באר היטב (עה"ת) נ

חמש חטאות מתות 1 ולד חטאת 2 תמורת חטאת 3 חטאת שמתו בעליה 4 חטאת שכיפרו בעליה באחרת כדבעינן למימר לקמן 5 וחטאת שעברה שנתה אי אתה יכול לומר ולד חטאת בציבור לפי שאין חטאת נקבה בציבור וא"א לומר תמורת חטאת בציבור לפי שאין ציבור עושין תמורה ואי אתה יכול לומר חטאת שמתו בעליה בציבור שאין ציבור מתים (תמורה ט"ז א') ואע"ג דמצינו בעובדא דעזרא ח' מ"מ אין דין מיתה נוהג בה אלא קרבה בשביל המועטין (תמורה ע"ו ב') ע"ש שכיפרו בעליה ושעברה שנתה לא מצינו דינם בפירוש יוכל יהיו נוהגות בין ביחיד בין ב בציבור אמרת ילמד סתום מהמפורש מה מפורש ביחיד ולא בציבור אף כיפרו בעליה ושעברה שנתה ביחיד ולא בציבור שם ט"ז א') ודינה שתהיה רועה כדבעינן למימר לקמן ור' יהודה אמר תמות סט"ו א') חטאת השותפין היינו פר שמביאין ב"ד בשגגת הוראה לר"ש (הוריות ה') ופר ושעיר של כה"ג ג ביוה"כ שמביא עליו ועל כל הכהנים עבר זמנה או כפרו באחרת לר' יהודה תמות ולר"ש תרעה (הוריות ו' א' ב') מת אחד מהשותפין לר"י פטורין והיא תמות לר"ש קרבה (הוריות שם בבואיר פלוגתא דר"י ור"ש בחטאת הציבור אמר ר"ל ארבע נתנו להם והעמידו על חמש כלומר היה בידם הללמ"מ רק על ארבע מהן והחמישית לרעיה כדלהלן וכיון דע"כ בהני דגמרי למיתה איכא חדא דאיכא בציבור ס"ל לר"י דאין חילוק בין ציבור ליחיד ר' נתן אומר אחת נתנה להם והעמידו על חמש וכיון דבהני ד' דלרעיה איכא בהכרח חדא דאיכא בציבור ס"ל לר' יהודה דכי העמידו לאותן ד' למיתה בין ביחיד בין בציבור (שם ט"ז ב') הא דחטאת שנתכפרו בעניה באחרת תמות לכו"ע היינו בנאבדה והפריש אחרת והקריבה ואח"כ נמצאה הראשונה אבל נמצאה הראשונה קודם הקרבה לאחר ההפרשה אם נמצאת בע"מ לכו"ע תמות (שם כ"ב א') והיינו תמית לאחר כפרה ואם נמצאה תמימה לר"ש וודאי ג"כ תמות כדמוכח ם כ"ג ב' כ"ד א') וכמוש"ש בד"ה אי אליבא דר"ש ע"ש ואליבא דרבנן מחלוקת רבי ורבנן (שם כ"ב ב') ובביאור פלוגתייהו פ פלוגתא דאמוראי רב הונא אמר רב הכל מודין שאם ך אחת מעצמו והקריבה שהשניה תמות פי' אפילו הנשארת אינה האבודה לא נחלקו אלא בבא לימלך דרבי סבר לא עשו תקנה בקדשים ואמרינן לך התכפר בשאינה אבודה והאבודה תמות ורבנן סברי עשי תקנה באח א אמרינן ליה לך התכפר באבודה ושאינה אבודה תרעה כיון שאינו מדחה אותה לכתחילה למיתה (שם כ"ג א') ע"ש רש"י ותוס' ומש"ש ור' אבא אמר רב הכל מודין במתכפר בשאינה אבודה שהאבודה תמות על מה נחלק במתכפר באבודה רבי סבר מפריש לאיבוד כאבוד דמי ומתה ורבנן סברי לאו כאבוד דמי ותרעה (שם) ורב שימי בר זכאי תני קמיה דר"פ אבידה בשעת הפרשה לרבי מתה לרבנן רועה (שם כ"ד א') והיינו בנמצאה תמימה קודם כפרה וכן הוא סוגיא דשם כ"ב ב' וסוגיא דפסחים צ"ו מנחות פ'. ולענין דין האינה אבודה כשקרבה האבודה לר"ש ב"ז נראה מלשון פלוגתייהו דרבי ורבנן שדינה כמו דין האבודה כשנתכפר בהאינה