באר היטב (עה"ת) נו

כל"ח בספר ד"ה ב' ז' ואיתא בזה פלוגתא דאמוראי אי כמימרא דכל האי פסוקא אי מויכרעו לסיפא (שם טז ב') בעי רבא צריך שהיה למלקות או א"צ שהיה למלקות לקרבן גמרינן שהיה למלקות לא גמירי שהיה או דלמא בפנים גמירי שהיה ל"ש לקרבן ל"ש למלקות (שם ט"ז ב' י"ז א') ויש לתמוה דהא קיי"ל לאו שא"ב מעשה אין לוקין עליו ותי' התוס' (שם) דאר"י כמ"ד לאו שאב"מ לוקין עליו או דלאו היינו מלקות ממש אלא לענין איסור מלקות ועיין תוס' שם שכתבו דבפחות משיעור יציאה וכניסה וודאי לא מחייב דבפחות מכן אכתי מחמת כניסה ראשונה הוא במקדש ועמש"ל בסדר קדושים בענין כלאי בגדים בעי רבא תלה עצמו באויר עזרה ושהה מהו בעי רב אשי טימא עצמו מזיד בעינן שיהוי או לא (שם י"ז א') וע"ש תוס' דהיינו בלא ידע שהוא במקדש בשעה שטימא עצמו דאל"כ אפילו שכח אח"כ ה"ל לא שב מידיעתו וליכא קרבן בעי רבא שהיות מהו שיצטרפו בעי מיניה אביי מרבה בא לו בארוכה במהירות שיעור קצרה הילוך בינוני מהו (שם ט"ז ב' י"ז א')

(ד) כי תשבע לבטא בשפתים דיני השבועות במזיד יתבארו להלן פרשה י"ט פסוק ב') וכאן בשוגג איירי והנני לבאר בזה רק מה ששיך לדינים אלו אינו חייב קרבן שבועה אלא על שבועת ביטוי (שבועות כ"ז ב') ומה היא שבועת ביטוי שאוכל ולא אוכל שאישן היום ושלא אישן דהיינו להרע או להיטיב וכן שאזרוק צרור לים שלא אזרוק שבזה חייב בקרבן כשעבר אח"כ לכו"ע ובשעבר כגון שאכלתי ולא אכל שלא אכלתי ואכל שישנתי ושלא ישנתי שזרקתי ושלא זרקתי פלוגתא דתנאי ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבוא ורע"ק מחייב גם בשעבר (שם שם כ"ה א') נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה וכה"ג כל דבר שא"א לו לעשות זו היא שבועת שוא ולא שבועת ביטוי וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור שבועות כ"ט א' ב') במשנה שבועה שאוכל ככר ז זו שבועה שלא א אוכלנה הראשונה שבועת ביטוי שניה שבועת שוא אכלה עבר על שביעת שוא לא אכלה עבר על שבועת ביטוי שם במשנה בעין לקיים את המצות (נדרים ח' א') ואין זו שבועת שוא נשבע לקיים את המצוה כגון שאעשה סוכה שאניח תפילין ולא קיים ת"ק פוטר משום שבועת ביטוי משום שאינה בלאי כנ"ל ור"י בן בתירא מחייב דל"ב הן דומיא דלאי (שבועות כ"ז א') וכתבו התוס' שם דרק בלקיים מצות עשה פליגי אבל בנשבע שלא יאכל נבלות וטריפות ואכל לכו"ע פטור משום שבועת ביטוי בקרבן בשוגג ואף מלקות במזיד לי כא מש שום דאין איסור חל על איסור ובכולל דברים האסורים עם דברים המותרין פירש"י שאמר שלא אוכל נבלות ושחוטות לתנאי דס"ל בכל האיסורין אין איסור חל על איסור אפילו באיסור כולל פשוט דה"נ אין כאן שבועה כלל ולמ"ד בעלמא דאיסור חל על איסור באיסור כולל רב ושמואל ור' יוחנן אמרי דהדין בזה כמו בכל איסור כולל דחייל וחייב ע"ז גם קרבן משום שבועת ביטוי (שם כ"ג ב' כ"ד א') ופרכינן שם והא ליתא בהן ואנן בעינן לאו דומיא