באר היטב (עה"ת) עז

היה מתבטל בזה מתורת כלי לא היה צריך להכניסו דכלי אמר רחמנא ועמש"ל בסדר שמיני בדיני טומאת כ"ח: בדין האלפסין והקדרות כלי נחושת מרצפו פי' רש"י מתקן הנקב אח"כ והתוס' כתבו מהפכו פנימי לחיצון וחיצון לפנימי ומכניסו ועושה לו מריקה ושטיפה. שם בגמ' ותוס'. כלי אבנים כלי אדמה כלי גללים כתב הרמב"ם. שאינם צריכים מריקה ושטיפה רק הדחה בעלמא ואפילו בחטאת ומשמע שכן דעתו בכל האיסורין ועי' ש"ג בפ"ב דפסחים ומ"ש שלהי מס' עבודת כוכבים בדיני הגעלה ועי' יו"ד סי' קכ"א ושו"ע א"ח סי' תנ"א

(כג) אשר יובא וגו' פלוגתא דתנאי (זבחים פ"ב א') ריה"ג אומר בפרים הנשרפין היינו פר העלם דבר של ציבור ושל כהן משיח ופרו של כה"ג ביוה"כ ושעירים הנשרפין היינו שעירי העלם דבר של ע"ג שבספר במדבר פרשה ט"ו ושעיר יוה"כ שדמן נכנס לפנים כדין הכתוב המדבר לשרוף פסוליהן אבית הדשן היינו בעזרה. ולא חוץ לשלש מתנות ולעבור בל"ת על אכילתן ושארי תנאי ס"ל דבכל חטאות הנאכלות איירי כשהובא דמם. לפנים שלא כדין שנאסרו בזה רא"א אף האשם רע"ק אומר כל הדמים שנכנסו לכפר ובהיכל פסולין (שם פ"א ב') קיבל בב' כוסות ונכנס אחד לפנים ריה"ג מכשיר בחיצון וחכמים פוסלין (זבחים פ"ב א') נכנס לכפר ולא כיפר פסול דברי ר"א רש"א עד שיכפר ר' יהודה אומר הכניס בשוגג כשר (זבחים פ"ב א'). והיינו אפילו בכיפר. שם ל"ו א' ועיין מש"ל בדיני חטאת החיצונה שנתערב דמה בשל פנימית פר העלם דבר של ציבור ושל משיח ושעירי ע"ג שדמן נכנס לפנים כדין אם נכנס לפני ולפנים בעי' דרבא שם ב' ואת"ל שלא במקומן הוא פר ושעיר של יוה"כ שהזה מדמן על בין הבדים והוציאן להיכל וחזר והכניסן מהו ואת"ל הואיל. ונפיק נפיק הזה מדמן על הפרוכת והוציאן למזבח וחזר והכניסן מהו (שם) הכניס צואר בהמה לפנים לא נפסל הדם דמדמה אמר רחמנא ולא מבשרה (זבחים צ"ב ב') חטאת העוף שהכניס דמה בצוארה בעי' בגמ' שם כיון דחטאת העוף א"צ כלי צוארה ככלי שרת דמי אי לא ועמש"ל פסוק י"ט ד"ה בחצר אהל מועד דבאת"ל דאימורי קדשים קלים אין נפסלין ביוצא לפני זריקה צ"ל דדם שבבשר הוה דם לענין פסול יוצא וא"כ ה"ה לענין כניסה בפנים: שם באש תשרף מקום שריפתן עי' (זבחים ק"ד ב' פסחים מ"ט א' פ"א ב' פ"ב א') ומש"ל. פרשה ד' בפרים הנשרפין: פרשה ז (ו) כל זכר בכהנים יאכלנו נאכלין לפנים מן הקלעים כחטאת לכל מאכל ליום ולילה מן התורה ומדרבנן עד חצות כחטאת. זבחים נ"ד ב' במשנה: (ח) עור העולה גו' לכהן עורות של כל קדשי הקדשים אפילו של יחיד לכהן (זבחים ק"ג א') אירע פסול בקרבן קודם הפשטו רבי אומר בין קודם זריקה בין לאחר זריקה הרי הוא כמוהו ר"א בר"ש אומר קודם זריקה הרי הוא כמוהו לאחר זריקה יפשיטנו ועורו לכהנים לאחר הפשטו לאחר זריקה לכהנים קודם זריקה לר"א דאמר (פסחים ע"ז) דם אף שאין בשר העור לכהנים לרבי יהושע דאמר שם אם אין בשר אין דם רבי אומר הדם מרצה על העור בפ"ע והוה לכהנים דכיון דאיכא פסידא לכהנים כדיעבד דמי ותניא דמודה ר"י שאם זרק הורצה בנטמא הבשר אי שנפסל או שיצא כמוש"ל פרשה א' פסוק ה' ד"ה וזרקו לעיל פרשה ו' פסוק י"ט ד"ה בחצר אהל מועד ר"א בר"ש אומר אין הדם מרצה על העור בפ"ע וישרף בחוץ עם הקרבן (שם ק"ד א') ונידון העצמות הגידין הקרנים הטלפים עמש"ל בעניני מעילה ועי' מש"ל בעניני פיגול נידון עורות הרצות

