באר היטב (עה"ת) מח

אי מחלקין בין שני חצאי שיעור לענין הוצאת שבת פלוגתא דר' יוסי וחכמים (שבת פ' א') ע"ש ובירושלמי ריש מס' שבת פלוגתא דהש"ס אי מחלקין לחייב על כל או"א למ"ד דמחלקין לפטור דמ"ד דאינו מחלק לחייב על כל או"א ס"ל דרשויות כשהיית כדי אכילת פרס דמי דמחלקין לפטור ואין מחלק לחייב על כל או"א. השוכח עיקר שבת או שלא ידע מעולם מאיסור שבת לחכמים דמונבז שהבאתי לעיל ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא א' אמר רע"ק שאלתי את ר"א בעושה מלאכות הרבה בשבחות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד מהו חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת א"ל חייב על כאו"א כו' (כריתות ט"ז א') במשנה ויתבאר בדברינו בסמוך. היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבת אחת אם בשגגת שבת אינו חייב אלא א' על כולן ואם בשגגת מלאכות חייב על כל אב מלאכה ואב מלאכה בפ"ע שבת ריש פ' כלל גדול וחי מחייב שתים אתולדה ואאב זהו חלק א' מהשאלה ששאל רע"ק את ר"א והשיב לו דחייב שתים (כריתות שם ועי' תוס' שם ב') ד"ה א"ר דלרבה צ"ל דר"א השיבו לר"ע לטעמי' דרע"ק דס"ל דבמלאכה אחת אינו חייב אלא אחת אף בכמה פעמים ולא קיבל מיני' וכן תנן (שבת ס"ד ב' עש"ה) עשה מלאכה אחת בשבתות הרבה בשגגת שבת רבה אמר דלכ"ע פשיטא להו ימים שבינתים הוויין ידיעה לחלק וחייב על כל שבת ושבת ואם עשה מלאכות הרבה אף מאבות שונות בכ"א מהשבתות בשגגת שבת ג"כ פשוט דאינו חייב רק אחת על כל שבת ושבת (כריתות שם) ולאביי ולר"ר (שם) היינו חלק הב' מהשאלה ששאל רע"ק את ר"א (שם) ופשיט לי' לחייב על כל שבת ושבת וקיבל מיניה וסתים לן רבי הכא במתניתין (דשבת שם וכיצד יתחברו שני אלו חלקי השאלות יחד יתבאר להנן בדברינו עשה מלאכה אחת בשבתות הרבה בשגגת מלאכה רבה אמר דזה הוא חנק הב' מהשאלה ששאל רע"ק את ר"א (כריתות שם) אי שבתות כגופין מחולקין באיסורי נשים דמיין וחייב על כל שבת ושבת ובעשה הרבה מלאכות בכ"א מהשבתות חייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת אי לאו כגופין דמיין ואינו חייב רק על כל מלאכה ומלאכה אבל על כל א' מהמלאכות לא מייתי רק חדא על כל השבתות ופשיט ני' כגופין דמיין ולא קיבל מיני' ורבי במתניתין דשבת שם סתים דלאו כגופין דמיין ואביי אמר דפשיטא לי' לרע"ק דלאו כגופין דמיין ור"ח אמר דאדרבא פשיטא ליה דכגופין דמיין ומתניתין דכלל גדול נמי הכי ס"ל (כריתות שם) בעי מיניה רבא מר"נ העלם זו"ז בידו מהו ומסקינן דאינו חייב אלא אחת שבת ע"א ב') קצר בשגגת שבת וזדון מלאכה וחזר וקצר בזדון שבת ושגגת מלאכה אביי ורבא ס"ל דהעלם אחד הוא ואינו חייב אלא אחת (שבת ע"א א') בשינוי לשון מלתא דפשיטא להו לאביי ורבא מבעיא ליה לר' זירא דבעי ר"ז מר' אסי ואמרי לה בעי מיניה ר' ירמיה מר"ז קצר או טחן חצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכה