באר היטב (עה"ת) פא

עושה מהדר פיגולו בשלישית למה לי מתקיף לה ר"א אטו שתק קתני אלא אר"א כגון שפיגל בראשונה ובשניה ובשלישית דאמרינן אי ס"ד כל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה מהדר פיגולו בשניה ובשלישית למה לי והא בין בין קתני קשיא ובמס' (זבחים שם) מקשינן מהא דבין בשניה ובין בשלישית לר"ל דס"ל דר"מ מודה דאין מפגלין בחצי מתיר אמר רבא כגון שפיגל בראשונה ושתק בשניה וחזר ופיגל בשלישית מה"ד ואי ס"ד ע"ד ראשונה הוא עושה מהדר פיגולו בשלישית למה לי קמ"ל מתקיף לה ר"א כו' מהו דתימא אי ס"ד כל העושה כו' מהדר פיגולו בכל חדא וחדא למה לי קמ"ל והא בין בין קתני קשיא אמר מר רמ"א פיגול וחייבין עליו כרת מכדי כו' כהרצאת כשר כך הרצאת פסול כו' והא כיון דחשיב בי' בפנים פסולה כמאן דלא אדי דמי כו' מיא בעלמא הוא דאדי אמר רבה משכחת לה בד' פרים בד' שעירים פירש"י פר ושעיר פנים וחישב עליו ונשפך הדם לאחר הזאות פנים והביא פר ושעיר א' להיכל וא' למזבח וכן לקרנות דבכ"א קרבו מתיריו כו' רבא אמר לפיגולו מרצה (זבחים שם מנחות שם) וע"ש רש"י ותוס' בביאור קושיא זו ופירוקא דרבה ארבעים ושלש והתניא מ"ז לא קשיא הא כמ"ד מערבין לקרנות והא כמ"ד אין מערבין והא תניא מ"ח לא קשיא הא כמ"ד שירים מעכבין הא כמ"ד שירים אין מעכבין (שם) הניתנין ע"ג מזבח החיצון כיון שנתן מתנה אחת שוב אינו מפגל דמשנתן מתנה אחת יצא בדיעבד (זבחים ל"ו ב') וב"ש פליגי שם בחטאת וס"ל דבעינן ב' מתנות בהכשר. שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר חבירו כשר לאכול מחבירו למחר שניהם כשרין (מנחות ט"ז ב') במשנה. הקטיר שומשום לאכול שומשום עד שכלה קומץ כולו רב חסדא רב המנונא ורב ששת חד אמר פיגול אפילו לרבנן דהכא הוה ליה פיגל בכל המתיר וס"ל שדרך הקטרה בכך ודרך אכילה בכך וחד אמר פסול קא סבר אין דרך הקטרה בכך והוה ליה מנחה שלא הוקטרה וחד אמר כשר קא סבר דרך הקטרה בכך ואין דרך אכילה בכך (שם בגמ') אמרי חריפי דפומבדיתא הקטרה מפגלת הקטרה אפילו לרבנן דאמרי אין מפגלין בחצי המתיר הני מילי בחישב בשירים אבל הכא דחישב בלבונה כמו דחישב בכולי' מתיר דמי ואע"ג דבחישב בא' מן הכבשים לאכול מחבירו למחר שניהם כשרין דכיון דלא היה מתיר דידיה לא מצי מפגל ליה שאני התם דלא אקבע בחד מנא יתיב רב מנשה בר גדא קמיה דאביי ואמר משמיה דרב חסדא אין הקטרה מפגלת הקטרה אפילו לר"מ דכיון דלאו מתיר דידיה הוא לא מצי מפגל (שם י"ז א') ונראה מהסוגיא (שם) דלדידיה אפילו פסולא ליכא בזה. הקטיר קומצה להקטיר לבונה למחר ולבונה לאכול שירים למחר ה"ז פיגול אע"ג דאין הקטרה מפגלת הקטרה ואין פיגול בחצי המתיר מ"ט דפשטה לה מחשבה בכולי' מנחה (שם) חישב לאכול דבר שאין דרכו לאכול להקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר ור"א פוסל (זבחים ל"ה א') מחשבת אכילה בעולה הוה ליה דבר שאין דרכו לאכול