באר היטב (עה"ת) סד

של מזבח אין מועלין בו (מנחות כ"א ב') דשוב אינו ראוי ע"ש הפריש חטאת ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה ושחט שתיהן כאחת נזרק דמה של אחת מהן יצאה השניה מידי מעילה מס' (מעילה ו' ב') במשנה. מין ב) דקדשים קדשי בדק הבית מועלין בהם (מעילה י"ג א') ובגיזה ועבודה אינם אסורין רק מדרבנן (בכורות י"ד א' כ"ה א' חולין קל"ה א') ונ"ל דהיינו בלא הנאה או כשאין בההנאה שוה פרוטה. הקדיש תרנגולת מועלין בה ובביצתה חמורה מועלין בה ובחלבה (מעילה י"ב ב') כמו שהדין בקדושת דמים למזבח כנ"ל קדשי מזבח וקדשי בדק הבית מצטרפין למעילה לפרוטה (מעילה ט"ו א') אי מועלין בקרקעות ואי מועלין בגידולין הבאין לאחר ההקדש עי' מעילה י"ג) מעילה דקדשי בדק הבית פשוט לבדק הבית של קרבנות ציבור לנדבות קרבנות ציבור (מעילה ט' ב') של קרבנות יחידים פלוגתא (מעילה שם) רב אמר לנדבה ולוי אמר לדבר שכולו למזבח ומפרשינן שם דהיינו קטורת וע"ש בדין דמי מעילה מחטאת ואשם חרמי כהנים קודם שבאו ליד כהן מועלין בהם (תמורה ל"ב ב') יש מעילה בנדרים. מס' (נדרים ל"ב א' ב') ע"ש קול מראה וריח של הקדש לא נהנין ולא מועלין מיהו המריח בקטורת כשתעלה תמרתה מעל (כריתות ו' א') קדשי עו"ג אם לבדק הבית מועלין בהן לכו"ע (זבחים מ"ה א') ועי' (ערכין ו' א') אימתי מקבלין מעובדי כוכבים לבדק הבית ובקדשי מזבח פלוגתא דתנאי (זבחים שם) ולמ"ד אין מועלין נהנין מה"ת. שם בגמ' מופלא סמוך לאיש אין מביאין קרבן מעילה על הקדשו (נדה מ"ו ב') וע"ש לענין מלקות ועמש"ל בסדר קדושים בדיני שבועות הנאה הבאה לו לאדם בע"כ עי' (פסחים כ"ה ב' כ"ו א') האוכל הקדש חמץ בפסח עי' (פסחים כ"ט א') ומש"ש ויתבאר אי"ה במהדורא תנינא:

שם. את אשמו. בדין מחשבת שינוי קודש ושינוי בעלים באשם פלוגתא דתנאי בריש מס' זבחים אם הדין כמו בכל הזבחים או כמו בחטאת אלו הן אשמות 1 אשם מעילות דהכא 2 אשם גזילות דלהלן בפרשה זו 3 אשם שפחה חרופה דלהלן פרשה י"ט 4 אשם נזיר טמא בספר במדבר פרשה ו' 5 אשם מצורע בספר זה פרשה י"ד כולן באין על הוודאי וכולן לבד אשם מעילות באין על המזיד כשוגג 6 אשם תלוי דלהלן שבא על הספק כולן שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע (זבחים נ"ד ב') מתן דמיו למטה כעולה ושלמים (זבחים י' ב') ועמש"ל בשלמים נידון שירי הדם כל האשמות טעונין סמיכה ומתוודה עליו עון אשם עי' (יומא ל"ו ח' מנחות ס"ב ב') וצ"ע (נדה ע"ב) גמ' ורש"י שם ועי' (זבחים ע"ו) תוס' ד"ה וסמיכה (ושם ל"ג א') דאית מ"ד דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא כל האשמות בני שתי שנים בכסף שני שקלים חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע שהן בני שנה ובסלע (זבחים צ' ב') ועמש"ל פרשה א' דמקצת שנה שני' כשנה ונ"ל פשוט דליכא פסול בריבוי שנים דכ"ש דנקרא איל אי אדם מתכפר בשבח הקדש עי' (מנחות פ' א' תמורה כ"ה כריתות כ"ז) ומש"ש כל שבחטאת מתה באשם רועה (תמורה י"ח א') היינו ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיו לנדבה ר' אלעזר אומר ימותו כחטאת רא"א יביא בדמיו עולה מה בין ר"א וחכמים שלדברי חכמים אינו סומך ואינו מביא נסכים אלא נסכי' משל ציבור ואעפ"י שהוא כהן עבודתה ועורה של אנשי משמר (תמורה כ' ב') האשמות שבענין זה המה 1 תמורת אשם 2 ולד תמורת אשם עד סוף כל העולם 3 מתו בעליו 4 כפרו באחר אבל עבר זמנו ליכא כמו"ש מקודם אמר רב נחמן כו' מחלוקת בתמורת אשם ובולד תמורתו לאחר כפרה שנתכפר באשמו אבל קודם כפרה הוא עצמו קרב אשם (תמורה שם) והיינו אם ירצה או אם נפסל אשמו ורבא פליג עלה ואותביה ומסיק דהכי אתמר אר"נ כו' מחלוקת קודם כפרה אבל לאחר כפרה הוא עצמו קרב עולה. שם ועמש"ש דהיינו רק למ"ד יביא בדמיה עולה ועי' תוס' (שם י"ח ב') ד"ה אלא לדידכו אמר רב הונא אמר רב אשם שניתק לרעי' היינו שמתו בעליו או שכפרו באחר ושחטו סתם כשר לעולה דלא בעי עקירה ואפילו לא ניתק ג"כ כשר אלא גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה (פסחים ע"ג א') ולבסוף מסקינן שם דאינו כשר רק בששחטו לשם עולה ועי' (מנחות ד' תמורה י"ח א') הפריש אשם ונודע לו עד שלא נשחט שלא חטא כגון שהוזמו עדיו יצא וירעה בעדר משנשחט הרי זה יקבר למ"ד חולין בעזרה בקבורה או ישרף למ"ד בשריפה בסוף מס' תמורה נזרק הדם הבשר יצא לבית השריפה למ"ד חולין בעזרה בשריפה ולמ"ד בקבורה פלוגתא דאמוראי דאיכא מ"ד דה"נ בקבורה ואיכא מ"ד דשאני הכא דמחזי כזבח פסול (כריתות כ"ג ב' כ"ד ב') הפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי' אשם קרב אשמו יפלו דמיו לנדבה רש"א תמכר שלא במום (תמורה י"ט ב') הפריש נקבה לאשם וילדה זכר למ"ד בעולה כה"ג ירעה כו' (תמורה י"ח ב') ה"נ הדין כן ולר"א דאמר שם הוא עצמו קרב עולה אם באשם ג"כ הדין כן עי' (תמורה כ"ב) בגמ' אשם בן שנה והביא בן שתים בן שתים והביא בן שנה כשר ולא עלה לבעלים לשם חובה רש"א כל עצמו אינו קדוש (שם) ופרכינן שם והרי מחוסר זמן דלא חזי ואר"ש דקדוש ומסקינן דיליף לה מבכור דקדוש לפני זמנו והתוס' (זבחים קי"ד ב') הקשו דא"כ תורים שלא הגיע זמנן אמאי קדושין לר"ש ותי' דדבר שאינו ראוי לשום קרבן ילפינן ממחוסר זמן מבכור והא דחטאת ואשם דזב וזבה ויולדת ומצורע קדושים קודם זמן טהרת הבעלים חסרון זמן דבעלים שאני תוס' (שם) אשם שנתערב בשלמים רש"א שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחומר שבהם אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול ועי' (נדה ע' א') ועמש"ל פרשה א' פסוק ג' ד"ה יקריבנו ומש"ל פרשה י"ד פסוק כ' ד"ה וכפר עליו הכהן

(טז) ושלם הקדש בדק הבית מתחלל ע"י מעילה בשוגג לכו"ע לפי מסקנת הש"ס (קדושין נ"ה א') וכשיעור מה שמעל כן יוצא לחולין עי' תוס' (קדושין שם ב"מ צ"ט) ומש"ש ולפיכך כשמעל בכולו אין מועל אחר מועל (מעילה י"ט ב') וכשלא מעל בכולו בגזבר שנהנה ופגם כנ"ל לא נתחלל רק דמי מה שנהנה ויש מועל אחר מועל