באר היטב (עה"ת) נד

השבועה אינה צריכה להיות בב"ד (שבועות ל"ב א') בגמ' ד' מביאין על המזיד כשוגג 1 הבא על השפחה חרופה 2 נזיר שנטמא 3 שבועת העדות 4 שבועת הפקדון (כריתות ח' ב' ט' א') במשניות שגגת שבועה היינו דווקא עם זדון העדות (שבועות ל"א במשנה) אבל בשגגת העדות פטורין פירש"י ששכחו העדות ונזכרו אח"כ וכיצד הוא שגגת שבועה יתבאר להלן בשבועת ביטוי שבועת העדות נוהגת בין במושבע מעצמו בין במושבע מפי אחרים כדלהלן (שם ל"א א') מושבע מפי עצמו היינו בין שנשבע בעצמו בין שהשביעוהו וענה אמן ומפי אחרים היינו בלא ענה אמן ומ"מ חייב קרבן (שם כ"ט ב') מושבע מפי אחרים לכו"ע אינו חייב רק בכפר בב"ד ובמושבע מפי עצמו פלוגתא רמ"א חייב אף בכופר שלא בב"ד וחכ"א דאף בזה אינו חייב עד שיכפרו בב"ד (שבועות ל"א) אין העדים חייבין קרבן שבועה אלא באלו האופנים א) שיהיו ראויין להעיד היינו שיהיו כשרים להעיד בענין שכשתתקבל עדותם תועיל עדותם לפטור או לחיוב ממון (שם ל' א' צ"ה א' ובגמ' ל"א א') איתא לאפוקי מאי אר"פ לאפוקי מלך ורב אחא ב"י אמר לאפוקי משחק בקוביא מ"ד משחק בקוביא כ"ש מלך מ"ד מנך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו ועי' תוס' (שם) דהיכא דכשר רק מדרבנן ג"כ חייב ומאן דפוטר במשחק בקוביא היינו משום דמ"מ לאו בר הגדה הוא (יומא ע"ד א') המשביע עדי קנס למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב חייבין ולמ"ד דפטור למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי חייבין ולמ"ד לאו כממון דמי בעי' בגמ' (שם ל"ג א'). ב) דווקא שקדמה עדות לשבועה אבל השביעם שיעידו כשידעו עדות פטורין ושם ל"ה א') ג) שייחד אותם אבל אם עמד בבהכ"נ ואמר משביע אני עליכם פטורין (שם נ"ב א') אמר שמואל אפילו עדיו ביניהם ואפילו קאי עלייהו שם בגמ' אמר כל העומדין כאן חייבין (שם) ופירש"י דהעומדים אצלו קאמר אמר כל מי שיודע לי עדות חייבין לפי הגמ' שלפנינו (ערכין י"ח א') כפירש"י (שם). ד) שישביעם התובע בעצמו אבל ע"י שלוחו פטורין (שם ל"ה א) ואפי' בנשבעו בעצמן (שם ל"א ב') מיהו כשהשביעם הבא בהרשאה חייבין (שם ל"ג ב') דהמורשה חשיב בעלים והחילוק שבין מורשה לשליח דהמורשה אינו רק ע"י קנין שרינה לרשותו את הדבר שתובע ופרטי דיני מורשה מבוארין במס' (ב"ק ע' א') המשביע עדי קרקע פלוגתא דר"י ור"א חד אמר חייבין וחד אמר פטורין (שבועות ל"ז ב') ומסקנת הגמ' (שם) דפלוגתייהו אליבא דר"א דס"ל קרקע נגזלת דבעל דבר בעצמו חייב קרבן שביעה בכפר השביע עליהם חמשה פעמים חוץ לב"ד ובאו לב"ד והודו פטורין (שם ל"א ב') ואפילו כפרו חוץ לב"ד (רש"י שם) כפרו בב"ד חייבין על כל או"א השביע עליהם חמשה פעמים בב"ד וכפרו אין חייבין אלא אחת הואיל ואין יכולין לחזור ולהודות דכיון שכפרו בפעם ראשון דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד (שם נ"א א') השביע עליהם שיעידו שיש