באר היטב (עה"ת) מב

(ד) אל פתח אהל מועד כל החטאות שחיטתן וקיבול דמן בכלי שרת בצפון (זבחים מ"ז א') : (ה) ולקח הכהן המשיח וגו' אי היינו דווקא או לא עמש"ל בזה פסוק ט"ז שם אל אהל מועד בזה משונה מחטאת יחיד שדמה נכנס לפנים להיכל להזאה כדלהלן: (ו) וטבל. על כל הזיה טבילת אצבע (זבחים צ"ג ב') שירים שבאצבע פסולין שם וע"ש רש"י ד"ה שבענין ועיין (נגעים פ' י"ד מ"ו): שם. את אצבעו אצבע שאצל הגודל בידו הימנית (זבחים כ"ד א' נ"ג א') ועי' (מנחות י' א') ובזה משונה חטאת מכל הקרבנות שטעונה אצבע: שם והזה הזאה אי צריכה שיעור פלוגתא דתנאי (זבחים פ') ואפילו למ"ד מתנה צריכה שיעור מ"מ י"ל דהזאה אינה צריכה שיעור (זבחים ע"ה ב') ועיין (יומא י"ד א') בהזאה דמי פרה דבמנא לכו"ע צריכה שיעור וצ"ע אם ה"ה בזה דאאצבע צריכה שיעור

שם אל פני פרכת הקדש וכל פני הפרכת כולו כשר מה ת"ל הקודש מלמד שהוא מכוון כנגד בין הבדים ת"כ הביאו המ"ל בפ' ה' מהל' מעה"ק ועיקר דין זה נשנה בפר יוה"כ (יומא נ"ג ב') במשנה היכן הוא עומד בשעת הזיה על הפרכת חוץ למזבח הזהב (יומא נ"ח ב') משונה משל יוה"כ בזה כשהיה מזה לא היו דמים נוגעין בפרכת ואם נגעו נגעו יומא נ"ז ב') לא היה צריך להזות זו תחת זו כסדרן כמו שהיה צריך ביוכ"פ (יומא נ"ז א'): (ז) על קרנות מזבח קטורת היה עומד חוץ למזבח והמזבח לפניו למערב מתחיל בקרן מזרחית צפונית לצפונית מערבית מערבית דרומית דרומית מזרחית (יומא נ"ח ב') בפר יוה"כ ונראה דאפי' רע"ק דפליג שם וס"ל דמתחיל בקרן דרומית מזרחית הכא מודה דרק בשם י"ל דמתחיל מקרן דרומית מזרחית משום דפגע ביה דרך יציאתו מבית קדשי הקדשים אבל הכא דרך כניסתו להיכל בקרן מזרחית צפונית פגע בימינו אי מקיף את המזבח ברגליו או רק בידו ואי נותן ממעלה למטה בכל הקרנות או לא עיין (יומא נ"ט א') ומ"ש בסדר אחרי מות ואיך הוא נותן ומחטא עמש"ל בחטאת החיצונה כל הניתנין ע"ג מזבח הפנימי מתנותיהם מעכבות זו את זו (זבחים ל"ו ב') במשנה וע"ש בגמ' ל"ט א' ב' ועי' (מנחות ט"ז א') דמ"ג דיוה"כ וי"א דפר כ"מ ופר הע"ד של ציבור מעכבין זה את זה ועמ"ש בעניני פיגול: שם אל יסוד מזבח העולה. יסוד מערבי (זבחים מ"ז ב') ומשונה מחטאות החיצוניות שניתנין על יסוד דרומי (שם נ"ג א') במשנה ר' ישמעאל אומר זו"ז יסוד מערבי רשב"י אומר זו"ז יסוד דרומי שם בגמ' אם לא נתן לא עכב (שם מ"ז ב') במשנה ובגמ' (שם נ"ב א') רב אדא בר אהבה ס"ל דאית מ"ד דשיריים בחטאות הפנימיות מעכבין ור"פ ס"ל דלכו"ע אף בחטאות הפנימיות אין שיריים מעכבין (וע"ש ל"ח ב')