אבודה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אמר רבא אבודה דלילה לא שמה אבודה אי בעית אימא אליבא דרבי כי אמר רבי אבודה בשעת הפרשה מתה באבודה ביום דהיתה ראויה להקרבה בשעת אבדה אבל לא היתה הראויה להקרבה בשעת אבדה אפילו רבי מודה דלרעיה אזלא אי בעית אימא אליבא דרבנן ואיירי באבודה בשעת כפרה ואפי"ה בתר תחילת האבדה אזלינן (שם כ"ב ב') אמר אביי נקטינן אבודה ולא גניבה ולא גזולה (שם) וע"ש עוד כמה ענינים אמר ר"פ גמרינן אבודה ממנו ולא מרועה לא היה אבודה וכ"ש אבודה מרועה ולא ממנו אבודה ממנו ומרועה ואחד בסוף העולם מכיר בה מאי תיקו (הכל שם) חטאת שעברה שנתה תמות לאו היינו קודם כפרה דקודם כפרה כ"ז שאינו רוצה להתכפר צר באחרת תרעה עד שתסתאב ותמכר ויקח בדמיה חטאת אחרת (שם כ"ב א') אלא היינו לאחר שכפרו בעלים באחרת כדמוכח במשנה שם כ"ב א') וגם בזה פלוגתא בגמ' סתמא דהש"ס ס"ל דעברה שנתה והפריש אחרת תחתיה ונתכפרו באחרת תמות ולפי"ז עברה שנתה גרע מאבודה ה שנמצאה קודם כפרה לרבנן ור"ל אמר עברה שנתה רואין איתה כאלו היא בבית הקברות שאין כהן יכול להקריבה ואף שנתכפר באחרת רועה (שם כ"ב א') ונראה דהיינו לרבנן ולא אמרו תמות אלא בעברה שנתה ונאבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאה תמימה קודם כפרה דאיכא תרתי לריעותא שנדחית ג"כ מדעתו לענין דמי' שם בגמ' הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת והשניה שנשארה לאחר כפרה לרבנן דרבי דלעיל תרעה ולר' שמעון דלעיל תמות (שם כ"ד א') ולרבי שקלא וטריא בגמ' שם בגמ' הפריש חטאת והרי היא בעלת מום מוכרה ומביא בדמיה אחרת קרבה שניה קודם שנשחטה ראשונה דין הראשונה בכה"ג קיי"ל מדין דשתי חטאות לאחריות כמו"ש התוס' שם ד"ה ר"א ברש"א וכמוש"ש משום דהשניה באה בדמי הראשונה ואפי"ה לר"ש תמות ולרבי ג"כ שקלא וטריא בגמ' שם נשחטה הבע"מ קודם שקרבה התמימה ועדיין הבשר קיים ונזרק אח"כ דם התמימה למ"ד תמות פלוגתא דתנאי (שם כ"ד א') דר"א ברש"א אפילו בשר בע"מ בקדרה ונזרק דמה של תמימה יוצא לבית השריפה וע"ש כיצד צמות כונסה לבית או לדיר ומונע ממנה מזון ומים עד שתמות כן מוכח (קדושין נ"ה א' נזיר כ"ה א' ב') כיצד רועה רועה עד שיסתאב היינו שיפיל בה מום ותמכר וכשהוא לאחר כפרה יפלו דמיה לנדבת ציבור כמו באשם (תמורה כ"ג ב') הפריש מעות לחטאתו ומת המעות יוליך לים המלח אבדו ונתכפר באחרות ונמצאו יוליך לים המלח (שם כ"ב ב') נמצאו קודם שנתכפר באחרות ע"ש הא דולד חטאת מתה היינו שנתעברה אח"כ אבל הקדיש חטאת מעוברת וילדה למ"ד עובר לאו ירך אמו הוא כמוש"ל בפרשה ג' בדיני השלמים ואם שיירו משויר אין לו דין ולד חטאת דלמיתה אזיל כיון דלא נתעברה אח"כ וכיון דלא שיירו בפירוש הוה ליה כאלו הקדישו בפירוש ובתם במעי תמימה לכו"ע קדושה חלה אעוברין כדמסקינן בסוגיא שם והלכך ה"ל כמפריש ב' חטאות לאחריות הנ"ל :

י על:

א ששם