באר היטב (עה"ת) סה

כמו"ש התוס' בכ"ד ואם נתן לחבירו בתורת שאלה דלא מעל הגזבר רק כפי טובת הנאה כמו"ש מקודם חבירו מותר להשתמש בו כל ימי שאלתו שזה כבר יצא לחולין (ב"מ צ"ט א') ועמש"ש ולאח"ז זה יש מועל אחר מועל לפי מה שכתבתי מקודם דלא נתחלל הכל ואי מתחלל ע"י מעילה דבמזיד פלוגתא דר"מ ור"י קדושין שם דלר"י במזיד אינו מתחלל והשני מעל ולר"מ מתחלל והשני לא מעל. בהמת קדשים שעומדת להקרבה בשוגג לכו"ע אינה מתחללת אבל במזיד לר"מ מסקנת הש"ס קדושין שם דמתחללת. בכלי שרת פלוגתא דתנאי אי מתחלל לעולה שם ועי' (כתובות ק"י ב') בדין כלי שרת אי באין מתרומת הלשכה אי מבדק הבית ולמ"ד כלי שרת אינה מתחללת איכא פלוגתא בעצי המערכה לפירוקא דרבא שם ובעצים ובאבנים של בדק הבית אף שעומדין לבנין הבית משמע שם שדינן ככל קדשי בדק הבית שקדושין לדמים בהמת קרבן שהוממה פלוגתא דתנאי שם לפירוקא דרב פפא ועמש"ל פרשה כ"ג פסוק כ"ד ד"ה זכרון תרועה: שם ואת חמישיתו גו' חומש מלבר שיהיה הוא וחומשו חמשה דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר חומשו של קרן. ב"מ נ"ד א'

(יז) ולא ידע גו'. כלומר א"י אם עבר אם לא עבר וזהו קרבן הבא על הספק ונקרא אשם תלוי. ציבור ומשיח פטורין מאשם תלוי (הוריות ז' א' בגמ' ט' א') במשנה מפני שאין חייבין בשגגת מעשה והנשיא חייב באשם תלוי (שם) מפני ששגגתו בשגגת מעשה אינו חייב בא"ת רק על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה אבל אלו שחייבין עליהו קרבן עולה ויורד אינו מביא על ספיקן אשם תלוי (כריתות ב' א' ז' א' כ"ב ב') על המעילה שזדונו במלקות או במיתה בידי שמים כמוש"ל פסוק ט"ו ד"ה בשגגה ועל שגגתו אשם וודאי כנ"ל פלוגתא דתנאי (כריתות כ"ב א') אי מייתי וז"ל המשנה שם רע"ק מחייב על ספק מעילה אשם תלוי וחכמים פוטרין ומודה רע"ק שאינו מביא מעילתי עד שיתוודע לו שיביא עמו אשם וודאי אמר ר' טרפון מה לזה מביא שתי אשמות אלא מביא מעילה וחומשה ויביא אשם בשני סלעים ויאמר אם וודאי מעלתי זו מעילתי וזו אשמי ואם ספק מעלתי השעיר נדבה ואשם תלוי שממון שהוא מביא על הודע מביא על לא הודע ארע"ק נראין דברי ר"ט במעילה מועטת הרי שבא לידו ספק מעילה במאה מנה לא יפה לו שיביא אשם בשני סלעים ולא יביא ספק מעילה במאה מנה מודה רע"ק לר"ט במעילה מועטת ובגמ' איתא עלה ואם ספק מאי קאמר אמר רבא תני אם בספיקו לעולם יהא אשם תלוי כו' ופרכינן סוף סוף כי מתיידע ליה בעי לאתויי אשם וודאי אמר רבא מדברי שניהם נלמוד אשם וודאי לא בעי ידיעה בתחילה ובמס' (שבת ע"א ב') איתא אמר עולא למ"ד אשם וודאי בעי ידיעה בתחילה כו' ופירש"י דהיינו ר"ט דהכא והתוס' תמהו עליו ופירשו בדוחק גדול והרמב"ם בפי"ט מהלכות שגגות הלכה י' כתב דאשם וודאי צריך ידיעה בתחילה וכתב הכ"מ דבמס' (שבת ע"א ב') אמרינן למ"ד אשם וודאי לא בעי ידיעה בתחילה וכתב רש"י דהיינו פלוגתא דר"ט ורע"ק דרע"ק סבר דבעי ידיעה