באר היטב (עה"ת) סב

ספק ומתרצינן כי מכפר אאיסורא אממונא לא מכפר ואב"א כי מכפר אכילה בשיעורא אחצי שיעור לא מכפר. דין הקרבן במעל כמה פעמים פשוט שהדין כמו בחטאות ועי' (כריתות ט' א') שם. בשגגה הזיד במעילה רבי אומר במיתה וחכ"א באזהרה (כריתות כ"ד ב') ואזהרתו (דברים י"ב) לא תוכל גו' (מכות י"ז א') ומשלם קרן למ"ד לוקה ומשלם ואף למ"ד אינו לוקה ומשלם לר' יוחנן כשלא התרו בו ולר' דס"ל הזיד במעילה במיתה למ"ד מיתה בידי שמים אינה פוטרת מתשלומין (כריתות ל') ועי' (פסחים ל"ב א') שגג במיתה והזיד בלאו עי' (שבת ס"ט ב') פלוגתא דאביי ורבא לענין חומש בתרומה הבאתי לעיל פרשה ד' פסוק כ"ז ד"ה אחת :

שם מקדשי ה' מין א) קדשי מזבח ובזה קדשים קלים היינו שנאכלין לזרים אין בהם מעילה רק באימורין לאחר זריקה (מעילה ז' ב') ובדברינו יתבאר אי זריקה ממש בעינן או רק ראוי לזריקה עד שיצאו לבית הדשן מעילה (שם) כל כזית ויש בו ש"פ לוקה שתים כמו שכתבתי לעיל פרשה א' פסוק ט' ד"ה את הכל ואע"פ שאין בהם מעילה מקמי הכי בקדשים קלים מ"מ אסורין בעבודה וגיזה מחיים משום ל"ת בבכור שורך גו' דברים ט"ו עיין (בכורות כ"ה א') ואפילו מטלטלין שהקדיש לשם שלמים ג"כ אסורין בהנאה מה"ת כדאיתא (פסחים כ"ז) בעצי שלמים (ר"ה כ"ח א') בשופר של שלמים ועי' תוס' (נדרים י' א') ד"ה אדם מביא כבשתו ועי' מש"ל בסדר אחרי מות בדיני חולין בעזרה ועי' מש"ל בדיני קדשי בדק הבית דאיסור דגיזה ועבודה היינו בלא הנאה ואם נהנה בעבודה בפרוטה חייב שתים עי' (מכות כ"א ב') ותוס' שם ותוס' (פסחים מ"ז א') ד"ה ומוקדשין קדשי קדשים היינו שכולן כליל או שאסורין לזרים מועלין בהם משהקדישו (מעילה ז' ב') עד מתי מועלין בהם חטאת העוף עד שיזה דמה (שם ח' א') עולת העוף עד שתצא לבית הדשן (שם ט' א') ובביאור זה רב אמר כיון שנראו להרמה פירש"י לאחר תרומת הדשן אין מועלין בהם אף בהנשאר ע"ג המזבח רי"א עד שיצא לבית הדשן ממש. שם בגמ' גיזה וחלב דקדשי מזבח אי אסורין מה"ת עי' (בכורות כ"ה ב') תוס' ד"ה שער בכור שכתבו דמה שנגזז מותר מה"ת כדמוכח שם אבל החלב אסור מה"ת. איברים שפקעו מע"ג המזבח קודם חצות לילה יחזיר ומועלין בהם לאחר חצות לילה לא יחזיר ואין מועלין בהם (זבחים פ"ו א') ופרכינן שם ה"ד אי דאית בהו ממש אחר חצות נמי אי דלית בהו ממש קודם חצות נמי לא ל"צ בשרירי שם פירש"י שלא נעשה פחם רק נתייבשו כעצים ועי' גמ' שם אי חצות עושה עיכול כשאינן ע"ג המזבח פרים הנשרפין היינו פר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור פר יוה"כ שעירין הנשרפין היינו שעירים הבאין על העלם דבר של ע"ז מועלין בהם בבית הדשן שנשרפין שם עד שיתיך הבשר (מעילה ט' א') פירש"י עד שיתעכל הבשר ונעשה אפר דהיינו מצותן. העולה מועלין בה עד שתצא לבית הדשן ואין מועלין בעורה (שם) שעיר המשתלח לא נתבאר דינו לענין מעילה ומשמע דלאחר הגרלה אין בו מעילה דלא מקרי קדשי ה' כמו שהדין בשחוטי חוץ שיתבאר בסדר אחרי מות מיהו במס' (מעילה י"א ב') משמע דיש בו מעילה דאיתא שם דאיברי שעיר למ"ד אסורין ה"ל שני כתובין עם תרומת הדשן וי"ל דהיינו דמצינו בשניהם דמה שנעשה מצותן לא מהני להו מידי חטאת ואשם זבחי שלמי ציבור היינו כבשי עצרת נזרק דמן אין מועלין בבשרן ומועלין באימורין עד שיצאו לבית הדשן שתי הלחם דעצרת עד שיזרק דמן של כבשים לחם הפנים עד שיקרבו הבזיכין המנחות עד שיקרב הקומץ קרב הקומץ מועלין בקומץ עד שיצא לבית הדשן (שם) אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו רק תרומת הדשן ובגדי כהונה של כ"ג למ"ד טעונין גניזה (פסחים כ"ו א' מעילה י"א ב') הנהנה מאפר תפוח שע"ג המזבח לאחר תרומת הדשן רב אמר אין מועלין בו שהרי נעשה מצותו רי"א מועלין בהם שהרי צריך בגדי כהונה כשמוציאין ממנו מחוץ למחנה כשצריך לזה (מעילה ט' א') ועי' מש"ל בריש פרשת צו בביאור זריקה הנ"ל פלוגתא דאמוראי חזקיה אמר כיון שנשחט בהיתר ה"ל כזרוק קדשי קדשים הנאכלין יוצאין מידי מעילה קדשים קלים אימוריהן באין לידי מעילה (מעילה ה' א') וכתבו התוס' (שם) דכשקיבל קודם גמר שחיטה במחשבה פסולה לא חשיב נשחטה בהיתר ר' יוחנן אמר היתר אכילה שנינו היינו זריקה, ממש ור' זירא ס"ל היתר זריקה שנינו היינו כשהיתה הקבלה בהכשר וכתבו התוספות (שם ו' א') ד"ה ת"ש רש"א דאף שפיגל בסוף הקבלה כיון שהיה יכול לזרוק ממה שקיבל בתחילה הוה ליה הכשר זריקה אמר רב גידל אמר רב זריקת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה בקדשי קדשים ולא מביאה לידי מעילה בקדשים קלים (מעילה נ' ב') והיינו למ"ד היתר אכילה שנינו בכל ענין ולמ"ד היתר זריקה שנינו כשלא היתה הקבלה בהכשר ולמ"ד היתר שחיטה שנינו כשלא היתה השחיטה בהכשר דבלא רב גידל י"ל דזריקת פיגול מהני לאפוקי ולעיולי למעילה אף שכבר נפסל הקרבן מקודם כמו"ש. במתניתין ריש מעילה איתא כלל אמר ר' יהושע כל שהיתה לה שעת היתר לכהנים בקדשי קדשים אין מועלין בהם וכל שלא היתה לה שעת היתר לכהנים מועלין בה כו' ואיזה הוא שלא היתה לו שעת היתר לכהנים שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה וכשקיבלו פסולין וזרקו את דמה. פי' וזרקו את דמה הבאתי בספר שמות פרשה כ"ט פסוק ל"ז ובברייתא דמייתינן (שם ו' א') איתא אמר ר' שמעון יש פיגול שמועלין בו ויש פיגול שאין מועלין בו כיצד לפני זריקה מועלין בו לאחר זריקה אין מועלין בו וכתבו התוס' שם ד"ה ת"ש רש"א דרב גידל אמר רב ור' יחנן פליגי בביאור פלוגתייהו דר"י ור"ש רב גידל אמר רב ס"ל כו"ע כוותי ס"ל ופלוגתייהו ר' יהושע ס"ל היתר אכילה שנינו ור"ש ס"ל היתר זריקה שנינו ומאי לפני זריקה קודם נראו לזריקה ומאי לאחר זריקה לאחר שנראו לזריקה ור' יוחנן ס"ל כו"ע כוותי ס"ל דהיתר אכילה שנינו ור' יהושע ור"ש בהא פליגי ר' יהושע ס"ל דרב גידל ור"ש לית ליה דרב גידל אלא דאפילו זריקת פיגול מועלת לאפוקי ולעיולי לידי פיגול זריקת פסול יצא אי מהני