פשיט בגמ' ורש"י (שם) הקומץ את המנחה לאכול חוץ לזמנו או חוץ למקומו דבר שדרכו להקטיר להקטיר דבר שדרכו לאכול ר"א פוסל (מנחות י"ז א') השוחט את הזבח לשתות מדמו למחר להקטיר מבשרו למחר לאכול מאימוריו למחר כשר ור"א פוסל. להניח מדמו למחר ר' יהודה פוסל אמר ר"א אף בזו ר"א פוסל וחכמים מכשירין. שם ב' בגמ' ומסקינן בגמ' שם דכו"ע דכרת ליכא בזה והכא ג' מחלוקות בגמ' בדבר ת"ק סבר בהנך פליגי להניח דברי הכל כשר ר' יהודה סבר בהנך פליגי להניח דברי הכל פסול מאי טעמא גזירה מקצת דמו אטו כל דמו דפסול מה"ת לדידיה כדבעינן למימר קמן ור"א ס"ל דאף בלהניח פליגי העולה חייב עליה משום פיגול נותר וטמא (מעילה ט' א') וכן חייב על החלב משום פיגול נותר וטמא (כריתות י"ג ב' י"ד א') וע"ש אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן הפיגול הנותר והטמא שהעלן לגבי מזבח פקע איסור מהן אמר ר"ח מרי דיכי מזבח מקוה טהרה אמר ר"ז שמשלה בהן האור מתיב ריב"ב אחרים אומרים וטומאתו עליו מי שטומאה פורחת ממנו היינו טומאת אדם יצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו ואם איתא הרי טומאה פורחת ממנו ע"י האור אמר רבא ע"י מקוה אמרינן מידי מקוה כתיב אלא אמר ר"פ בבשר שלמים עסקינן דל"ח להקרבה (זבחים מ"ד ב') ולאו דווקא בשר שלמים דהוא הדין חטאת ואשם אלא למעוטי עולה דאף דנפסל מ"מ חזי להקרבה שהפיגול נותר וטמא אם עלו לא ירדו (זבחים פ"ד) מה שאין כן בבשר קדשים זולת עולה דירד (שם פ"ה ב') ונקט שלמים משום דקרא בשלמים איירי כמו"ש רש"י רבינא אמר מי שטומאה פורחת ממנו כשהוא שלם יצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו אלא כשהוא חסר (שם) אמר רב אחאי קומץ פיגול דפלגי' מחית אארעא ופלגי' אסיק אמערכה ומשלה בו האור מסיקנא לי' לכולי' לכתחלה (זבחים מ"ג ב') ויש להסתפק בזה אם היינו דווקא דהאי פלגא דמחית אארעא כבר עלה אלא שירד או אף שלא עלה עדיין ובאבר בשר מפורש (כריתות י"ד א') דהחצי אבר שלא עלה לא יעלה עי' תוס' (זבחים מ"ב ב') ד"ה הקומץ. דם שנתפגל וזרקו עי' תוס' הנ"ל בדף מ"ג א' אלו דברים שאין חייבין עליהן משום פיגול (זבחים מ"ב ב' מ"ג א')1 הקומץ פירש"י שאין לו מתירין שהרי הוא עצמו הוא המתיר ושוב הקשה ע"ז כמו"ש התוס' שם תיפוק לי' דכיון שאכלו הוה לי' לא קרב המתיר ותירץ דאיירי שהוצת האור ברובו דהוה לי' קרב המתיר והתוס' הקשו דהא בכה"ג פקע פיגולו כדלעיל ותירצו דאיירי דאסקי' לפלגי' ופלגי' לא עלה וכפי הסברא שהבאתי מקודם דבכה"ג לא מסקינן להאי פלגא דאארעא ור"ת שם פי' דבאמת טעמא דקומץ אינו משום שאין לו מתירין. ואני בעניי לא ידעתי טורח זה למה דוודאי פשוט הוא דכיון דאין לו מתירין לא משכחת ליה חיוב פיגול כנ"ל 2 הקטורת 3 הלבונה ע"ש בתוס' 4 מנחת כהנים 5 מנחת כהן משיח 6 והדם כתבו התוס' דהיינו הנשאר מהמתנות במזרק וע"ש בטעמא דמלתא אמאי אין בו משום פיגול נותר