באר היטב (עה"ת) סט

בתרייתא לא מחייבו כפל (ב"ק ק"ח א') ופי' התוס' שם דאין הפי' שטען שאבד אחר השבועה הראשונה דבזה לא הי' פוטר עצמו דמשבועה ראשונה נעשה עליו גנב וקאי ברשותי' לאחריות אלא כלומר קודם שבועתו אבד ואיפכא לא הוה מצי למימר דכבר יצא ידי בעלים בשבועה ראשונה ולא היה מתחייב בכפל ואפשט דממון המחייבו כפל פוטרו מן החומש בעי רבינא חומש וכפילא בתרי גברי מאי ה"ד כגון שמסר שורו לשני בני אדם וטענו טענת גנב חד נשבע והודה וחד נשבע ובאו עדים מאי כו' תיקו (ב"ק שם) ועי' תוס' שם מת זה שנשבע לו ישלם ליורשיו קרן וחומש ואפילו לא הודה קודם שמת כן מוכח (ב"ק ק"ט ב') ואם הי' גר שמת ואין לו יורשין אם לא הודה קודם מותו משלם קרן וחומש לכהנים (ב"ק ק"י א') ואם הודה להגר תליא מלתא בפלוגתא דלהלן באם יכול למחול לעצמו (שם ק"ט ב') דבלא הודה בחייו קנאו השם ונתנו לכהנים נשבע לגר והודה לו וזקפן עליו במלוה ומת זכה הלה במה שבידו דברי ר' יה"ג רע"ק אומר אין לו תקנה עד שיוציא גזלו מת"י (ב"ק ק"ט א') אם התובע יכול למחול הקרן להנתבע אחר שנשבע והודה דהיינו אם יכול למחול לאחרים וכשהנתבע שנשבע הוא יורש כל נכסי התובע ומת התובע אחר שנשבע הנתבע בין שהודה לו בחייו בין שלא הודה לו בחייו דרק בגר הוא דיש חילוק בזה כמו"ש מקודם ולא ביורש כמו"ש המהרש"א (שם ב') בד"ה אמר רבא ע"ש אם יכול היורש למחול לנפשיה ולהפטר וכן בנשבע לגר ומת הגר אחר שהודה לו אם יכול זה שנשבע למחול לנפשי' ולהפטר פלוגתא דאמוראי אליבא דר' יוסי הגלילי ורע"ק (ב"ק ק"ע א') ר' יוחנן ס"ל דפלוגתא דריה"ג ורע"ק דלעיל היינו בין בזקפן עליו במלוה בין בלא זקפן עליו במלוה והא דנקט זקפן לרבותא דרע"ק ופלוגתייהו בין לנפשיה בין לאחרים לר' יה"ג אף לנפשי' יכול למחול ולרע"ק אף לאחרים אינו יכול למחול ולר' יוחנן דין דזקפן עליו במלוה בלתי מבואר אי הוה כמו לאחרים או כמו לנפשי' רב ששת ס"ל דדין דזקפן עליו במלוה דלעיל בפלוגתייהו דריה"ג ורע"ק הוה כמו במחילה דלאחרים ולדידיה פלוגתייהו דריה"ג ורע"ק הוא רק לענין אי מצי מחיל לאחרים אבל לנפשי' לכו"ע לא מצי מחיל והלכך גזל הגר לכהנים אף שמת לאחר שהודה לו בלא זקפן עליו במלוה ורבא ס"ל דבזקפן עליו במלוה ג"כ הדין כמו במחילה דלנפשיה ופלוגתייהו דריה"ג ורע"ק במחילה דלנפשיה אבל לאחרים לכו"ע מצי מחיל שם בגמ' ובתוס' למ"ד דלנפשי' לא לא מצי מחיל כפר לאביו ונשבע ומת אביו צריך לשלם כל הגזילה לבניו או לאחיו (שם ק"ח ב') במשנה ופירש"י דהיינו לבניו של נגזל ולאחיו של נגזל והתוס' פירשו דהיינו לבניו של גזלן או לאחיו של גזלן ואפילו לארנקי של צדקה שם בגמ' כיצד יעשה לוה על קרקע שלו או על שורו שעושה אותו אפותיקי אגב קרקע ומשלם גזילתו בהקרקע או באותו השור ובע"ח בא וגובה חובו מאותו אפותיקי (שם ק"ח ב') במשנה והיינו רק בחלק שהיה מגיע לו בירושה אבל בהחלק שאינו מגיע לו בירושה אינו יכול לעשות כן עכ"פ בלא רצונם של היורשים. מת הגזלן כשהגזילה קיימת אף