(יב) והוציא את כל הפר כשהן שלמים ובלי הפשט (זבחים נ' א') פשוט ששריפת כל הנשרפין כשרה בזר דלא כתיב זרות רק באה"מ ומזבח במדבר י"ח וא"כ כשר אף בלילה דלא בעינן יום כמוש"ל פ"א פ"ב אלא במידי דעבודה ורק בנותר הוא דגלי קרא דאין שריפתו בלילה וכן מפורש ברמב"ם בהל' מעה"ק פרק ז' הל' ה' וכן נמצא מפורש בירושלמי פ' שני שעירים הלכה וא"ו וק"ו פשוט דהוצאה וודאי אינה צריכה כהונה וכשרה בלילה למ"ד בבשר קדשים קלים שנפסלין ביציאה מעזרה משום שלא הגיע זמנם לצאת כמוש"ל בעי' בגמ' (זבחים ק"ד ב') אי פרים הנשרפין נפסלין ביציאה מקודם שהגיע זמנם לצאת:

שם מחוץ למחנה חוץ למחנה שלישית (זבחים ק"ד ב') והיינו חוץ לירושלים (יומא ס"ח א') ושם איכא פלוגתא אם היה במזרחה של ירושלים או בצפונה:

שם שפך הדשן שלשה בתי דשן היו בית הדשן גדול היה בעזרה ששם שורפין פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים שאירע בהם פסול בין קודם זריקה בין לאחר זריקה וכן פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שאירע בהם פסול קודם זריקה לכו"ע ושאירע בהם פסול לאחר זריקה פלוגתא אי נשרף בבית הדשן זה או בשני ובית הדשן אחר היה בהר הבית ששם שורפין פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שאירע בהם פסול ביציאתן לכו"ע ושאירע בהם פסול לאחר זריקה וקודם יציאתן פלוגתא שם כמו"ש מקודם והשלישי חוץ לג' מחנות כנ"ל ששם היו שורפין פרים ושעירים הנשרפים כמצותן (זבחים ק"ד ב') תניא על שפך הדשן שיהא שם דשן פירש"י שיובא לשם דשן מהמזבח ראב"י אומר שיהא מקומו משופך (יומא ס"ח ב') בשר קדשים קלים שנטמא ושנפסל שריפתו מה"ת חוץ לעזרה בכ"מ ומדרבנן בבית הדשן שהיה בהר הבית (פסחים מ"ט א') ועיין תוס' שם רש"י (שם כ"ד א') ד"ה פסולי ונ"ל דבית הדשן שהיה בעזרה אינו מקום הדשן שהיה אצל המזבח שלשם היה מרים הדשן מעל המזבח הדם והשמן המנחות והנסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפני עצמן ושורפן (זבחים צ"ב א') ופירש"י על הרצפה בעזרה והרמב"ם כתב ששורפן במזבח:

שם ושרף אותו לאחר נתוח ובלא הפשט (זבחים נ' א') ועמש"ל ד"ה והוציא שכשרה בזר ובלילה פרים ושעירים הנשרפים בזמן שהן נשרפין כמצותן כו' מטמאין לאדם שעוסק בשריפתן לטמא בגדים ואם אינן נשרפין כמצותן כו' אין מטמאין בגדים (זבחים ק"ד א') במשנה ודין טומאת בגדים יתבאר בדין משא נבלה והא דקתני אין מטמאין בגדים פשוט שהן טהורין לגמרי פרים ושעירים הנשרפין כמצותן מטמאין את המוציאין אותן (זבחים ק"ד) והיינו לאחר הנחה או בנגררין (פסחים פ"ה ב') ועיין (זבחים שם) כמה בעיות בענין היציאה ופשוט דהיינו אף בלא נגיעה רש"א אין מטמאין רק משיצית האור ברובן (שם ק"ד ב' יומא ס"ז ב') ת"ר והשורף השורף מטמא בגדים ולא המצית את האור ולא המסדר את המערכה ואיזה הוא השורף המסייע בשעת שריפה (יומא ס"ח ב') משנעשו אפר אין מטמאין בגדים ר"א בר"ש אומר משניתך הבשר אין מטמאין בגדים מאי בינייהו אמר רבא דשוויא חרוכא (זבחים ק"ו א' יומא ס"ח ב') פרים ושעירים הנשרפים משנשחטו הוכשר לפסול בטבול יום ובמחו"כ ובלינה (מעילה ט' א בביאור