דהן לחכמים דלא ס"ל כר' יהודה בן בתירא והתי' ע"ז אינו מבואר כ"כ בגמרא ולפירש"י שם היינו משום דאיתיה בהן כשאמר סתם שבועה שאוכל היום דבאכל נבלות קיים שבועתו ול"ד לאכל עפר דלא חשיב אכילה כלל כיון דהני אי לאו משום איסורא אכילה היא ודלא כהס"ד דהש"ס שם וע"ש תוס' ור"ן באלפסי ורנ"א דאיסור הבא ע"י עצמו לכו"ע לא חייל אאיסור אחר אף בכולל (שם כ"ה ב' ועמש"ל בסדר קדושים שבועה שיזרוק פלוני צרור לים ושלא יזרוק לכו"ע אין בזה משום שבועת ביטוי דלאו בדידיה קיימא מלתא ובביאור דין שבועה זו רש"י פי' ד"ה שביעת שוא ומשמע דהיינו בין שיזרוק בין שלא יזרוק והרמב"ם כתב כשתתקיים שבועתי אין כאן כלום וכשלא תתקיים ה"ל שקר ואין לוקין ע"ז משים דה"ל התראת ספק שזרק פניני צרור ושלא זרק לר' ישמעאל דס"ל שבועת ביטוי ליתא בשעבר פשוט דפטור ולרע"ק דמחייב משום שבועת ביטוי בעלמא בשעבר לר"י ב"ב כו"ע מודו דחייב משום שבוע ביטוי כשלא נתקיים שבועתי דהשתא לאו והן לא בעי שעבר דומיא דלהבא פשיטא דלא בעי ואליבא דרבנן דבן בתירא פלוגתא דרב ושמואל רב אמר חייב איתא בלאו והן אבל שיהיה בלהבא אין צריך ושמואל אמר פטור ליתא בלהבא לא 1 הנחתי תפילין היום 2 אמר על עמוד של אבן שהוא של זהב בדליכא תלתא שניכר להם דבדאיכא תלתא שניכר להם הוה ליה שבועת שוא 3 העדתי ולא העדתי 4 ידעתי ולא ידעתי מעדות כשעכשיו אין צריך בהעדות כל אלו בפלוגתא דרב ושמואל דכל אלו ליתנייהו בלהבא ופרכינן שם בשלמא לשמואל אצטריך שבועת העדות דליתא בשבועת ביטוי מכיון דליתא בלהבא דלא שייך לישבע שלא אדע לך עדות ואם נשבע כן ה"ל שבועת שוא אלא לרב שבועת העדות למה אצטריך ומשני לחייב קרבן על המזיד וכן במושבע מפי אחרים בלא ענית אמן ולפי"ז בשוגג ומושבע מפי עצמו בשבועת העדות לפו"ר לרב יש לחייבו שתים משום שבועת ביטוי ומשום שבועת העדות מיהו מדכתיב לאחת מאלה דריש אביי שאינו חייב אלא אחת ולפי כל זה בפסולי עדות או שלא בב"ד חייב לרב משום שביעת ביטוי ולפי"ז אם אמר שבועה שאני יודע לך עדות לרב חייב משום שבועת ביטוי דאיכא בלאו בפסולין לעדות ורבא אמר שבועת העדית לרב ה"ל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אין לך בו אלא חידושו בלבד והלכך אפינו בפסולין ושלא בפני ב"ד אפילו לרב ליכא משום שבועת ביטוי וה הלכך אף לרב אם אמר שבועה שאני יודע לך עדות פטור דליתא בלאו (שבועות כ"ה א' ב') א"ל רבא לר"נ איזהו שבועת ביטוי לשעבר אי דידע מזיד הוא אי דלא ידע אנוס הוא (שבועות כ"ו ב') וטעמא דמלתא דה"ל אנוס בכה"ג משום דבעינן האדם בשבועה, כדאיתא (ש ם עמוד א') אר"נ באומר יודע אני ששבועה זו אסירה אבל איני יודע אם חייבין עליה קרבן ואפילו לרבנן דפליגי עליה דמינבז בעלמא וס"ל דשגגת קרבן ל"ה שגגה כמו"ש בעניני החטאת מודו הכא דכיון דחידוש הוא שחייב בקרבן בשוגג אף דבמזיד ליכא כרת שגגת קרבן הוה שגגה (שם) מיהו אביי לפי' התוס' במס' (שבת ס"ט) פליג ע"ז וס"ל