באר היטב (עה"ת) עט

אבל לא כשיעור כל המנחות וכמה חצי לוג לכולן וממנו חציו לרבוכה וחציו לחלות ולרקיקין (שם מנחות פ"ט א') החלות בולל עם השמן כשהן סולת לכו"ע (מנחות ע"ה א') והרקיקין מושחן אחר אפייתן ועמש"ש בדיני רקיקי מנחות אפיית לחמי תודה כיון שהן קדשים קלים פשוט שהיא בחוץ לעזרה כיון שנאכלין בכל העיר ונ"ל דה"ה אף בחוץ לירושלים כיון דעדיין לא נתקדשו שהרי קודם שחיטה לכו"ע יש להן פדיון כמוש"ל בד"ה והקריב. ולמ"ד תנור מקדש אין נאפות בתנור של קודש וכמו"ש בדיני שתי הלחם אפאן כולן ארבע חלות יצא והוא שהפריש מהן תרומה בלישייהו דפרוסה אינו יכול ליקח לשם תרומה (נדה ו' ב') ואית תנא דפוסל במיעט בחלות (מנחות ע"ו ב') וע"ש דה"ה בלחמי נזיר

(יג) על חלות לחם חמץ. פלוגתא דתנאי אי מתוכן מחמיצן או דמביא שאור ממקום אחר וממלא בו את המדה (מנחות נ"ב ב') שיאור דר"מ דהיינו הכסיפו פניו מדלקי עלי' לר"מ חמץ הוא לענין לחמי תודה (חולין כ"ג ב') עמש"ש שיאור דר' יהודה היינו סידוק כקרני חגבים לר"י דפוטר ממלקות אף בשיאור דידיה בין אי ברי הוה לדידי' לא נפיק ביה בין אי ספק הוה לא נפיק ביה כיון דלא ידע אי חמץ הוא דניתי מצה אי מצה הוא דניתי חמץ (חולין כ"ג ב') אי מחמיצן בתפוחים עי' (מנחות נ"ג ב') ועי' תוס' פסחים מ"ג א') (ד"ה מאן תנא (פסחים כ"ח ב') ד"ה מחמת ד"א ומ"ש (מנחות שם) ועמש"ל פ' ב' פסוק י"א

(יד) אחד מכל קרבן. מכל מין ומין היה נוטל תרומה אחת מעשרה והן אסורים לזרים ובעי' בגמ' (מנחות ע"ז ב') אי חייבין עלי' מיתה וחומש ואי מדמעת והשאר נאכל לבעלים (שם)

(טו) ביום קרבנו יאכל גו'. וגם בלילה שלאחריו (זבחים ל"ו א' נ"ה א') חליפין וולדות תמורות מנין ת"ל ובשר כו' לחמי תודה חלות ורקיקין שבנזיר מנין ת"ל קרבנו (זבחים ל"ו א') האוכל מהבשר של תודה ושלמים קודם זריקה בלאו הבא מכלל עשה (מכות י"ז ב' פסחים ע"ז ב') ודין לחמי תודה כדין הבשר לכל דבר האוכל נותר בכרת וילפינן לה בג"ש (כריתות ה' א') האוכל נותר אור ליום שלישי חזקיה אומר פטור דלא אנתק לשריפה ורי"א חייב (זבחים נ"ו ב') דם אין בו משום נותר (חולין קי"ז א') ומשמע שם דהיינו בדם שחיטה וצ"ע בדם האיברים מקום אכילת בשר תודה ושלמים וכן לחמי תודה בכל מחנה ישראל במדבר ובזמן הבית בכל ירושלים (זבחים נ"ה א') דין התנופה ודין הרמת חזה ושוק בתודה ומי אוכלן יתבאר להלן בדיני סתם שלמים: שם לא ישאירו ממנו עד בוקר. היינו עד שיעלה עמוד השחר (זבחים נ"ו ב') המותיר בקדשים עובר בלאו ואינו לוקה דניתק לעשה דברי ר"י ר' יעקב אומר לא מן השם הוא אלא משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה חולין (פ"ג)

