באר היטב (עה"ת) עה

טעון כיבוס (זבחים צ"ג ב) עור עד שלא הופשט לכו"ע אינו צריך כיבוס (שם) משהופשט עד שנתקן להיות כלי פלוגתא דתנאי שם אי בעי כיבוס משום דראוי לטומאה כשיתוקן או דילמא כיון דבשעת התזה אינו . מקבל טומאה אינו צריך כיבוס כמו בפחות משלש על שלש דלעיל

שם במקום קדוש היינו בעזרה ובמדבר לפנים מן הקלעים (זבחים צ"ד ב') בגד שיצא חוץ לקלעים מכניסו ומכבסו במקום קדוש. נטמא חוץ לקלעים והמכניס טמא שרץ למקדש חייב (עירובין ק"ד ב') קורעו נכנס ומכבסו (זבחים צ"ד ב') במשנה. מתקיף לה רבינא קורעו בגד אמר רחמנא והאי לאי בגד הוא דמשייר בו כדי מעפורת. שם בגמ' דאע"ג דפרחה טומאתו מיני' מה"ת מ"מ בגד מקרי כיון דראוי ליחדו לשם בגד רש"י ותוס' שם ואפילו למ"ד שהבאתי לעיל דפחות משלש על שלש אינו בכלל בגד משום דראוי הוא לקבל טומאה כשיחשוב עליו יש לחלק בין פחות משלש על שלש אצבעות לדרשא ובין קרוע בשעת התזה לקרוע אח"כ ועי' תוס' שם ומש"ל בסדר שמיני בדיני הבגדים

