באר היטב (עה"ת) נה

והנתבע אומר יבואו פו"פ ויעידו ואני פורע דבאמר להם אין שקלי ודידי שקלי כי באו עדים מאי הוה כדלהלן (שם ל"ד ב') ידיעה בלא ראיה כיצד מנה הודית לי בפני פו"פ (שם ל"ג ב') ולענין רובא אומדנא דמוכח וחזקה ע"ש ל"ד א' ודינים אלו ויתר כל דיני עדים יתבארו (דברים י"ז)

(ב) ונעלם ממנו והוא טמא בטומאת מקדש וקדשיו הכתוב מדבר היינו שנכנס למקדש או אכל קודש שבועות ו' ב') שהן בכרת במזיד ודיניהם במזיד בענין אכילת קדשים יתבאר להלן פרשה ז' פסוק כ' ע"ש ובענין טומאת מקדש יתבאר בספר במדבר פרשה ה' פסוק ב' וכאן דאיירי בשוגג הנני לבאר דיני השגגות משוח כ"ג פטור לגמרי בטומאת מקדש וקדשיו אף במזיד (הוריות ט' ב') ע"ש ועמש"ל פרשה ד' פסוק ב' ד"ה כי תחטא ביאור שגגה דקרא דהכא לכו"ע היינו העלם טומאה ריש מס' (שבועות וריש פ"ב) דשם. בהעלם קודש ומקדש וידיעת הטומאה אי חייבין בקרבן פלוגתא דתנאי ריש פ"ב דשם. ר' אליעזר ורע"ק סברי דאין חייבין קרבן ובהעלם זו"ז בידו בעיא בגמ' (שם י"ט א') אי מחייב לדידהו (שבועות י"ט א') ומסקנא דמילתא בגמ' שם לפי' רש"י פטור ור' ישמעאל מחייב מריבויא דקרא ונעלם ונעלם ב"פ ולדבריו פשוט דחייב ג"כ בהעלם זו"ז בידי כדמפירש במתניתין רפ"ב דשם. נטמא וא"י אם בשרץ נטמא אם בנבלה נטמא ר' אליעזר פוטר מקרבן (שם י"ח ב') ומשמע דהיינו אף בידע בתחילה במאי נטמא דבעינן או הודע וגו' חטאתי אשר חטא בה עד שיודע ליה במה חטא משא"כ בשארי עבירות שחייב על שגגתן חטאת קבועה דאף בספק חלב אכל ספק דם אכל מחייב ר"א כמוש"ל בדיני חטאת יחיד ורע"ק מחייב גם בזה (שם) ומשמע דהיינו אף כשגם בתחילה לא ידע במה נטמא. בענין העלמה זו אם דינה כהעלמות שארי עבירות פלוגתא דתנאי ר' ישמעאל דדריש נעלם ונעלם ב"פ לחייב על העלם מקדש וקודש הדין בזה כמו בכל העלמות דלא בעינן ידיעה בתחילה ולר"א ורע"ק דרשינן מריבויא דקרא ונעלם ונעלם ב"פ דבעינן בזה ידיעה בתחילה וידיעה בסיף והעלם בינתיים היינו ידיעה בתחילה שנטמא ורבי ס"ל דחייב ג"כ בהעלם קודש ומקדש ומ"מ בעי ג"כ ידיעה בתחילה ממשמעות לשון ונעלם אלא דלא בעי ידיעה גמורה רק בידיעת בית רבו סגי לאפוקי תינוק שנשבה דפטור אבל כשידע מדיני הטומאה וידע שיש מקדש וקדשים שטמא אסור בהן אעפ"י שלא נודע לו שהוא טמא או שזה מקדש וקדשים עד לאחר שנכנס למקדש או אכל את הקודש חייב (שם ה' א') בעי ר"פ ידע שנגע בשרץ ונעלם ממנו דין טומאה מהו היכי דמי אי נימא דלא ידע אי שרץ טמא אי צפרדע טמא זיל קרי בי רב הוא אלא דנגע בכעדשה ולא ידע אי כעדשה מטמאה אי לא מאי כיון דידע דשרץ מטמא הוה ליה ידיעה בתחילה או לא ובביאור זה אין לומר דהיינו שעפ"י חסרון ידיעה זו נכנס למקדש או אכל קודש דבכה"ג וודאי דליכא ידיעה בתחילה והעלם בינתיים אלא דהיינו ששכח שנגע בהשרץ או