בלא נשבע אביו ונשבע בנו חייב בנו קרן וחומש ואשם (ב"ק ק"ד ב' ק"ה א') ע"ש ואם לא הניח הגזילה קיימת אם אחרי שנשבע והודה מת כשלא הניח אחריות נכסים מטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי פשוט בכ"ד כשהניח אחריות נכסים יורשין משלמין קרן וחומש למ"ד שעבודא דאורייתא מה"ת ולמ"ד שעבודא לאו דאורייתא משום כבוד אביהן כיון שהודה ועשה תשובה כמו"ש (ב"ק ק"ד ב') ע"ש ואם אחרי שנשבע קידם שהודה מת והודה בנו חומש וודאי ליכא כדאיתא ב"ק (שם) ולענין קרן למ"ד שעבודא דאורייתא חייב מה"ת למ"ד מלוה ע"פ גובה מן היורשין ולמ"ד מלוה ע"פ אינו גובה מהיורשין מדרבנן ה"נ אינו גובה דכיון דלא הודה הא לא עשה תשובה וליכא לחיובי ליורש משום כבוד אביו מיהו אם עמד בדין ונתחייב קרן ע"י עדים גובה מן היורשים דהעמדה בדין כשטר דמי. מת קודם שנשבע והניח אחריות נכסים למ"ד שעבודא לאו דאורייתא אף למ"ד מלוה ע"פ גובה מן היורשים מדרבנן ונשבע בנו מ"מ פטור מחומש וקרבן כיון דלא הוה עליה חיובא מן התורה ואף למ"ד שעבודא דאורייתא ומלוה ע"פ נגבית מן היורשין מ"מ פטור מקרבן וחומש למ"ד דאשבועת כפירת קרקעות ליכא חומש וקרבן. הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא הביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא נתן את הקרן ולא נתן את החומש אין החומש מעכב (ב"ק ק"י א') הגוזל את הגר מעובדי כוכבים שאין לו יורשין ונשבע לו והודה ומת הגזלן אחר מיתת הגר או שמת הגר אח"כ באופן דהגזלן עצמו היה חייב ליתן הקרן וחומש לכהנים מ"מ כשמת היו בניו פטורין מקרן וחומש (שם ק"י א') נתן הכסף משמר ומת אעפ"י שעדיין לא קרב האשם אין היורשין יכולין להוציא (שם) אמר אביי ש"מ כסף מכפר מחצה דאל"כ היה בדין שיוציאו דאדעתא דהכי לא יהיב (שם ק"י ב') נתן הכסף לבני משמר א' ואשם לבני משמר אחר עי' (ב"ק קי"א א') גזל הגר שהחזירו בלילה לא יצא החזירו חצאין לא יצא (שם ק"י א') ונ"ל דהיינו שנתאכל הכסף קודם היום או קודם שנתן החצי השניה אמר רבא גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכ"א מהכהנים שבאותו משמר לא יצא פי' כשלא הוסיף עד שיגיע שוה פרוטה לכל כהן (שם) לא היו חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר מעובדי כוכבים אלא מתחלק היה לכל הכהנים שבאותו משמר חלק כחלק (שם ק"י ב') בעי רבא כהנים בגזל הגר יורשין הן או מקבלי מתנה נינהו למאי נפקא מינה כגון שגזל חמץ ועבר עליו הפסח א"א יורשין הן מאי דירש מוריש ואומר ליה הרי שלך לפניך א"א מתנה הוה אינו יכול לומר הרי שלך לפניך אלא צריך לשלם דמים וכתבו התוס' דהא דאמר רבא לעיל גזל הגר שאין בו שוה פרוטה לכל אחד לא יצא היינו משום דס"ל מקבלי מתנה הוו ועפי"ז כתבו דאו הכא או לעיל גרסינן רבה ר"ז אומר בכה"ג אפילו את"ל מתנה היא ההיא מתנה אמר רחמנא דניחב להו כי מבעיא לן נפלו לו לכהן עשר בהמות בגזל הגר יורשין הוו וצריכין לעשר או מקבלי מתנה הוו ופטורין ומסיק דמקבלי מתנה הוו: