באר היטב (עה"ת) מג

פסול דט"י ומחו"כ כתבו התוס' (שם מ' א') דבפר ושעיר של יוה"כ שהאימורין קרבין בטומאה שהרי זמנן קבוע נ"מ בפסולן לשרפן בבית הדשן ששורפין שם הפסולין כדאיתא (זבחים ק"ד ב') וכמוש"ל בזה בד"ה שפך הדשן ובפר העלם דבר של ציבור נ"מ להקטרת האימורין דאין באין בטומאה שהרי אין זמנן קבוע כדאיתא (תמורה י"ד) ונפסלין אף לאחר שיצאו (זבחים שם) וביאור פסיל לינה מספקא בגמ' זבחים (שם) אי היינו רק להקטרת האימורין או דאף הבשר נפסל בלינה ומוכח שם דבאת"ל דנפסל בלינה נפסל אף לאחר שיצאו פרים ושעירים הנשרפים וכן פרה אדומה מטמאין אחכלין ומשקין (זבחים ק"ה א') ולפי דעת כל המפרשים היינו בלא קבלת טומאה משום סופן לטמא טומאה חמורה והייני לאחר יציאה וקודם יציאה מבעיא בגמ' שם וע"ש בתוס' שהקשו אי מטמאין קודם יציאתן א"כ יטמאו את האימורין ותי' דמחוסר חתיכה וודאי מחוסר מעשה הוה ולא מטמאין וע"ש ומסקינן שם דמחוסר יניאה היה מחוסר מעשה ולא מטמאין ובגמ' (שם ב') מוכח דאין מונין בהם ראשון ושני והיינו שהאוכל הנוגע בהן אינו ראשון רק שני כמוש"ל פרשה י"ז פסוק ט"ו בדיני נבלת עוף טהור ועיין תוס' ב"ק ע"ז א') ד"ה פרה שכתבו עפ"י התוספתא דר"ש דס"ל אוכל שאינך יכול להאכיל לאחרים אינו מקבל טומאת אוכלין פרים ושעירים הנשרפין אינם מטמאין טומאת אוכלין אף משום סברא דסופן לטמא טומאה חמורה רק פרה אדומה הואיל והיתה לה שעת הכושר ונראה דמ"מ מודה דנפסלין ע"י טומאה כמוש"ל בזה פסוק ד' ועיין תוס' (ב"ק שם) שכתבו דפרה אינה נפסלת ע"י טומאה לר"ש רק משום שהיתה לה שעת הכושר ולפ"ז פרים ושעירים הנשרפין אין נפסלין ע"י טומאה לר"ש ואין זה נראה פרים ושעירים הנשרפים שנפסלו בטבול יום ומחוסר כפורים דהשתא אין סופן לטמא טומאה חמורה כמוש"ל אין מטמאין עוד אוכלין ומשקין כיון דהשתא אין סופן לעמא טומאה חמורה כדמוכח (חולין ע"ג ב') ועי' תוס' (ב"ק שם): שם על עצים. ולא בסיד רותח ולא בגפסים רותח (פסחים ע"ה א')

(יג) ונעלם דבר וגו' היינו הורו ב"ד ועשו רוב הקהל על פיהן (הוריות ג' ב' ד' ב') ע"ש היראה תלויה בב"ד ומעשה תלויה בקהל (שם ה' א') אי ב"ד משלימין לריב ציבור פלוגתא דתנאי לרב פפא (שם ג' א') כשמביאין פר פשוט דהעם בפרטיות פטורין קהל דכתיב רמ"א לאו היינו קהל שבט אלא כלל ישראל דכולן אין מביאין רק פר אחד ולפי דבריו פשיט דההוראה תלויה רק בב"ד הגדול כיצד רוב הקהל רובו של כל שבט ושבט וודאי הוה רובו של קהל ששה והן רובי של קהל או שבעה אעפ"י שאינן רובו של קהל חייבין (שם ד' ב' ה' א') ונראה דששה והן רובו של קהל היינו שהחוטאים הם רובו של קהל ובשבעה אעפ"י שאינם רובו של קהל צ"ע לפענ"ד אם היינו כל השבעה או ברוב של כל שבט ושבט סגי ונראה דהיינו כל השבעה שבטים ר' יהודה אומר קהל היינו שבע וההוראה לאותו השבט תלויה ג"כ בהוראת ב"ד של אותו השבט חטאו שבעה שבטים כל השבטים אף