בהכעדשה וע"י העלם זה נכנס למקדש או אכל קודש כפירש"י וכ"כ הרמב"ם ונראה מהגמ' שם דבעיא זו היינו אף לר"א ורע"ק דבעי ידיעה בתחילה ידיעה גמורה דאזיל קרי בי רב ה"ל ידיעה גמורה ובלא ידע אי כעדשה מטמא מבעיא ליה אי הוה ידיעה גמורה כיון דבנקל לשאול מיהו מדברי התוס' שם נראה דבעיא זו היינו ג"כ רק לרבי דלא בעי ידיעה גמורה כמו בבעיא דבתר הכי בעי ר' ירמיה בן בבל שעלה לא"י ונעלם ממנו מקום מקדש מהו אליבא דר"א ורע"ק לא מבעיא דהא לא מחייבי בהעלם מקדש וקדשים אליבא דרבי ישמעאל לא מבעיא דהא לא בעי ידיעה בתחילה כי תבעי לך לרבי דבעי ידיעה בתחילה וסגי ליה בידיעת בית רבו מהו מי הוה ידיעת בית רבו מה שידע דאיכא מקדש או כיון דלא ידע מקומו איה אפילו ידיעת בית רבו ליכא (שבועות י"ד ב') ת"ר שני שבילין אחד טמא וא' טהור הלך בראשון ולא נכנס והלך בשני ונכנס חייב הלך בראשון ונכנס הזה שנה וטבל והנך בשני ונכנס חייב ר"ש פוטר ור"ש בן יהודה משים ר"ש פוטר בכולן (שבועות י"ט א') ופי' התוס' שם דהיינו ברה"ר דחד ספיקא טהור כמוש"ל בדיני אשם תלוי בדיני הספקות ע"ש ופרכינן שם בגמ' בכולן ואפילו בקמייתא ממ"נ טמא הוא פירש"י והא ה"ל ידיעה גמורה בתחילה ולכו"ע חייב אמר רבא הכב"ע כגון שבשעה שהלך בשני שכח שהלך בראשון דבסיפא דאע"ג דידע לכולה מלתא בכל כניסה אפילו הכי ה"ל ספק וספק ידיעה לא הוי כידיעה לענין ידיעה בתחילה בין לרשב"י אליבא דר"ש ובין לת"ק אליבא דר"ש דהיינו ר"ש סתם ואע"ג דלר"ל הוי ידיעה לחלק לחטאות כמו"ש בדיני החטאות מ"מ לענין זה לא הוי ידיעה דבעינן בתחילה ידיעה מבוררת כמו בסיף כמו"ש התוס' שם וברישא בהא פליגי אליבא דר"ש דת"ק דאליבא דר"ש ס"ל כיין דאי הוה ידע לכולה מלתא ה"ל ידיעת וודאי ולא הוה ספק ידיעה רק משום דלא ידע לכולה מלתא מקצת ידיעה ככל ידיעה וחייב ברישא אע"ג דפוטר בסיפא ור"ש ב"י ס"ל דל"א מקצת ידיעה ככל ידיעה וכיון דלא הוה רק ידיעת ספק לא חשיבא ידיעה ובטעמיה דת"ק דפליג אדר"ש ומחייב אף בסיפא אמר ר' יוחנן כאן עשו ספק ידיעה כידיעת וודאי ואע"ג דלענין חילוק חטאות ס"ל לר' יוחנן דלכו"ע לא הוה ידיעה כמו"ש בעניני החטאות מ"מ לת"ק בזה לא בעינן ידיעה גמורה כ"כ ור"ל אמר ה"מ ר' ישמעאל היא דאמר לא בעינן ידיעה בתחילה ואע"ג דר"ל היה לו לתרץ לטעמיה דכמו דלענין חטאת ספק ידיעה הוה ידיעה לחלק כמו כן לענין זה הוה ידיעה לת"ק אלא דמלתא אגב אורחא קמ"ל דלר' ישמעאל לא בעינן ידיעה בתחילה (שם נ"ט ב') בגמ'. נטמא במקדש יצא בקצרה פטור ואפילו עקב בצד גודל מימרא דרבא (שם י"ז א') השתחוה כלפי פנים אפילו בכריעה בעלמא שלא שהה רק משהו חייב השתחוה כלפי חוץ כאלו לא השתחוה ובלא השתחוויה כששהה שיעור השתחויה דפישוט ידים ורגלים חייב וכמה היא שיעורא כמימרא דהאי פסוקא וכל בני ישראל רואים ברדת גו'