באר היטב (עה"ת) פג

דבאמר כזית וכזית יש סברא טפי לומר עירוב מחשבות ובאמר כזית כזית יש סברא טפי לומר פרטי הוה ולא עירוב מחשבות ועמש"ל בסדר ויקרא בענין שבועת הפקדון. חישב לאכול כזית למחר בחוץ עירוב מחשבות הוה לכו"ע אף לרבי יהודה (שם ל' ב') חישב לאכול חצי כזית חוץ לזמנו וחצי כזית חוץ למקומו וחצי כזית חוץ לזמנו אמר רבא וייקץ כישן הפיגול ורב המנונא אמר עירוב מחשבות הוה (שם ל"א א') והיינו אפילו לר' יהודה כי אתא ר"ד אמר חצי כזית חוץ למקומו וחצי כזית חוץ לזמנו וחצי כזית חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת והיינו לרב המנונא כי אתא רבין אמר חצי כזית חוץ לזמנו וחצי כזית חוץ לזמנו וחצי כזית חוץ למקומו פיגול וחייבין עליו כרת והיינו ג"כ לרב המנונא (שם) רב אשי מתני חצי כזית חוץ לזמנו וכזית חציו חוץ למקומו וחציו חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת (שם) בעי רב אשי חישב לאכול כזית בשני בני אדם מהו בתר מחשבה אזלינן ואיכא שיעורא או בתר אוכלין אזלינן ופשטינן דבתר מחשבה אזלינן מהא דתנן אכילה והקטרה אין מצטרפין דמשמע הא אכילה ואכילה מצטרפין בעי רבא חישב לאכול כזית ביותר מכדי אכילת פרס מהו לאכילת אדם מדמינן ליה או לאכילת מזבח מדמינן ליה ועל המזבח בסתמא דמלתא אינו נאכל כזית בכדי אכילת פרס ובעי גם כן למפשט מהא דתנן אכילה והקטרה לא מצטרפי ומסיק דלמא בהיסק גדול (זבחים ל"א ב') חישב על האבוד ועל השרוף לאכול חוץ לזמנו או חוץ למקומו אי מהני לפגל מותר אותו הקרבן עי' (מעילה ז' א'). חישב באחד מד' עבודות לשפוך שיריים חוץ לזמנן וחוץ למקומן פיגול ופסול. חישב בשעת שפיכת השיריים לאכול, ולהקטיר חוץ לזמנו וחוץ למקומו אינו פיגול ואינו פסול (זבחים י"ג ב'). השוחט את הזבח לאכול כזית מעור האליה למחר פיגול וחייבין עליו כרת (זבחים כ"ז ב') במשנה ובביאור זה שמואל אמר עור האליה כאליה להקרבה ור"א היא דאמר מחשבין מאכילת מזבח לאדם רב הונא אמר עור האליה אינה כאליה ר"ח אמר עור אליה כאליה והכא באליה של גדי (זבחים כ"ח א). השוחט את העולה להקטיר כזית מעור שתחת האליה חוץ למקומו פסול חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת אלעזר בן יהודה כו' אמר אחד עור בית הפרסות בהמה דקה ואחד עור הראש של עגל הרך ואחד עור שתחת האליה וכן עוד של בית הבושת בנקבה חוץ למקומו פסול חוץ לזמנו פיגול (שם) עולה במחשבת הקטרה אין. זבח במחשבת הקטרה בעור האליה לא. לשמואל כת"ק דר"א דאין מחשבין מאכילת מזבח לאכילת אדם לרב הונא גם כן אתי שפיר דבזבח היינו להקטיר דבר שאין דרכו להקטיר אלא לר"ח ליתני זבח ובכבש אי בעית אימא לא תני זבח משום אליה של גדי ואי בעית אימא תני זבח (זבחים כ"ח א') השוחט את הזבח לאכול כזית מן העור מן הרוטב מן הקפה מן האלל מן העצמות מן הגידין מן הקרנים מן הטלפים חוץ לזמנו וחוץ למקומו כשר ואין חייבין עליהן משום נותר וטמא (זבחים ל"ה א') במשנה. השוחט את המוקדשין לאכול שליל או שליא בחוץ לא פיגל. שם במשנה אמר ר"א פיגל בזבח נתפגל השליל בשליל לא נתפגל הזבח פירש"י ותוס' דס"ל עובר ירך אמו הוא מדמתפגל הולד ע"י פיגול הזבח והא דאין הזבח מתפגל ע"י השליל פירשו משום דהוה ליה דבר שאין דרכו לאכול ולפי ענ"ד כמו שע"י קדושת השליל אין הקדושה מתפשטת לבהמה משום דלמפרשי קאי כמוש"ל פרשה ג' פסוק א' כמו כן אין הפיגול מתהווה בזבח ע"י השליל. המולק את התורין לאכול ביציהן בחוץ לא פיגל. חלב מוקדשין וביצי תורין אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא. שם במשנה אמר ר"א כו' פיגל באלל נתפגלה מוראה במוראה לא נתפגלה האלל. שם בגמ' פירש"י דאלל של עוף רכיך הוא ושייך בו פיגול. שם בגמ' קדשי עובד עבודת כוכבים אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא דברי ר"ש ר' יוסי מחייב (זבחים מ"ה א'):

