באר היטב (עה"ת) נג

אחת איכא עשה דלאו הבא מכלל עשה ג"כ א"ש לומר דפליגי במצות צ"כ דלר"א דס"ל מצות צ"כ ליכא עשה בכה"ג שנותן שלא לשם מליה ופי' הא דאר"י כשנתת עברת כו' היינו כשנתת עברת לדידי על בל תוסיף ועשית מעשה בידיך וכשלא נתת עברת לדידך על בל תגרע ולא עשית מעשה והלכך עדיפא דידי לדידך מדידך לדידי וע"ה מ"ש בסדר אחרי מות פרשה ט"ז פסוק ל"ד מיהו במים ודם חולין דבהמה וחיה דלכו"ע אמרינן רואין כנ"ל היינו משום דבזה ליכא כלל לא איסור בל תוסיף ולא איסור לאו הבא מכלל עשה כיון דלאו דקדשים נינהו ענין ו) הניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה איסורא דשלא במקומן בכה"ג נ"ל לפענ"ד דהוה ג"כ ענין עשה ע"ד מש"ל במתן אחת ואיך יעשה בזה ר"א ס"ל דעולה שלא במקומו לשם מים (שם ע"ט ב') ולפי מש"ל בענין שלפני זה נ"ל דהכא ג"כ טעמיה דר"א משום דס"ל מצות צריכות כונה ועי' מש"ל בסדר אחרי מות פרשה ט"ז פסוק י"ד הלכך כוס בכוסות יתן מכל כוס למעלה ואח"כ למטה שהחטאת קודמת לעולה ושתיהן עלו לו ואפילו לשמואל דס"ל (שם כ"ו ב') דשלא במקומן כבמקומן דמי לזה דמ"מ בעלים נתכפרו ולדידיה לא מהני אח"כ נתינה במקומן להכשיר הקרבן כדאיתא שם מ"מ בנתן שלא במקומן לשם מים מודה דלא כפר כלום אף לבעלים תוס' (שם כ"ו ב') ד"ה ואי. לח בלח באת"ל אין בילה נותן למעלה כשיעור תחתונים ועוד כדי שיעור ד' מתנות כנ"ל חטאת עלתה לו אבל העולה אין לה תקנה להכשירה לוודאי ואפילו לשמואל ג"כ אפילו בעלים לא נתכפרו בהעולה כמו"ש מקודם ובדין השיריים למ"ד שיריים א"צ אצטבא מקום עולה מקום שיריים נ"ל דיש לו ליתן השיריים למטה במתן עולה להכשיר העולה מספק אבל למ"ד טעון אצטבא משמע בגמ' דמשום ספק הכשר אינו נותן במתן עולה כלום רק שופך כל השיריים על האצטבא ובאת"ל יש בילה נותן למעלה בכל מתנה כדי שיהיה בשל חטאת לפי החשבון כשיעור מתנה ולמטה בכל מתנה כדי שיהיה בשל עולה לפי חשבון כשיעור מתנה למ"ד מתנה צריכה שיעור ושתיהן עלו לו ורבנן ס"ל דלא אמרינן בזה רואין לשם מים והלכך לכתחילה ישפוך לאמה ואפילו לשמואל דלעיל כ"ו א' מ"מ לכתחילה אסור ליתן שלא במקומן שיתכפרו בעלים דרק בדיעבד נתכפרו בעלים אבל לכתחילה אסור. עברו נתן למעלה כשנתן שיעור מתנות מהחטאת לפי חשבון באת"ל יש בילה וכן למטה שתיהן עלו לו (שם ע"ט ב') ולא אמרינן בזה כיון שנדחה ידחה כמו"ש (שם ע"ח ב') ד"ה אם לא נמלך דזה חשיב דיחוי גמור כיון דעומד לזרוק ע"י כהן שאינו נמלך או שאינו יודע ואע"ג דלרבנן לא אמרינן רואין לשם מים וא"כ לשמואל היה לנו לומר לפו"ר דבעלים נתכפרו בהעולה ג"כ בהמתנות דלמעלה ושוב אין מתנות דלמטה מכשירין העולה דין הדבר כן דמ"מ מודו דהא דנתן לשם מים מהני לענין זה דלא נתכפרו בעלים ג"כ כמו לר"א ולא פליגי עליה רק לענין היתר ליתן ועי' תוס' (זבחים כ"ו ב') ד"ה ואי עבר ונתן למעלה כנ"ל ובא לימלך למ"ד מקום עולה מקום שיריים יתן השיריים למטה במקום עולה ותעלה לו העולה ג"כ ואף באת"ל אין בילה כשנתן למעלה כשיעור תחתונים ועוד כנ"ל נראה דלפי"ז יתן השיריים במקום עולה להכשיר העולה מספק כנ"ל אבל למ"ד שיריים צריכין אצטבא לרבנן ישפוך השיריים לאמה משום דם העולה שאסורין ליסוד קודם נתינת המתנות. רש"י (זבחים פ"א א') בסוף חטאת ותחילת עולה ע"ש ור' יהודה ס"ל בברייתא (שם פ"א א') דאף רבנן מודו דעולין שלא במקומן לשם מים כמו באיברי עולה וחטאת שנתערבו דלר"י לכו"ע יעלו של חטאת לשם עצים (שם ע"ז א') ענין ז) הניתנין בפנים שנתערבו בניתנין בחוץ ישפכו לאמה נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים כשר וכגון שנתן הפנימים בחוץ לשם מים דאל"כ לשמואל כבר נתכפרו בעלים במתן חוץ ושוב אין הקרבן מתכשר תוס' ושם פ"א ב') ובנותן לשם מים גם לשמואל אפילו בעלים לא נתכפרו. בפנים וחזר ונתן בחוץ רע"ק פוסל בשל חוץ בכל הקרבנות וחכמים מכשירין בכל הקרבנות חוץ מחטאת (זבחים פ"א ב') ופרכינן שם בגמ' ולפלוג נמי ר"א בהא ומתרצינן היכי ליעבד ניתב בחוץ והדר בפנים כשם שמצוה להקדים עליונים לתחתונים כך מצוה להקדים פנים לחוץ ניתב בפנים והדר בחוץ כיון דאיכא חטאת ואשם דכי נכנס דמן פסולין לא פסיקא לי' והא דלר"א לא יתן בפנים להכשיר הפנים משום דאסור לפסול החיצון בידים. רש"י (שם) והתוס' שם הקשו כיון שנתן בפנים לשם מים כמו ברישא למה מפסל הא לכפר כתיב וצ"ל לפי ענ"ד דאף לר"א לא אמרינן בפנים לשם מים ובכ"ע נפסל:

