באר היטב (עה"ת) מט

(כח') או הודע גו' אמרו לו שנים אכלת חלב והוא שוחק מייתי קרבן אמר לו אחד אכלת חלב והוא שותק ג"כ מייתי קרבן (כריתות י"א ב' ועי' יבמות כ"ז ב') דמספקינן אי היינו משום דחד נאמן והלכך אף באמר בפירוש איני יודע ג"כ חייב או דהיינו משום דשתיקה כהודאה דמיא ועי' תוס' דלאו היינו הודאה ממש אלא כעין הודאה דמסתמא לבו נוטה שכן הוא האמת ולפי"ז באמר בפירוש איני יודע פטור מיהו בשנים נ"ל דוודאי בכו"ע חייב אמר לו אחד אכלת חלב והוא מכחישו פטור מקרבן (כריתות שם) אמרו לו שנים אכלת חלב והוא מכחישן רמ"א אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל אמרו לי מה אם ירצה לומר מזיד הייתי פטור (כריתות י"א ב') במשנה ואין זה דמשום מיגו נאמן נגד העדים דוודאי מיגו במקום עדים נא אמרינן אלא דמשום כח סברת המיגו מתרצינן דיבוריה דה"ק לא אכלתי שוגג אלא מזיד ור"מ ס"נ דלא מתרצינן דיבוריה וכיון דלא אמר אכלתי במזיד ה"ל כהודה שלא היה מזיד וכיון דוודאי אכל בשוגג אכל וחייב חטאת ולפי"ז אמר אכלתי חלב בשוגג ועדים מכחישין ואומרים שאכל במזיד או שלא אכל כלל פטור כמו"ש התוס' (שם י"ב ב') ד"ה ומודים חכמים ובברייתא שם איכא דרבנן אמרו אדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש פירש"י דבדבר שיש לו כפרה לא ממנע מלהתכפר ולפי ענ"ד נראה לי דלהאי לישנא כי אמר אכלתי חלב בשוגג ועדים מכחישין אותו חייב בחטאת דפיו עדיף מעדים ולכך אף שפיו מחייבו קרבן מ"מ עדים לא מה יצי ולפי"ז פטור מקרבן אף בענין דאי אפשר לתרץ דבריו כגון שנכנס למקדש ואמרו לו דבאותו היום נטמא קודם כניסתו והוא אומר לא נטמאתי דאי אפשר לתרץ דבריו לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי דטבול יום ג"כ אסור במחנה שכינה וק"ו דמיתה ל"ה ק"ו לפי"ז דלפטור ממיתה ל"מ פיו כלום עי' מכל זה בגמ' שם והתוס' שם הקשו היאך מחייב ר"מ והא אמר לא אכלתי ובע"כ לא יביא דהא חייבי חטאות אין ממשכנין אותן כדאיתא (ערכין כ"א א') ותי' בשם דחוק ויותר נראה כמו"ש (יבמות פ"ז ב'). דבכה"ג דהכא דאמר לא אכלתי דחזינן דלא ניחא לי' בכפרה כייפינן לי' והתוס' ר"ה וא"ו א' ד"ה יקריב כתבו דכשעבר אבל תאחר כייפינן אף בחטאת ובעולה כייפינן אף מקמי הכי כשרואין שמתעצל ועוד נ"ל לפי ענ"ד דוודאי מיכף לא כייפינן אלא דאמרינן ליה שהוא מחויב להביא חטאת אף שיודע שלא אכל דאנו תילין לו ששכח וסבור שלא אכל אבל באמת אכל

שם והביא קרבנו גו' המביא קרבן בשביל חבירו שמואל אמר בשעת הפרשה בין עולה בין חטאת צריך דעת המתכפר ובשעת כפרה עולה אינה צריכה דעת. חטאת צריכה דעת ועולא ס"ל להיפך דבשעת כפרה עולה ג"כ צריך דעת ובשעת הפרשה עולה א"צ דעת וחטאת צריכה דעת (ערכין כ"א א' ב') מיהו בקרבנות דמחוסרי כיפורים א"צ דעת אף בחטאת (נדרים ל"ה ב') חייבי ערכין ממשכנין אותן חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן (ערכין כ"א) ונתבאר בד"ה שלפני זה. מומר לכל התורה אינו מביא חטאת אף על חטא דמקמי שהומר דזבח רשעים גו' כדמוכח (סנהדרין מ"ז קי"ב ב' כריתות ז' הוריות י"א זבחים י"ב) ועי' תוס' (חולין ה' ב') ד"ה אינו שב ועיין (ערכין ו' א') מומר לעבודת כוכבים ולח"ש בפרהסיא כמומר לכל התורה (חולין ה' א') מומר לדבר אחד לאותו דבר הוה ליה כמומר גמור דלא מייתי קרבן ולענין אי הוה מומר לשארי דברים יתבאר בסמוך חטא בשוגג קודם שהומר והומר ועשה תשובה מביא קרבן על אותו השוגג דמקמי שהומר כדמוכח חולין שם וכמו"ש שם ת"ר מעם הארץ פרט למומר ר"ש בן יוסי אומר משום ר"ש אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו לא שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו מ"ב א"ר המנונא מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם א"ב מ"ס כיון דמומר לאכול חלב לדם נמי מומר הוי ומ"ס פי' ר"ש סבר לדם מיהו שב מידיעתו הוא והא רבא אמר דכו"ע מומר לאכול חלב לא הוי מומר לדם אלא הכא באוכל חלב לתאבון פי' כשאין שומן לפניו ונתחלף לו בשומן ואכלו נ"ל פי' שאכלו כשהיה שומן לפניו מ"ס כיון דלתאבון אכל במזיד מומר הוא ומ"ס פי' ר"ש ס"ל כיון דאלו אשכח דהיתרא לא אכיל איסורא לאו מומר הוא (הוריות י"א א'). הא דאינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו כתבו התוס' (חולין ד' ב') דהיינו בשעשה תשובה אח"כ דאל"כ בלא"ה פשוט דזבח רשעים תועבה כו' בהא דרבא משמע שם דלר"ש מייתי קרבן אף בלא תשובה דמזיד כלל כמוש"ש ולפו"ר יש לדמות האי דינא לדינא דפלוגתא דר' יוחנן ור"ל (שבת ס"ט א') בשגג בכרת והזיד בלאו שהבאתי לעיל מיהו בספרי עוד"ד חולין שם כתבתי דלא תליא הא בהא ושם כתבתי ביאורי כל פרטי ענינים אלו אכל חלב והפריש קרבן והומר וחזר בו הואיל ונדחה ידחה (זבחים י"ב ב') דבע"ח נדחין אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה הואיל ונדחה ידחה (שם) ומרא דהני שמעתתי ר' יוחנן הוא אבל רב פליג וס"ל דבע"ח אין נדחין (יומא ס"ד א') ופלוגתייהו שם אליבא דרבנן דשם אבל לר' יהודה מודה רב דבע"ח נדחין (שם ע"ב) ועי' מש"ל פרשה ה' פסוק ז' ד"ה ואם לא תגיע גו'. סברא דקם לי בדרבה מיניה דפוטר מתשלומין כשהוא בשוגג למ"ד דאף בשוגג אמרינן סברא דק"ל בדר"מ לענין תשלומין אינו פיטר מקרבן אף מקרבן שבא על איסור אחר קל ממנו וכשהוא מזיד באיסור אחר אם פוטר מקרבן שעל איסור אחר כשוגג כגון שהאיסור שהוא שוגג בו יש בו צד חומרא דה"ל שב מידיעתו אי באיסור אחד ששגג בחלק אחד מהמעשה שלו והזיד בחלק השני כשהיה בענין דה"ל שב מידיעתו כגון שבזה שהיה מזיד לא היה לפניו היתר ובענין שהיה שוגג היה לפניו היתר עמ"ש בספרי עוד"ד (פסחים כ"ט א' שבת צ"ג א') רש"י ותוס' שם ועמש"ל פרשה י"ז פסוק ג' בענין שחוטי חוץ לעבודת כוכבים ומש"ל פרשה כ"ב בדיני אוכל תרומת חמץ בפסח ומש"ל פרשה כ"ג פסוק כ"ח בדיני יוה"כ שחל להיות בשבת. הפריש חטאתו ומת לא יביאנו בנו (כריתות כ"ז ב') תניא ר' שמעון אומר