באר היטב (עה"ת) פב

וטמא כיון שכבר הורצה ע"י המתנות. וקצת נראה לי לפי ענ"ד דהיינו במה שנשאר לאחר מתנה ראשונה שאם לא נתן עוד לא עיכב 7 והנסכים הבאין בפני עצמן דברי ר' מאיר (שם) בין שהתנדב בפני עצמן בין בנסכים הבאין בגלל זבח אלא שלא הקריב נסכיו בו ביום ופשוט דהמנחות בכלל הנסכים וחכמים אומרים אף הבאין עם הזבח מפני שיכול להביאן לאחר זמן ולא חשיב יש להן מתירין (זבחים מ"ד א') ור' מאיר ס"ל הוקבעו בשחיטה כלחמי תודה (מנחות ט"ו ב') ולדידי' ג"כ הנסכים מ"מ אין מפגלין את הזבח מנחות (שם) כמו דפליגי בנסכים הבאין עם הקרבן כמו כן פליגי בלוג שמן של מצורע (מנחות שם זבחים שם). פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין דמן מתיר את אימוריהם ליקרב (זבחים מ"ג א') פירש"י לפיכך אם פיגל באימורין בשעת זריקת הדם נתפגלו הפרים והיינו כפי מסקנת הגמ' זבחים ל"ה ב') ודלא כדבעינן למימר שם מעיקרא דהיינו רק לפגל האימורין אבל חישב באכילת פרים הנשרפין לכו"ע לא הוה פיגול היינו אפי' לר"א דס"ל דחישב לאכול בעולה הוה ליה פיגול כמוש"ל וכן בחישב באחד מארבע עבודות מחשבת פסול בשריפתן ליכא פיגול ולא פסול (זבחים ק"ד ב') חישב בא' מהמתנות ליתן שארי המתנות למחר למ"ד אין הקטרה מפגלת הקטרה ה"נ ליכא פיגול ולמ"ד הקטרה מפגלת הקטרה אכתי איכא פלוגתא אי מפגלין בחצי המתיר דבאחרונה הא לא חישב אמעשה פנים רש"א כל שאינו על המזבח החיצון אין חייבין עליו משום פיגול (זבחים מ"ג א') אריב"ח מודה ר"ש לפסול מק"ו דשלא לשמן (זבחים מ"ד א') רא"א משום ריה"ג כו' אמר הריני שוחט להזות מדמן למחר לא פיגל דמחשבה דבחוץ בדבר הנעשה בפנים אינו פיגול. הריני מזה בפנים על מנת להקטיר אימורין למחר לא פיגל דמחשבה בפנים בדבר הנעשה בחוץ אינו מפגל. הריני שוחט על מנת להקטיר אימורין למחר פיגל (שם מ"ד ב') ונ"ל דהא דאמר ריה"ג אינו פיגול היינו ג"כ לענין כרת אבל מודה לפסול מק"ו דשלא לשמן כדאמר ריב"ח לעיל אליבא דר"ש וכ"כ התוס' (גיטין נ"ד ב') ד"ה דכי אמר ובמס' זבחים שם וכן נראה דעת הרמב"ם בפי"ז מהל' פהמ"ק הלכה א' ב' והא דאיתא שם בהלכה ב' ואינו פיגול עד שיזה במחשבת הזמן נ"ל דאלו התיבות צריכין מחיקה דהא פסק שם אח"כ כריה"ג חומר בחלב מבדם שהחלב מועלין בו וחייבין עליו משום פיגול נותר וטמא מה שאין כן בדם (חולין קי"ז א') במשנה והובא לעיל בדיני נותר שחטו ע"מ להניח את דמו או אימוריו למחר או להוציאן לחוץ ר' יהודה פוסל (זבחים ל"ה ב' ל"ו א') וטעמיה סברא הוא כיון דאם הניחו למחר פסול חישב נמי פסול שם בגמ' ומ"מ לא הוי פיגול לחייב כרת כיון דלא חישב באיסור כרת ולפי כ"ז מבואר דפסול דר"י היינו מן התורה וכדאיתא (מנחות י"ח א') וחכמים מכשירין ע"מ ליתנן ע"ג הכבש או שלא כנגד היסוד ליתן את הניתנין למעלה למטה ואת הניתנין למטה למעלה את הניתנין בפנים בחוץ את הניתנין בחוץ בפנים שיאכלוהו טמאין שיאכלוהו ערלים שיקריבוהו טמאין שיקריבוהו ערלים לשבר עצמות בפסח לאכול ממנו נא לערב דמו בדם פסולין