(כא) וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר ואם בכלי נחושת גו' אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח (זבחים צ"ה ב') והיינו בלוע בלא בישול. שם בגמ' וכתבו התוס' דאין להוכיח מכאן דעירוי אינו מבשל דבלא בישול דהכא היינו שלא נתבשל ע"י הכלי ועמ"ש מזה בפ"ג דשבת בבאור הירושלמי שהביאו התוס' בזה ועמ"ש (פסחים ע"ה) בענין תתאה גבר אם בולע ומפליט בכולו או רק בכדי קליפה וע"ש הרבה דינים בזה ועמש"ש בד"ה חם לתוך צונן סי' ג' שישה א' דאף חם שבכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו חשוב מבושל לגבי נפשי' וצ"ע כיון דנאסר ג"כ ע"י עירוי למה כתיב כלי נחושת ולא סתם כלי שטף לכלול אף כלי עץ. בבישול בלא בלוע בעי' בגמ' שם וצ"ע בגמ' שם דבבעי' לא משכח בישול בלא בלוע רק בתלאו באויר התנור דמשמע הא ע"י בישול בקדרה ה"ל בלוע דהתנור בולע מהקדרה ולבסוף מסיק דאי כ"ד דבישול בלא בלוע שרי אמאי תנור של מקדש של מתכות היתה נעביד של חרס ומסיק משום אפיה דשירי מנתה דמשמע אבל ע"י בישול בכלי אין התנור בולע כלום וכבר כתבתי לעיל פרשה ג' פסוק י"ז דהלכה רווחת דשתי קדרות אין אוסרין זה את זה בשום ענין וצ"ל דמבעי' ליה באופן דליכא לספוקי ביה כלל ומסקנת הגמ' אליבא דאמת הא דצריך שבירה בכלי חרס ומו"ש בכלי נחושת כתב הח"ד ביו"ד סי' צ"ג ס"ק ב' מביאוריו דאין זה משום פליטת נותר להתבשיל אלא משום חיוב ביעור נותר והשתא אתי שפיר ישבר דכלי חרס שלא משום גזירת תשמיש וכן צ"ל בהכרח לפי מאי דקיי"ל מין במינו ברובא וסלק את שאינו מינו כמו שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו לפי מאי דקיי"ל דביטול איסור לכתחילה אינו אסור מן התורה מריקה ושטיפה בצונן מריקה מבפנים שטיפה מבחוץ (זבחים צ"ו ב') במשנה. והיינו לבד הגעלה שבכל איסירון דברי רבי (שם צ"ז א') בברייתא וחכ"א מריקה בחמין ושטיפה בצונן ולפי"ז מריקה היינו הגעלה טעמא דכלי חרם ישבר אין זה משום דאינו במריקה ושטיפה דבצונן כמו שאינו בטבילה אלא משום דליתי' בהגעלה דהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מתוך דופיו לעולם (פסחים ל"ב) ובכ"ד וכתב הח"ד דהיינו רק אחר שנבלע בה ועמד הבליעה מלהתפשט אבל בשעת התפשטות הדבר הנבלע בה ליכא האי כללא דלא גרע מחתיכה דוודאי אין הגעלה לאוכלין ואעפ"י כן קיי"ל בטפת חלב שנפלה על החתיכה דמשערין בכל הקדרה ואפילו אין ממנה רק מקצתה ברוטב להתוס' ועש"ה ולפי"ז טפה שנפלה על הקדרה מבחוץ עכ"פ כשנפלה נגד הרוטב כשיש ס' במה שבתוך הקדרה יש להתיר אף הקדרה עצמה אף שהיא של חרס. הא דצריך מריקה ושטיפה בצונן זולת הגעלה לרבי ושטיפה בצונן זולת הגעלה לחכמים אחד חטאת ואחד אשם הדין כן ובקדשים קלים פלוגתא דתנאי ובתרומה לכ"ע אינו צריך רק הגעלה (זבחים צ"ו ב') שבירת כלי חרס נראה דלכו"ע היינו אף בקדשים קלים כיון דלא שייך בו הגעלה והא דקתני (זבחים צ"ג ב') זה חומר בחטאת מקדשי קדשים אכיבוס קאי כפירש"י וכן פירש"י בחומש מיהו הרמב"ם כתב דכלי חרס א"צ שבירה רק בחטאת ובשארי קדשים צריכה מריקה ושטיפה משום דפסק דמריקה בחמין ולרבי צריכה הגעלה ומריקה ושטיפה ודבריו תמוהין פשוט דליבון מהני לכלי מתכות במקום הגעלה ולענין אם צריך אח"כ מריקה ושטיפה רבא ס"ל (ע"ג ע"ו א') דצריך. מיהו שארי אמוראי נ"ל דס"ל דאינו צריך כמוש"ש. כלי שנשתמשו בה ע"י האור תנן (זבחים צ"ז א') השפודין והאסכלא מגעילן ונ"ל כמו"ש (ע"ג ע"ו א') דבלא הגעיל קודם זמן איסור וודאי צריך אחר כר ליבון דבלאו הכי אינו יוצא ידי חובת ביעור נותר כמו בכל האיסורין דלא מהני לה הגעלה עכ"פ לשמש בה אח"כ על ידי האור כדאיתא (ע"ג שם) והא דקתני מגעילן היינו בתוך זמן אכילתו דטעם הנשאר לאחר הגעלה אף בכלי ששימשו בה ע"י האור לא הוי רק טעם קלוש ואין שם נותר יכול לחול אטעם קלוש כמו"ש עבודת כוכבים שם. כלי חרס פשוט דלא מהני לה הגעלה אף בתוך זמן אכילה דא"כ לא הוה שביק הש"ס מלפרושי וכן מוכח להדיא (זבחים צ"ו א') דאין לה תקנה מיהו החזרה לכבשונות מהני. זבחים שם וכתבו התוס' שם דהא דכתיב ישבר היינו לרבותא דסגי בשבירה ולענין מריקה ושטיפה אח"כ פשוט דהדין כמו בכלי מתכות לאחר ליבון שביארתי מקודם ר' טרפון אומר בישל בתחילת הרגל יבשל בו כל הרגל (זבחים צ"ו ב') ומפרשינן בגמ' טעמיה משום דכל יום נעשה גיעול לחבירו והיינו שעושה בישול השני בתוך זמן אכילה דבישול דמקמי הכי ונראה מלשון המשנה כפירש"י שם דאינו צריך מריקה ושטיפה עד לבסוף דלא הצריכה תורה מריקה ושטיפה רק כשמגעיל אחר זמן אכילה שכבר נעשה נוחר אבל כשמגעיל בתוך זמן אכילה שוב אין