בתחילה ופסק כוותיה וכ"ז תמוה למאד והבעה"מ פי' ההיא דשבת שם דמ"ד בעי ידיעה היינו ר' יוסי דס"ל (כריתות כ"ג) דאין שנים מביאין אשם וודאי מספק דכ"א מהם כמוש"ל בעניני החטאות ולפי ענ"ד אין זה נכון כלל דהא רע"ק ג"כ אמר שם זה מביא א"ת וזה מביא א"ת אע"ג דמשמע דאיירי שם במעילה מועטת אלא בשנים שאני דאין אדם מתחייב ע"י חבירו והנראה לפי ענ"ד דבאמת לשון המשנה מודה רע"ק לר"ע במעילה מועטת היא שפת יתר לגמרי ע"כ נראה לברור דגי' רש"י והרמב"ם היא כך מודה ר"ט לרע"ק במעילה מרובה ולפי"ז באמת פליגי ר"ט ורע"ק במעילה מועטת כפירש"י והרמב"ם והא דאמר רע"ק נראין דברי ר"ט במעילה. מועטת היינו לסברת ר"ט דס"ל אשם וודאי לא בעי ידיעה בתחילה ובגמ' צ' א"ר מדברי רבי טרפון נלמוד והגי' מדברי שניהם נלמד היינו עפ"י הגי' שלפנינו במשנה ובספרי עוד"ד הארכתי קצת בזה. בשפחה חרופה נ"ל פשוט דליכא א"ת כיון דבזדונו ליכא אפילו מלקות מיהו התוס' (שבת ע"ב א') ד"ה בעל ח"ב נסתפקו בזה יוה"כ פוטר מאשם תלוי (כריתות כ"ה א') במשנה ואפילו לא נודע לו מהספק עד לאחר יוה"כ (שבועות י"ב ב') ובזה חלוק אשם תלוי מאשם ודאי וחטאת שאין יוה"כ פוטרן ואפילו אותו ספק שפטרו יוה"כ מאשם תלוי אם נודע אחר יוה"כ שחטא בוודאי מביא חטאת (כריתות שם) ר"א אומר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל עת (כריתות שם) ואיכא תנאי דס"ל מביאין אשם תלוי על ספק נבלה (שם ב') ופירשו התוס' דהיינו רשות אבל חובה לכו"ע ליכא רק בדבר שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת קבועה הביא חטאתו ספק מבעו"י ונתכפר ספק משחשיכה ולא נפטר שהקרבן פסול בלילה כנ"ל אינו מביא לא חטאת ולא אשם תלוי (הוריות ד' א') כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם א' אינו חייב אלא חטאת אחת כן על לא הודע שלהן אינו מביא אלא אשם תלוי אחד אבל אם היתה ידיעה בינתיים כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת כך מביא אשם תלוי על כל או"א (כריתות י"ז ב') במשנה ונ"ל דלפי"ז אכל חמשה חתיכות דספק חלב בהעלם א' ונודע לו על א' מהם והביא א"ת לא נתכפרו לו השאר דא"ת בעי ידיעת ספק דאל"כ לא היתה מחלקת לענין א"ת כדמוכח (שבת ע"ב א') עש"ה. ולפי"ז הא דיוה"כ מכפר אף בלי ידיעת ספק צ"ל דיוה"כ הוה ליה כידיעת ספק וכן נראה דעת רש"י (שם י"ח ב') ד"ה במקום אשם תלוי ע"ש ודלא כנראה מהתוס' שם ולמ"ד דידיעת וודאי דלאחר כל המעשים מחלקת לחטאות כשנודע לו בזה אחר זה כמו"ש בעניני החטאות נראה דה"ה דידיעת ספק דלאחר כל המעשים מחלקת ג"כ לענין א"ת ר"י בר"י ור"א ור"ש אומרים אינו מביא אלא אשם תלוי אחד דאין ידיעת ספק מחלקת אפילו בין המעשים (שם י"ח ב') בגמ' ולדידהו וודאי באכל חמשה חתיכות ספק חלב ונודע לו על א' מהן והביא אשם תלוי נתכפרו כולן דלדידהו אשם תלוי לא בעי ידיעת ספק מקודם כפרה כנ"ל למ"ד ידיעת ספק מחלקת לא"ת לחייב על כל אחת ואחת