יב) והקריב על זבה התודה. אעפ"י שהלחם משהקדישו הוא קודש ככל ההקדשות מ"מ אינו קדוש קדושת הגוף דמ"מ יכול לפדותו עד שנשחט הזבח או שלא להקדישו כלל עי' פסחים י"ג ב' בחלות חמץ (שם ל"ה א' חלה פ"א מ"ו) בחלות דמצה וכן נ"נ דכל המשניות דבפרק התודה דחלות התודה אין קדושין רק בשחיטה ג"כ לאו היינו רק למקבעינהו לההוא זבחא אלא גם לענין פדיון דאל"כ מאי ס"ד דמקשה (מנחות ע"ב ב') לרבי מהא דשתי הלחם אין קדושין אלא בשחיטת הזבח ואע"ג דחלות מצות דתודה לכו"ע בולל בשמן עם הסולת כדאיתא מנחות ע"ה א' והשמן נמדד בכלי של קודש כדאיתא (שם פ"ח א') וכלי הלח הא לכו"ע נתקדשו כדאיתא (מנחות נ"ז ב' צ' א') צ"ל דקדשים קלים דינם כחולין ובחולין לכו"ע אין מקדשין שלא לדעת כמ"ש התוס' (מנחות ע"ט ב') ד"ה וליתני עלייהו ועי' תוס' מנחות מ"ו א' ד"ה ואיזו היא ועי' (שם ע"ח ב') ופשוט לפי"ז דלא הוכשר לפסול במחו"כ ובלינה כמו בשתי הלחם למ"ד תנור אינו מקדש דלחמי תודה לכו"ע לא נאפו בתנור של קודש כיון דלא קדשו קדושת הגוף מקמי שחיטת הזבח כמו"ש מקודם ופסול דמחוסר כפורים ולינה תליא בפדיון כדמוכח (מעילה ט') במשנה עפ"י מתניתין (דמנחות ק' ב') ועמש"ל פ"ב במנחה דגם קודם קידוש כלי נפסל בטבול יום. נאבד הזבח מביאן לזבח אחר (פסחים י"ג ב') וכן כשפודן פשוט דיכול להביא בהמעות לחם לתודה אחרת ועי' (מנחות פ' ב') נשחט הזבח ונשפך הדם בלי קבלה פלוגתא (מנחות מ"ז ב') בכבשי עצרת והובא (שם ע"ט א' פסחים י"ג ב') לענין תודה רבי אומר שני דברים המתירין מעלין זה בלא זה והלחם קדוש ואינו קדוש ואין להם היתר אכילה דהשתא אינו יכול להביאם לשם תודה אחרת ואין להם פדיון וזריקה ליכא להתיר הלחם ועמ"ש (מנחות מ"ז א') ודינם שתעובר צורתן ויצאו לבית השריפה (פסחים ל"ד ב') ועי' תוס' (שם ט"ו א') ד"ה ולד הטומאה דרבנן ולרבי כיון שנשחט הזבח קידש הלחם לפסול במחו"כ ובלינה וביוצא כמו בשתי הלחם