרקע אינו רק מדרבנן והרמב"ם כתב דבן ט' חי אף שלא הפריס עג"ק חייבין כרת על חלבו ודבריו תמוהין כמו"ש הב"י בטור אבל בן ט' מת ובן שמונה מת וחי לכו"ע חלבו מותר ע"ש נפל רי"א חלבו כחלב בהמה אוירא גרים (חולין ע"ה א') והא דשרי ר"י בחלב שליל של בן ט' חי היינו כשניתר ע"י שחיטת אמו תוס' שם רל"א חלבו כחלב חיה חדשים גרמי איכא דאמרי כל היכא דלא כלו לו חדשיו כו"ע ל"פ דלאו כלום היא כ"פ היכא דהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב של בן ט' חי והוציאו ואכלו רי"א כחלב בהמה חדשים גרמי רל"א כחלב חיה חדשים ואוירא גרמי (שם) כוי חלבו אסור מספק (יומא ע"ד כריתות כ"א) חלב בעלי מומין חלב חולין הוה חלב ולא גרע מחלב נבלה וטריפה דבפסוק שלאח"ז תוס' (חולין צ"ב ב' בד"ה אמר אביי מהת"כ עיקרי דיני חלב ביארתי כבר בפ' ג' וכאן הנני בתשלום ביאורי הדינים שבזה ויש לבאר בזה ענין א) חלב האליה מותר (חולין קי"ז א') והוא סמוך ממש לחלב הקליבוסת הנ"ל בפרשה ג' ואין ביניהם רק גיד לבן כמראה הקרום ומראהו כמראה שומן כ"כ הב"י ביו"ד סי' ס"ד בד"ה חלב שתחת המתנים וכתב בד"מ שם שחלב האליה שמותר היינו רק פני החצר שבחוץ אבל לצד פנים כולו אסור והיינו משום חלב הקליבוסת דהיינו חלב הכסלים וחלב הכליות. ענין ב) כבר ביארתי בפרשה ג' שחלב הכסלים שהבשר חופהו מותר ובחלב שמקיף אותו הבשר וקרום עב המתפשט מבשר החופה את החלב מכסהו מחלוקת הפוסקים שם אי הקרום הוה חיפוי או לא והחלב שיותר רחוק מאותו הבשר שאין חופהו רק קרום דק המתפשט מהקרום העב כתבו דוודאי אסור דהקרום הדק וודאי ל"ח חיפוי בשר ואותו