וחזר וקצר או טחן חצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכה מהו שיצטרפו א"ל חלוקין לחטאות ואין מצטרפין (שם) ועי' תוס' (שבועות י"ח א') ד"ה או בע"ה ויובא להלן בסדר אחרי בדיני נדה ובזה יתחברו שני חלקי השאלות ששאל רע"ק את ר"א לפי"ד אביי ור"ח דמשכחת לה לחייב על כל או"א של כל שבת ושבת באת"ל ימים שבינתיים הוויין ידיעה לחלק ולדי מלאכות לאו כאבות דמיין כשעשה בכל א' מהשבתות אב א' בשגגת שבת ותולדה שלו בשגגת מלאכה ובאת"ל ימים לא הוויין כידיעה לחלק ולדי מלאכות כאבות דמיין אינו חייב רק אחת על כולן קצר בשגגת שבת וזדון מלאכה וטחן בשגגת מלאכה וזדון שבת מוכח (שבת שם) דלכ"ע ה"ל ב' העלמות וחייב על כל או"א קצר וטחן בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר וטחן בזדון שבת ושגגת מלאכות ונודע לו על כולן יחד או בזה אחר זה לאביי ורבא דס"ל ידיעות דלאחר המעשים אין מחלקות וכה"ג ה"ל העלם אחד כמוש"נ קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה (שבת ע"א ב') פי' אם הביא קרבן על הקצירה וטחינה דשגגת שבת נתכפרו כולן והיינו דווקא כשהביא אחר שנודע לו ג"כ על הקצירה וטחינה דבשגגת מלאכות דאל"כ כפרה וודאי מחלקת כמוש"ל ולענין ההפרשה באת"ל הפרשה אינה מחלקת היינו אף בהפריש קודם שנודע לו על הקצירה וטחינה שבשגגת מלאכות ובאת"ל הפרשה מחלקת היינו רק בלא הפריש מקודם הביא קרבן על קצירה שניה דהיינו דשגגת מלאכות קצירה שניה גוררת קצירה ראשונה והקצירה הראשונה גוררת ג"כ טחינה שעמה דאע"ג דטחינה ראשונה אינה בהעלם א' עם הקצירה השניה מ"מ הטחינה הראשונה מחברן כמו בשלשה זיתים דלעיל לאביי שהודה לו רבא בזה כמוש"ל ובענין אי מתכפר ג"כ על הטחינה שניה שבשגגת מלאכה פלוגתא דאביי ורבא (שם) רבא חמר דאינו מתכפר דטחינה שכנגדה במקומה עומדת ואביי ס"ל דטחינה ראשונה גוררת ג"כ טחינה שניה (שבת ע' ב' ע"א א') אלא דשם נתלה התנאי שבנודע לו בתחילה על הקצירה וטחינה הראשונה שבשגגת מלאכה בזה קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה אבל בנודע לו תחילה קצירה האחרונה ואח"כ שארי המלאכות קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה ובטחינה האחרונה פלוגתא דאביי ורבא כנ"ל וביאור זה באת"ל הפרשות אין מחלקות היינו משום דסתמא דמלתא מיד שנודע לו הוא מפריש קרבן ע"ז אלא שלא הקריבו עד לאחר כל הידיעות ותלי ההפרשות בהידיעות ולא אמרו הפריש או הביא קרבן כמו"ש לאשמעינן אגב גררא דידיעות דלאחר המעשים אין מחלקות אבל באת"ל דהפרשות מחלקות דלפי"ז צ"ל דלא הפריש עד לאחר כל הידיעות הדבר צריך תלמוד מאי נ"מ יש בין נודע לו בתחילה הקצירה וטחינה הראשונה או נודע לו בתחילה הקצירה האחרונה והנראה מהתוס' שם דלפי"ז צ"ל דמסתמא הוא מפריש תחילה ע"ז שנודע לו תחילה וזה דוחק ע"כ נראה יותר כמו"ש התוס' שם בתחילה דאביי ורבא ס"ל דהפרשות אין מחלקות: