באר היטב (עה"ת) ה

התורה שבע"פ בדרך כלל החלק הא' ממנה הוא חכמת ידיעת עניני הספיקות וספיקי ספיקות בהענינים אשר עיקריהם מפורש ואף הספק שיש לנו עליו החלט מבורר לצד אחד מ"מ הספק קודם בעילה לההחלט כי א"א להחלט שיבוא בלי ספק שההחלט חל עליו ולכך ידיעת מציאת הספק היא ידיעה בלתי מוטעת ומי שאינו יודע הספק הוא מחוסר ידיעת אותו הספק וה"ה מוטעה בזה. ד"מ הקראי שסובר לברור עין תחת עין ממש אם יסבור שאין שום מקום ספק בזה ה"ה מוטעה אף לפי דעתו שהרי יש חכמי ישראל שסוברין עין תחת עין ממין וכל שיכול ליפול בויכוח הרי יש בו מקים ספק ומצאני שחכמינו העירו ספק אף בדבר היותר מבורר ד"מ מנין למילה שהיא באותו מקום מנין לשחיטה שהיא מן הצואר וזהו ג"כ בכלל אמרם למד לשונך לומר איני יודע כו' ולפעמים דבר אחד מסופק בכמה ענינים הבלתי מתדמין כלל זל"ז ויש להסתפק אם כל אותן הענינים תלויין זב"ז באותו הדבר או לא ד"מ שחט בהמה והיא מפרכסת אי הוה כחיה או לא ונ"מ א) אי מצלת משום בלועה באוהל המת. ב) אי מטמאה טומאת אוכלין בטהורה ג) אי מטמאה טומאת נבלות בטמאה ד) הרובעה חייב או לא ויש להסתפק אם כולן תלויין זב"ז בכ"א משני הצדדין היינו דבין כשנאמר באחד מהענינים שהיא כחיה ה"ה כחיה גם בהשארי ענינים ובין כשנאמר באחד מהענינים שהיא כמתה ה"ה כמתה בהשארי ענינים אי שאינן תלויין זב"ז בשום אחד מהצדדין או שתלויין זה בזה באת"ל באחד מהן כך ואינם תלויין זב"ז באת"ל להיפיך או יש מהם תלויין זב"ז ויש מהם שאינם תלויין זב"ז בשני הצדדין או באחד מהן הקופים אם הן כבני אדם או לא ונ"מ א) לרציחה באת"ל שהאומות הפראים בלי שום דת כלל רציחתן אסורה ב) לרביעה ג) לטומאת אוהל עציץ נקיב אי הוה כמחובר לקרקע או לא ונ"מ א) לענין תלישה בשבת ב) לקבלת טומאת אוכלין ג) לזריעה בשבת ויש לספק אם כולן תלויין זה בזה או לא כנ"ל ואת"ל עציץ נקוב כמחובר עציץ שאינו נקוב מאי כ"ז היא חכמה מבוררה וכל מה שיעמול האדם בהשגת ידיעה מזה החלק לעולם לא יהיה לריק והבעל שכל נשגב כשלא יסמוך על סברתו והוראת פשט הכתובים לפי הנראה להחליט בפשיטות לצד אחד בלי תת מקום לספק יוכל בעצמו בלי התורה שבע"פ לידע כל הספיקות מכל הענינים המדוברים בש"ס מפרשים ופוסקים ראשונים ואחרונים בדרך נכונה וקצרה מהקודם אל המאוחר החלק הב' ממנה הוא חכמת הפסק וההוראה בכל הענינים שיש בהם מקום לאיזה ספק מקור הא' כח הסברא ועניניה א) ההתחקות על עיקר ושורש הדין אשר באיזה סעיף ממנו הוא המקום המסופק ולמצוא עי"ז החלט אותו הספק אי מצד איכותו ומהותו של השורש ד"מ מאי חזית דדמא דידך סומק טפי כו' דהיינו מפני שאנו מוצאים שורש כל הדינים שבין אדם לחבירו הוא שחייב כ"א להתנהג עם זולתו כמו שראוי לאדם או בעל דת להתנהג בענין שני ב"א שהן שוין בעיניו וא"כ כמו שזולתו לא היה הורג א' מפני חבירו כן הוא בעצמי אסור להרוג חבירו משום הצלת עצמו אי מצד שעיקרו ושרשו הוא שוה לענין אחר אשר אותו הענין אין בו ספק באותו הסעיף או מפני שבאותו הענין ההחלט על אותו הספק הוא מפורש או מבואר עפ"י מה שיובא אח"ז או מפני שבאותו הענין יוצא ההחלט בבירור מצד עצמו. ד"מ היתר אשת איש במיתת הבעל דמסתברא הוא אסר לה והוא שרי לה דע"י ההתחקות על שורש האיסור שהוא מעניני הקנינים ושאינו בתורת ירושה נחליט שאין למצוא הבדל בין זה לעילה ועלול אשר בביטול העילה ביטול העליל וכשיש לדמות הענינים לשני ענינים מתחלפים באותו הדבר המסופק נחליט לאיזה יש לדמותו יותר דהיינו איזה צד מהשני דמיונות הוא שקול יותר ב) כל הסברות שבדיני ממונות ד"מ סברא הוא אין אדם פורע מלוה בשטר בלי קבלת השטר שהיא ההחלטה עפ"י ההוה ברוב וכח כ"ז הוא ענין היקש חופושי ובספרי תורת העולם ביארתי אשר הרבה מהמושכלות ראשונות המה מכח היקש חיפושי וכלל ענין הסברא מתחלף מאדם לאדם ומזמן לזמן וצריך ליזהר בזה מאד מאד מקור הב' כח מדות שהתירה נדרשת בהן אשר דרכיהם היו שמורים וערוכים אצל בעלי התלמוד והיו יודעים על פיהם הרבה והרבה מעניני הספיקות כקוראין בפירוש מתוך הספר וכבר כתבתי כי בסילוקן של בעלי התלמוד נשארו אלו הדרכים נעלים ונשגבים מדעתנו ובאמת אין אתנו יודע בהם רק צל הדברים מקור הג' כח הוכחות מהלשון התנאים מלשונות הכתובים המובנים בטוב גם לנו ד"מ ממשמע שנאמר סקול יסקל השור א"י שבשרו אסיר כו' והבאים אחריהם מדור לדור עד היום הזה כ"א מלשונות הגדולים שקדמוהו החלק הזה הוא כמעט ענין בלתי תכליתי כי יזדמן למרבה אשר איזה חכם בסמכו על הוכחתו באיזה ענין ובנה ע"ז בנינים והיכלות נפלאים ואח"כ ימצא שגיאה בעיקר הוכחתו ובנפול היסוד