אלו שלא חטאו כל שבט ושבט מביא פר (שם ה' א') במשנה וברייתא חטא שבט אחד אם עפ"י הוראת ב"ד שנו שארי השבטים פטורין ואם עפ"י הוראת ב"ד הגדול כל השבטים כל אחד מהן מביא פר מסקנת הגמ' שם ב' והייני בסה"כ י"ב פרים (שם ד' ב') והא דאמר ר' יהודה במשנה וברייתא (שם) שבעה שבטים פירש"י דהיינו לאו דווקא אלא איידי דאמר ר"מ ז' קאמר נמי איהו ז' ולפי ענ"ד נראה דשם איירי שכל שבט ושבט מהשבעה עשו עפ"י הוראת ב"ד של אותי השבע ועינ"ל דז' שבטים אעפ"י שאינם רובו של קהל ושבט אחד היינו כשהוא רובו של קהל וכ"כ הרמב"ם ר' שמעון ס"ל כר' יהודה דשבט הוי קהל אלא דס"ל דמ"מ ההוראה תלויה בב"ד הגדול דווקא ואפילו שבט אחד שחטא הוא מביא פר ואפילו שבעה שבטים שחטאו אין שארי שבטים מביאין על ידיהן (שם ה' ת' ב') בכל הענינים דמביאין פר או פרים כנ"ל רש"א דב"ד ג"כ מביאין בשביל עצמן לבד ציבור שם במשנה וברייתא רמ"א דפר של כלל ישראל לדידיה ב"ד מביאין ולא ציבור שם בברייתא ובגמ' ר' יהודה אומר ציבור מביאין על עצמן וב"ד פטורין (שם) הני י"ב שבטים אביי ור' אחא בר יעקב ס"ל שבט לוי אינו בכלל השבטים אפרים ומנשה נחשבין לשנים ורבא פליג שם וס"ל דשבט לוי הוה שבט אפרים ומנשה לשבט אחד נחשבין בזה (שם וא"ו ב') אמר שמואל לעולם אין ב"ד חייבין עד שיאמרו להם, מותרין אתה ר"ד מנהרדעא אמר עד שיאמרו מותרין אתם לעשות (שם ב' א') וע"ש רש"י אמר רב אשי בהוראה הלך אחר רוב יושבי א"י (שם ג' א') מרובין ונתמעטו פלוגתא דר"ש ורבנן שם בגמ' לרבנן חייבין לר"ש נודע להם מקודם שנתמעטו חייבין נודע להם לאחר שנתמעטו פטורין . מיעטין ונתרבו לכו"ע פטורין (שם) מת אחד מהציבור לכו"ע חייבין דאין ציבור מתים מת אחד מב"ד לדברי ר"מ פטורין דחטאת שותפין היא ולמיתה אזלא והם פטורין (שם ו' א') אבל ר"ש ס"ל חטאת השותפין קרבה (שם) הורו ב"ד לעקור את כל הגוף אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה פטורין (שם ג' ב') ופשיט דהחוטאים כ"א חייב חטאת לקיים מקצת ולבטל מקצת הרי אלו חייבין (שם ג' ב') אמר ר' יהודה אמר שמואל אין ב"ד חייבין עד שיירו בדבר שאין הצדוקין מודין בו אבל בדבר שהצדוקין מודין בי זיל קרי בי רב היא (שם ד' א') והוה ליה ללמוד יצא למד (שם ב') בעי רב יוסף אין חרישה בשבת כיון דקא מודה בכולה מלתא כעקירת מקצת דמי או דילמא לגבי חרישה עקירה בכולה היא ולא אפשטא ונ"ל דאיהי לא ס"ל דבעינן דבר שאין הצדוקין מודין בי דהא כתיב בחריש ובקציר גו' והתוס' כתבו דלאו דווקא חרישה קא אמר ודוחק בעי ר"ז אין שבת בשביעית שדרשי בחריש ובקציר דווקא בשני חרישה וקצירה נוהג שבת כעקירת כולו דמי או כעקירת מקצת דמי ומסקינן דהוה הורו לבטל מקנת הורו שוגגין ועשו הקהל שוגגין חייבין בפר (שם ד' ב') הורו מזידין ועשו הקהל שוגגין פטורין מפר (שם) ופשיט דכל אחד מהחוטאים חייב בחטאת שוגגין ועשו הקהל מזידין פטורין מפר