שם. לא יחשב. א"ר ינאי מנין למחשב בקדשים שהוא לוקה ת"ל לא יחשב א"ל כו' לאו שאין בו מעשה הוא כו' א"ל ר"י היא דאמר לאן שאב"מ לוקין עליו (זבחים כ"ט ב')

(יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל אין בו כרת (זבחים ק"י א') מחו"כ פוסל קדשים (מעילה ט' א') במשנה וט"י אי פוסל או מטמא בקדשים פלוגתא דתנאי (סוטה כ"ב) הבאתי להלן פרשה י"ב ע"ש. אימורין חייבין עליהם משום טומאה (פסחים כ"ד ב'). מיהו היכא דליתיה לטומאת בשר היינו בפסח הבא בטומאה ליתא לטומאת אימורין (שם צ"ו א') בטומאת הגוף. העולה חייבין עליה משום טמא (מעילה ט' א') קודם זריקה אי חייבין משום טומאת בשר פלוגתא דאביי ורבא (זבחים ל"ד א') העצים והלבונה מקבלין טומאה דחיבת הקודש משוי להו אוכל ומכשרא להו (חולין ל"ו ב') ובכ"ד ושם ובגמ' (פסחים כ' חולין ל"ו) מבעיא לר"ל בצריד של מנחות ובהני אי מונין בהו ראשון ושני או לא ועיין מש"ל פרשה ד' פסוק י"ב ד"ה ישרף ומש"ל פרשה י"ז פסוק ט"ו בדיני נבלת עוף טהור במס' (זבחים מ"ה ב') איכא פלוגתא דתנאי אי חייבין אעצים ולבונה משום טומאה ומשמע להדיא שם דקטורת כלבונה ונקט לבונה דאיתה במנחות ובלחה"פ ובגמ' (שם מ"ו ב') פלוגתא דאמוראי בביאור פלוגתייהו דהני תנאי אית מ"ד דפלוגתייהו בטומאת הגוף אבל בטומאת עצמן ד"ה לוקה ואית מ"ד מחלוקת בטומאת עצמן אבל בטומאת הגוף ד"ה אינו לוקה. ועיין תוס' שם שכתבו די"ל דרק מלקות ליכא אבל כרת איכא לכו"ע ואח"כ דחו סברא זו ואית מ"ד כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו ולמ"ד אינו לוקה בטומאת עצמן מ"מ איסורא איכא וצ"ע אם היינו מה"ת או מדרבנן ועיין (זבחים ל"ה א') ואפילו מאן דמחייב היינו רק לאחר שקדשו בכלי (זבחים ל"ד א') ע"ש

שם באש ישרף מקום שריפתן עמש"ל פרשה ד' פסוק י"ב. היסח הדעת פוסל בקדשים ובתרומה (פסחים ל"ד א') ופלוגתא דאמוראי שם אי פסול הגוף הוה אי פסול טומאה הוה ואם יבוא אליהו יכול לטהרם. כל שפסולו בגופו ישרף מיד. בדם ובבעלים תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה (שם ב')