באר היטב (עה"ת) עח

למ"ד תנור אינו מקדש כמוש"ל פרשה כ"ג פסוק י"ז ועי' (מנחות מ"ז א' מעילה ט' א') ועמש"ל פרשה ו' פסוק י"ט ד"ה בחצר אהל מועד בענין פסול יוצא דקדשים קלים ור"א בר"ש ס"ל דאין מעלין זה בלא זה ודין הלחם לאחר שחיטה כמו קודם שחיטה נתקבל הדם בכוס ונשפך מודה ר"א בר"ש דקדוש ואינו קדוש דכל העומד ליזר כזרוק דמי לקדש (פסחים י"ג ב') נשחטה התודה לשמה ונזרק הדם שלא לשמה לר"א בר"ש לא קידש הלחם כלל אע"ג דהזבח כשר כדין כל הזבחים דנזרק שלא לשמו גרע מנשפך ולא אמרינן בזה כזרוק דמי עי' תוס' (מנחות מ"ז א') ד"ה עד שישחוט ותוס' (פסחים שם) ולרבי קדוש ואינו קדוש ואין לו היתר אכילה מיהו לרע"ק דאמר בשתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה וזרק דמן של כבשים במחשבת חוץ לזמנם דיש בלחם משום פיגול לפי מאי דמפרש רב ששת דהיינו אף בלא חזרו קודם זריקה משום דס"ל זריקה מועלת ללחם שיצא אע"ג דאינו מגופיה דזבחא מספקא שם בגמ' בשתי הלחם אי זריקה דשלא לשמן חשיבא כזריקת פיגול ומהני ללחם כמו דמהני לגופי' דזבחא או לא (מנחות מ"ז ב') ונראה דה"ה דמספקא לרע"ק בזריקה דתודה שלא לשמה. נזרק הדם בטומאה הציץ מרצה ומתיר לאכילה את הבשר ואת הלחם (מנחות כ"ה א') נזרק הדם בשארי פסולין כשם שהזריקה אינה מתרת את הבשר כך אינה מתרת את הלחם זה פשוט וכן הדין בשתי הלחם דעצרת ובמנחות נסכים כמו"ש מזה כ"א במקומו השוחט את התודה בפנים ולחמה חוץ לחומה לא קידש הלחם (מנחות ע"ח ב') ונ"מ אפילו לר"א בר"ש כשהכניסו קודם זריקה מאי חוץ לחומה רי"א חוץ לחומת בית פאגי פירש"י חומת הר הבית ודבריו תמוהין דבמס' מנחות (צ"ה ב' ב"מ צ' א' סנהדרין י"ד ב') מוכח דחוץ לחומת בית פאגי היינו חוץ לירושלים ורל"א חוץ לחומת עזרה (שם) ופלוגתייהו דר"י סבר לא בעינן על בסמוך ור"ל סבר בעינן על בסמוך (שם) והא דלא אמרינן דר"י ור"ל לטעמייהו (זבחים פ"ט) בבשר קדשים קלים אי נפסלין ביוצא חוץ לעזרה ולכו"ע אין שחיטה מועלת ליוצא צ"ל לפי ענ"ד דאי לאו דרשא דעל בסמוך הוה מהני שחיטה לפסול יוצא כמו דמהני שחיטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה לפיגול שחטה עד שלא קרמו פניה ואפילו קרמו כולן חוץ מאחת מהן לא קידש הלחם (מנחות ע"ח ב') ומשמע שם בגמ' דהיינו כל שפורסה ואין חוטין נמשכין ממנה וע"ש תוס' ד"ה פורסה. שחטה במחשבת חוץ לזמנה וחוץ למקומה קידש הלחם פירש"י לענין פיגול שחטה ונמצאת טריפה לא קידש הלחם שחטה ונמצאת בעל מום רא"א קידש וחכ"א לא קידש (מנחות ע"ח ב') בעל מום דהכא היינו בדוקין שבעין ואליבא דרע"ק דאמר אם עלו לא ירדו (שם ע"ט א') וכל זה לדברי רבי מאיר אבל ר' יהודה אומר לא נחלקו ר"א ור"י על ששחטה במחשבת חוץ לזמנו שקידש על בעל מום שלא קידש על מה נחלקו על חוץ למקומו שרא"א קידש ור' יהושע אומר לא קידש (שם) שחטה שלא לשמה וכן באיל המלואים וכן בכבשי עצרת לא קידש הלחם (שם ע"ח ב') וכן באיל נזיר (שם ע"ט א') בגמ' והבשר יאכל ליום ולילה כתודה (שם מ"ח ב') אמר ר' אבא זו תודה וזו לחמה. אבד הלחם מביא לחם אחר פירש"י אף ע"ג דלא אמר הרי עלי מחייב אבדה תודה אינו מביא תודה אחרת (שם פ' א') ודין הלחם בלא פדיון פסול לתודה אחרת. רש"י פסחים י"ג ב' עפ"י הגמ' (מנחות ע"ט ב') ועמש"ש אבל ע"י פדיון הלחם מותר כנ"ל ובדין הדמים כתב רש"י (פסחים שם) שיקח בהם תודה או לחם לתודה אחרת והתוס' (שם) חלקו ע"ז וכתבו דהדמים אסורין אלא דפודה בשוה פרוטה ודיו נטמא הלחם נפרס קודם שחיטה מביא לחם אחר. נטמא או נפרס מקצתו משלים אחר יצא מכניסו נטמא הלחם נפרס יצא לאחר שחיטה קודם זריקה אף לרבי דס"ל דשחיטה מקדשה ללחם וקובעת וא"א לזווג לה לחם אחר ואף שנפסלו או נאבדו כולן מ"מ הזבח כשר ואף לכתחילה יזרק הדם דרחמנא קרי לי' שלמים (מנחות מ"ו א') ולענין דין החלות הכשרות כשלא נפסלו כולן ולענין אם יצא ידי נדרו בנטמא תליא בפלוגתא דר"א ור' יוסי אי ציץ מרצה על האכילות (פסחים ע"ח א') הבאתי בספר שמות בדיני ריצוי ציץ ולעיל פרשה ה' פסוק ט"ו בד"ה מקדשי ה' ביצא תליא בפלוגתא דר"א ורע"ק אי זריקה מועלת ליוצא (מעילה ו' ב') הבאתי בפרשה ו' פסוק י"ט ובנפרס לר"א דס"ל דאין זריקה מועלת ליוצא וודאי אף לנפרסה לא מהני ולרע"ק דס"ל זריקה מהני ליוצא פלוגתא דאביי ורבא (מנחות י"ב ב') רבא ס"ל דמודה רע"ק דאין זריקה מועלת לפרוסה ואביי ס"ל דלרע"ק זריקה מועלת לפרוסה כמו ביוצא וכ"ז היינו לרבי דס"ל דשחיטה מקדשה וקובעת אבל לר"א בר"ש יביא לחם אחר ועמש"ל בדיני שתי הלחם וביאור פסול יוצא דהלחם לר"י דס"ל (זבחים פ"ט ב') דקדשים קלים אין נפסלין ביוצא חוץ לעזרה היינו יצא חוץ לחומת העיר דבכה"ג וודאי נפסלין דהא אין סופן לצאת ועי' (מכות י"ז ב' חולין ס"ח) השוחט את התודה על שמונים חלות חזקי' אמר קדשו ארבעים מתוך שמונים ור' יוחנן אמר לא קדשו ארבעים מתוך שמונים אמר ר' זירא ה"מ באמר לקדשו ארבעים מתוך שמונים קדשו אל יקדשו מ' אלא א"כ יקדשו פ' לא קדשו כי פליגי בסתמא מר סבר לאחריות קא מכוין ומר סבר לקרבן גדול קא מכוין אביי אמר דכו"ע לאחריות קא מכוין ובכלי שרת מקדשין שלא לדעת קא מפלגי והיינו ע"י הסכין ששוחטין בו הזבח רב פפא אמר דכו"ע כלי שרת מקדשין שלא לדעת והכא בסכין קא מפלגי משום דאין לו תוך. איכא דאמרי רב פפא אמר דכו"ע כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת והכא בסכין אלימא מכלי שרת קא מפלגי (מנחות ע"ח ב' ועי' מנחות מ"ז ב') בכבשי עצרת ששחטן על ד' חלות. שם חלות. נוטל סולת שתי איפות שהן ששה סאין שהן עשרים עשרון ונוטל מהם עשרה עשרונים למצה ועשרה עשרונים לחמץ ועושה מהחמץ עשרה חלות עשרון לכל חלה ובמצה שלשה מינים חלות היינו מאפה תנור רקיקין ורבוכה נמצאו שלשה עשרונים ושליש לכל מין ועושה מכל מין עשרה חלות דהיינו שליש עשרון לחלה אחת (מנחות ע"ו ב' ע"ז א') הרבוכה חולטה ברותחין ואופה אותה מעט ואח"כ קולה אותה בשמן על האלפס וכיוצא. רמב"ם בהל' מעה"ק פ"ט מהת"כ השלשה מיני מצה צריכין שמן ככל המנחות