שם. ואת כל דמה גו'. למעלה פי' בשעיר נשיא הוא אומר ואת דמה למטה הוא אומר ואת כל דמה מנין לחטאת שקיבל דמה בארבע כוסות ונתן מתנה אחת מכל אחד מהן שכולן נשפכין ליסוד ת"ל ואת כל דמה כו' ר"א בר"ש אומר מנין לחטאת שקבל דמה בד' כוסות ונתן ד' מתנות מכוס א' שכולן נשפכין ליסוד ת"ל ואת כל דמה דס"ל כוס עושה חבירו שיריים ות"ק ס"ל כוס עושה חבירו דחוי וישפך לאמה (זבחים ל"ד ב'):

שם. יסוד המזבח נתבאר לעיל בחטאת נשיא

(לא) וכפר עליו הכהן המבעט ביוה"כ ובחטאת שאומר שאין מכפרין רי"א אין מכפרין וכי הדר ביה בעי לאתויי קרבן שני ורל"א כפרה ממילא אתי (כריתות ז' א') חטאת אינה מכפרת מקיבעא פי' כפרה גמורה על עשה ול"ת הניתק לעשה שחייבין ע"ז עולה מיהו מקופיא מכפרת (זבחים ז' א') הכהן מתכפר ע"י עצמו (מנחות ע"ד א'): פרשה ה (א) ושמעה קול אלה גו' המלך היה פטור בשמיעת קול שהמלך אינו מעיד (הוריות ח' ב') ועי' מש"ל פרשה ד' פסוק ב' ד"ה כי תחטא אי בעינן הזכרת השם בשבועה עמש"ל פרשה י"ט פסוק י"ב בדיני השבועות