(טז) וממחרת. סתם שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד שבינתים (זבחים נ"ה א') והיינו עד שתשקע החמה (שם נ"ו ב') ועמש"ש א' דהיינו עד צאת הכוכבים באת"ל בין השמשות יממא הוא וכן לר' יוסי בבהש"מ דר' יהודה (ועי' תוס' שם) ומש"ל פרשה א' פסוק ב' ומש"ל פרשה י"א פסוק כ"ה ד"ה יטמא עד הערב

(יז) באש ישרף. שריפת נותר ביום דווקא (פסחים ג' א'. זבחים נ"ו ב') ובכ"ד והיינו אפילו שלא בזמנו כדאיתא (יבמות ע"ב ב') ע"ש וכתב הרמב"ם דה"ה בפיגול ועמש"ל פסוק י"ח ד"ה ואם האכל בטעמא דאיסור פיגול דהוה לי' כנותר. שריפת כל הנשרפין כשרה בזר הבאתי פרשה ד' פסוק י"ב ד"ה והוציא מקום שריפת הנותר עמש"ל פרשה ד' פסוק י"ב ועיין פסחים מ"ט א' פ"א ב' פ"ב א' זבחים ק"ד ב') כל שיש לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא עד שיקרבו מתיריו וכל שאין לו מתירין היינו הקומץ הלבונה הקטורת מנחת כהנים מנחת נסכים מנחת כהן משיח שכולן כליל כיון שקדשו בכלי חייבין עליהן משום נותר וטמא אבל משום פיגול אין בהן (מעילה י' א') חומר בחלב מבדם שהחלב חייב עליו משום פיגול נותר וטמא ומועלין בו משא"כ בדם (חולין קי"ז א') במשנה הפיגול אין בו משום נותר (כריתות י"ד א') ואי פקע פיגולייהו כגון שמשלה בו האור חייב משום נותר (שם)

(יח) ואם האכל גו' אר"א כוף אזניך לשמוע במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר כו' זבחים כ"ט א') ובשתי אכילות הכתוב מדבר אכילת אדם ואכילת מזבח (שם כ"ח ב') אכילת מזבח היינו הקטר אימורין או זריקת הדם (שם כ"ז ב') חישב שיאכלוהו כלבים למחר פיגול דאכילת כלבים שמה אכילה חישב שתאכלהו אש למחר כיון דאפקיה בלשון אכילה הוה פיגול זבחים ל"א א') חישב בשחיטה לקבל לאחר זמנו אינו פסול (שם י"ג ב') ארבע עבודות הן אשר המחשבה פוסלת בהן 1 שחיטה 2 קבלה 3 הולכה 4 זריקה (שם כ"ט ב') ור"ש מכשיר בהולכה משום דהוה לה עבודה שיכול לבטלה שוחט בצד המזבח וזורק (שם י"ג א') וכן פליג לענין מחשבת שינוי קודש ושינוי בעלים כמוש"ל פרשה א' פסוק ה' ד"ה והקריבו אמר רשב"ל מודה ר"ש בהולכת חטאת הפנימית משום דה"ל עבודה שאינו יכול לבטלה ואע"ג דבחטאות הפנימיות ס"ל לר"ש דליכא פיגול כדבעינן למימר קמן מ"מ נ"מ לפסול ועוד נ"מ במחשבה דשינוי קודש (שם י"ד א') רא"א המהלך כו' הבאתי בפרשה א' פסוק ה' (שם) טבילת אצבע בחטאות הפנימיות מפגלת והיינו בכלל הולכה (זבחים י"ג ב') חישב לאכול לאור שלישי חזקיה אמר כשר רי"א פסול (זבחים נ"ו ב') וכה"ג פליגי בנותר כמוש"ל ולא מחשבה דחוץ לזמנו לחוד פוסלה אלא גם מחשבה לאכול ולהקטיר חוץ למקומו פוסל את הקרבן אלא שמחשבת חוץ לזמנו פיגול והאוכלו אח"כ בכרת ובמחשבת חוץ למקומו פסול ואין בו כרת (שם כ"ז ב' כ"ט ב') והטעם דהמחשבה כמעשה והלכך מחשבה דחוץ לזמנו משוי ליה נותר ונותר בכרת אבל מחשבה דחוץ למקומו משוי ליה יוצא דאינו רק בלאו עי' (זבחים ל"ו א') ובגמ' ומש"ל בזה