כשר שאין מחשבה פוסלת אלא בחוץ לזמנו וחוץ למקומו והפסח והחטאת שלא לשמן [ (זבחים ל"ה ב' ל"ו א') וחוץ למקומו פשוט דהיינו חוץ לעזרה. חישב בחטאת באחת מהג' עבודות הראשונות ליתן דמיה בפנים פלוגתא דתנאי אליבא דר' יהודה אי פסול (זבחים ל"ו א') הא דר' יהודה פוסל היינו פסול אבל לא בכרת כמו בפיגול כן מוכח (שם ל"ו א' ב') אמר ר' אבא ומודה ר' יהודה שחוזר וקובעו בפיגול (שם ב') היינו בחישב על מנת להניח למחר וחזר וחישב להקטיר או לאכול למחר הוי פיגול (זבחים ל"ו ב') ומסקנא דתו לא מקבע בפיגול כיון דכבר נפסל וכדבעינן למימר קמן בשתי מחשבות אר"ה אמר רבינא בר שילא חישב שיאכלוהו טמאין למחר חייב (שם) דזה וודאי הוה ליה פיגול חישב בשחיטה לאכול כזית חוץ לזמנו ובקבל או בשארי עבודות חוץ למקומו או להיפוך ר' יהודה אומר אם מחשבת הזמן קדמה פיגול וחייבין עליו כרת ואם מחשבת המקום קדמה פסול ואין בו כרת וחכ"א זו וזו פסול ואין בו כרת (זבחים כ"ט ב') במשנה וכן בחטאת ופסח במחשבה דחוץ לזמנו ושלא לשמן (שם) חישב ב' המחשבות בשחיטה למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף רבא אמר בהא נמי פליגי ואע"ג דכי אין לשחיטה אלא לבסוף הוה ליה כמו שאמר בחד דיבורא מ"מ סבירא ליה לר' יהודה תפוס לשון ראשון דמסתמא כוונתי שיתקיים לשון הראשון ורבי מאיר (דתמורה כ"ו) אף בלחצות פליג דבשיטת ר' יהודה דהכא אמר כמוש"ל פרשה ג' פסוק א' ד"ה זבח אביי אמר בהא אפילו ר' יהודה מודה לחכמים דהוה ליה עירוב מחשבות ואין בו כרת (שם ל' א') דאביי ס"ל כר' יצחק בר"י אר"י דלהלן (שם ב') דבלחצות מודה ר' מאיר ור' יהודה דלא אמרינן תפוס לשון ראשון ולמ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אפילו אביי מודה דפליג ר' יהודה גם בזה שם ונראה דהיינו למ"ד מפגלין בחצי המתיר דלמ"ד אין מפגלין בחצי המתיר הדין כמו למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף וכן נראה מהתוס' (שם כ"ט ב') ד"ה מחלוקת מיהו אלפא (שם כ"ט ב') לפירוש התוס' ס"ל דבסימן אחד אף למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ומפגלין בחצי המתיר מ"מ מודה ר"י דהוה ליה עירוב מחשבות ורק בשני סימנין פליגי בעי מיניה לוי מרבי חישב לאכול כזית למחר בחוץ מהו אמר לו זו שאלה עירוב מחשבות הוה (שם ב') פי' אף ר' יהודה מודה בזה ונ"ל דאף למ"ד דבלחצות נמי פליגי דר"י ס"ל תפוס לשון ראשון מ"מ בכזית א' יש לומר טפי עירוב מחשבות. חישב ליתן הניתנין למעלה למטה ולהיפוך כו' למחר פסול ואין בו כרת (שם ל"ו) דהוה ליה עירוב מחשבות ופרכינן עלה (שם כ"ז א') לשמואל דס"ל שלא במקומן כבמקומן דמי לענין כפרת בעלים א"כ אמאי לא הוה פיגול ומתרצינן דזריקה דלא מכשרה בשר לאכילה בלי מחשבה דחוץ לזמנו אינה קובעת בפיגול וכן הדין בנתן שלא במקומן במחשבת חוץ לזמנו דמפרשינן שם לר"ל בנתן שלא במקומן באמירה דחוץ לזמנו הא דלר' יהודה אזלינן בתר מחשבה ראשונה מספקא בגמ' (שם ל' ב') אי היינו באמר כזית וכזית או באמר כזית כזית