באר היטב (עה"ת) עא

ד"ה ה"ג בת"כ ומשמע בפ"ד דתמיד שלא היה חובה בכל יום אלא כשהיו צריכין לכך לא נתעצל בזה אדם. תמיד (שם) ופלוגתא דתנאי (יומא כ"ב ב') אי כשרים להוצאה זו כהנים בעלי מומין וצריכין בגדי כהונה (יומא כ"ג): שם מחוץ למחנה בירושלים היינו חוץ לירושלים דהיינו שפך הדשן דלעיל פרשה ד' פסוק י"ב ועמש"ש: (ה) לא תכבה אפילו גחלת אחת ואפילו הורידה מע"ג המזבח וכבה לוקה (זבחים צ"א ב') מיהו המתנדב יין זולפו ע"ג האישים ואין בזה משום מכבה (שם) המכבה אש מחתה ומנורה אביי אמר חייב ר"א פטור דכבה בראשו של מזבח דכו"ע לא פליגי דחייב כי פליגי דאחתיה אארעא וכביה א"ד דאחתיה אארעא וכביה כו"ע ל"פ דפטור כי פליגי דכביה בראשי של מזבח (שם): שם ובער עליה גו' זה סידור שני גזרי עצים שמסדרן על המערכה גדולה בשחרית עם הקרבת איברי תמיד של שחרית וכן בערבית עם הקרבת איברי תמיד של בה"ע (יומא כ"ו ב') של שחרית בכהן א' ובערב בשני כהנים (שם כ"ו ב' ל"ג א') ע"ש

(ז) הקרב אותה גו' זו הגשה כנ"ל פרשה ב': (ט) בחצר אהל מועד. כנגדו במקדש בעזרה במקום שחייבין עליו כרת משום טומאה היינו מתחילת עזרת ישראל (זבחים נ"ו א'): (י) לא תאפה חמץ נתבאר לעיל פרשה ב' פסוק י"א ע"ש

(יא) כל זכר בבני אהרן אפילו בעלי מומין (זבחים צ"ח ב' צ"ט א') נאכלת ליום ולילה כחטאת ואשם כנ"ל בפסוק שלפני זה (זבחים ס"ג א'): שם כל אשר יגע בהם יקדש וכן הוא להלן פסוק כ' בבשר חטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש יכול אעפ"י שלא בלע ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה ( (זבחים צ"ז א' ב') נ"ל דצ"ל מבשרה ולשון הכתיב בבשרה היינו כל מה שיגע ויבלע שיהיה עם בשרה יקדש שיהיה כמותה אם פסולה היא תפסל ואם כשרה תאכל כחמור שבה (שם) רקיק שנגע ברקיק חתיכה בחתיכה כו' אינו אסור אלא מקום שבלע (שם צ"ג א') במשנה והיינו פשוט מן התורה מין במינו בדליכא רוב היתר לדידן דמין במינו ברובא ובמשהו לר' יהודה ובשאינו מינו בטעמא במס' (פסחים מ"ה א') מוקמינן להאי קרא בהיתר מצטרף לאיסור דליכא בכל האיסורין ולפי דעת הסוברין דבכל האיסורין טעם כעיקר היינו נ"ט ברוב אינו מן התירה צ"ע אי היינו להיתר מצטרף לאיסור אי לנ"ט ברוב ועמ"ש מזה במס' (עבודת כוכבים ס"ז) ד"ה כל שטעמו ובגמ' זבחים שם פרכינן תיתי עשה ולדחי ל"ת אמר רבא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כו' רב אשי אמר יקדש עשה היא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ובביאור זה ע"ש תוס' ומש"ש ומש"ל בזה פרשה ד' פסיק ל' ענין ה'