לו ביד פ' פקדון תשומת יד גזל כו' ואמרו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות אין חייבין אלא אחת שבועה שאין אנו יודעין שיש לך בידו פקדון ת"י גזל כו' חייבין על כל אחת ואחת (שם צ"ג א') וכן בפקדון חיטין שעורין וכוסמין כו' (שם) המשביע עד אחד הכל מודים בעד טומאה בסוטה שחייב שהרי ע"א נאמן בטומאה להפסידה כתובתה (שם ל"ב א') ולמ"ד דהמשביע עדי קרקע פטורין איירי בתפסה מטלטלין (שם ב') דאל"כ ה"ל עדות שעבוד קרקעות דכעדי קרקע דמי הכל מודין בעד קינוי דפטור דהוא גורם דגורם דעד קינוי גורם להצטרך עדי סתירה ושתיית מים המרים ומחלוקת בעדי סתירה ר"א בר"ש מחייב דס"ל גורם לממון כממון דמי ועד סתירה ה"ל גורם לממון ע"י שתיית המים ות"ק פוטר דס"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי הכל מודין בשניהם חשודין על השבועה שחייב (שם ל"ב ב') דאם היה מעיד היה בדין שחזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם כר' אבא (שם) או יחלוקו. שם בגמ' ובתוס' אבל כשהנתבע לבדו חשיד ולא התובע פטור דא"ל מי יימר דהוית משתבע וע"ש לענין עד מיתה בבעל לענין כתובת אשתו. כפרו שניהם כאחת הייני בבת אחת ממש דריה"ג דאמר אפשר לצמצם או שהתחיל השני כפירתו בתוך כדי דיבור של הראשון שניהם חייבין כפרו בזה אחר זה ראשון וודאי חייב והשני אי חייב אי לא פלוגתא דר"א בר"ש ות"ק הנ"ל בענין גורם לממון אי כממון דמי אי לא (שם ל"א ב' ל"ב א') היו שני כתי עדים כפרה ראשונה ואח"כ כפרה שניה שניה וודאי חייבת והראשונה לרבה דס"ל (שבועות ל"ז א') דכופר בממון שיש עליו עדי פטור דלא חשיב כפירת ממון כיון דלא מהני כפירתו כלום ה"נ הראשונה וודאי פטורה דהא קיימא שניה ואם היתה השניה בשעת כפירת הראשונה קרובין בנשותיהם להבע"ד להתובע או להנתבע חייבין הראשונים אף שנשותיהם היו גוססות בשעת שבועה והשניים ג"כ חייבין כשכפרו אחרי שמתו נשותיהם (שם ל"ב ל"ז א') ומשמע (שם) להדיא דהיינו שהתביען בשעה שהיו פסולין וכתבו התוס' דהיינו כשהיו רחוקין בשעת ראיית העדות דבעינן תחילה וסוף בכשרות כדאיתא (ב"ב קנ"ח א') ולפי מאי דאיתותב רבה (שם) נראה לפו"ר מהסוגיא דשם דכמו דבפקדון חייב ה"נ בעדות חייבין מיהו מהגמ' (שם ל"ג א') משמע להדיא דבאמת שבועת העדות לא תליא בשבועת הפקדון ולכ"ע פטורין בכה"ג דשאני עדים מפקדון דבפקדון כיון שע"י השבועה מסרב ליתן לא הוי כפירת דברים גרידא אבל בעדים כיון דאיכא עדים אחרים ה"ל כפירת דברים בעלמא כמו"ש (שם ל"ז א') ד"ה הזיד בשבועת הפקדון ועי' תוס' שם ומש"ש בדין אם הזידו בשבועת. העדות ע"י עדים והתראה אי חייבין ג"כ מלקות ואי משכחת בזה עדים גמורין שידעו לברור שבשקר ובמזיד נשבעו

שם או ראה או ידע בעדות המתקיימת בראיה בלא ידיעה ובידיעה בלא ראיה הכתוב מדבר דהיינו בדיני ממונות דליכא בדיני נפשות (שבועות ל"ג ב') ראיה בלא ידיעה כיצד מנה מניתי לך בפני פו"פ