(יג) ביום המשח גו' מנחה תמיד גו' כהן גדול מקריב בכל יום מנתה זו מחציתה בבוקר ומחציתה בערב ונקראת מנחת חביתין לפי שנעשית במחבת או מנחת כ"ג (מנחות נ' ב') וכן כל כהן הדיוט בראשית בואי אל המקדש מקריב מנתה זו ונקראת מנחת החינוך (שם נ"א ב') בניו אלו כהנים הדיוטים וכפירש"י שם בלשון ראשון וכן נראה להדיא (שם ע"ח א') מנחת החינוך אינו חולקה אלא מקריבה כולה בבת אחת. רמב"ם בהל' מעה"ק פי"ג הל' ד' כהן הדיוט שכבר עבד עבודה ונתמנה לכה"ג מביא ג"כ מנחת חינוך ואח"כ מביא חביתי כה"ג בו ביום וכהן שלא עבד עבודה מעולם ונעשה כה"ג. מקריב ביום ראשון שלש מנחות חביתין (מנחות ע"ח א') חביתי כה"ג לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים (מנחות צ"ז א') ועי' תוס' (שם צ"ה ב') ד"ה ומאי קושיא ומש"ש (שם צ"ז א') לענין דיעבד דוחות את השבת (מנחות צ"ז א') דוחין את הטומאה דתמיד כתיב בה ה"ה כמנחת תמידין (שם נ' ב' נ"א א') חביתי כה"ג לא היו באין חצאין אלא מביא עשרון שלם וחוצהו (מנחות נ' ב') כיצד חוצהו בחצי עשרון שבמקדש (שם פ"ז א') במשנה ר"פ ומביא עמה שלשה לוגין שמן דהיינו רביעית ההין ומחלקו בלוג וחצי לוג שהיו במקדש רש"א מדה אחת היתה לוג ומחצה לחלק בה שמן דחביתי כה"ג וטעונה שלש מתנות שמן ככל המנחות שבכלי (מנחות ע"ד ב') ופשוט דצריכה קידוש כלי ככל המנחות כמו"ש במנחת מחבת דיחיד וכיצד מקדש לר"ח דס"ל אין קדושין זה בלא זה עי' תוס' (מנחות ח' א') ד"ה ולר"ח עשרון למה נמשח וצ"ע מה שלא הזכירו התוס' שם הנחת הלבונה בביסא לר"ח דאין קדושין זה בלא זה. אי מתקדשת חצאין פלוגתא דר' יוחנן ור' אלעזר (מנחות ח' א') ולשה בפושרין ככל המנחות מכל העשרון עושה שנים עשר חלות (שם ע"ו א') נמצא רביעית הלוג שמן לכל חלה וחלה החלות מחלקן ביד באומד (שם פ"ז ב') דלחלק במשקל הוא סי' קללה והשמן מודד ברביעית שבמקדש (שם פ"ח ב') וצריכה טיגון ואפיה ואיזו מהן קודמת פלוגתא דאמוראי (שם נ' ב') ומקטיר ששה מהן בבוקר וששה בערב וכל אחת מהחלות קופל לשנים קודם הקטרה (שם ע"ה ב') ונראה פשוט דמולחה ככל המנחות כן נראה פשט הסוגיא והרמב"ם בהל' מעה"ק פי"ג כתב שחולק כל החלות לשנים ומקריב י"ב חצאין בבוקר וי"ב חצאין בערב ואותן החצאין קופל כ"א מהן לשנים וכבר תמה עליו הראב"ד ריבה או מיעט בחלות פסולה (מנחות ע"ו א' ב') טעונה לבונה (שם נ"ט א') ויש בזה פלוגתא דתנאי אם היינו קומץ לכל העשרון וחולקהו או קומץ לכל חצי עשרון. זמן הקטרתה בבוקר עם איברו התמיד של שחר ובערב עם איברי תמיד של בין הערבים עי' תמיד פ"ד. הביא של שחרית ומת ומינו אחר תחתיו מביא עשרון שלם וחוצהו מחצה קרב ומחצה אבד נמצאו שני חצאין אבודין (מנחות נ' ב') הראשון טעון עיבור צורה. ביאור עיבור צורה יובא להלן (פרשה ז' פ' י"ט) והשני אי טעון עיבור צורה פלוגתא שם בגמ' לא מינו אחר תחתיו משל מי היתה קרבה רש"א משל ציבור רי"א משל יורשין ושלמה היתה קרבה (שם נ"א ב') בעי ר' ירמיה שלמה שחרית ושלמה בין הערבים או שלמה שחרית ובטלה בין הערבים (שם):