באר היטב (עה"ת) לח

א') ובמס' (עירובין פ"ג) מתבאר דהיינו ביצה ומחצה והבאר היטב (בש"ע א"ח סי' ר"י ס"ק ב') הביא דהיינו כמעט מלא ב' קליפות מביצת תרנגולת ונ"ל מוצא דבר זה מהגמ' דחולין צ"ח א') דלפי"ד הש"ך ביו"ד סי' פ"ו ס"ק פ"ו מוכח דהקליפות הן חלק רביעית מהכל ע"ד הקירוב כזית שאמרו לא גדול ולא קטן אלא כזית אגורי כלים פי"ז מ"ח והיינו עם הגרעין (ברכות ל"ט) ומשמע מהא (דיומא פ') דאין בית הבליעה מחזקת יותר מכביצה ומהא (דכריתות י"ד) דאין בית הבליעה מחזקת יותר משני זיתים דשיעור כזית הוא כחצי ביצה ועי' תוס' (עירובין פ' ב') ד"ה אגב אורחא חולין ק"ג ב') ד"ה חלקו ר' שמעון אומר כל שהוא למכות לא אמרו כזית אלא לקרבן (מכות י"ז א') ועי' תוס' (שבועות כ"א ב) ד"ה ולא כזית דקרבן בכרת תליא מילתא ולדידן דבעינן כזית למכות אי איכא איסור תורה בפחות מכזית פלוגתא דר"י ור"נ (יומא ע"ד א') דר"ל אמר מותר מה"ת ור"י אמר אסור מה"ת וטעמי' מפרשינן (שם) משום דחזי לאיצטרופי ע"ש או כדאיתא שם בברייתא מריבוי דכל חלב ע"ש כמה ישהה האוכלן כאלו אוכל קליות דר"מ וחכ"א עד שישהה מתחילה ועד סוף כדי אכילת פרס (כריתות י"ב ב') ועי' (עירובין פ"ב ב') פלוגתא דתנאי בשיעור הפרם ועי' מש"ל (פרשה ד' פסוק כ"ז) בענין ידיעות ותמחויין אי מחלקין לענין זה שלא לצרף לכשיעור אכילה גסה לא חשיבא אכילה (יומא פ' ב') ועי' תוס' (פסחים ק"ז ב') ד"ה דלמא אתי למיכל (נזיר כ"ג) ד"ה פסח (יבמות מ' א' ב"ק ק"י א' ע"ג י"ב) תוס' ד"ה אלא ועי' מ"ל בהל' יסודי התורה פ"ה שהאריך בזה וכתב דבהני שלוקין עליהן שלא כדרך הנאתן חייב אף באכילה גסה סיכה אי הוה כשתיה עמש"ל (פרשה כ"ב פסוק י') ושיעור זמן צירוף השתיה ג"כ מפורש (כריתות י"ג א') דהיינו בכדי אכילת פרס והרמב"ם כתב ע"פ התוספתא דאינו מצטרף רק בכדי שתיית רביעית וזה תמוה למאד נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה אל קשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת (מכות כ"א א') וה"ה באכילה דאיסורין ועמש"ל (פרשה כ"א פסוק א' ופסוק ז') איסור שנתערב בהיתר ע"י בלילה בלח בלח וכן בקמח במים וכן נ"ל בקמח בקמח ע"י לישה שדינו כמו לח בלח כדמוכח (תרומות פ"ה) וכ"כ הפר"ח ביו"ד סי' ק"ט במין באינו מינו לפי הסוגיא (דפסחים מ"ג נזיר ל"ז) חייב מלקות אכזית בכדי אכילת פרס כשאכל כזית מהאיסור כמוש"ש ועי' מש"ש דכרת וקרבן ליכא כל היכא דאיכא רוב היתר ובדליכא כזית בכדי אכילת פרס ואיכא טעמא בין שאכל כולו בין שאכל ממנו משהו איכא איסור תורה לר"י דס"ל חצי שיעור אסור מה"ת ומלקות ליכא לדידן דבעינן שיעורא למלקות ואף לר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מה"ת מ"מ נ"מ במה שאינו מתבטל בכה"ג להשלים לפחות מכשיעור שאכל בלי תערובות לחיוב מלקות ובשיעור נתינת הטעם אי איכא קפילא סמכינן אקפילא (חולין צ"ז ב' ועי' יו"ד ר"ס צ"ח) והיכא דליכא קפילא קיי"ל בששים לבד האיסור ואית מ"ד במאה עם האיסור (חולין צ"ח צ"ט) ולפי הסוגיא דע"ג ס"ז נחלקו המפרשים והפוסקים י"א דכל שאין האיסור ניכר לעין בפני עצמו כי איכא רוב היתר היינו טעמו ולא ממשו דאין לוקין עליו ובזה י"א דבכל כה"ג ליכא איסור תורה כלל ודלא כהסוגיות הנ"ל דטעם כעיקר אינו מן התורה וי"א דמלקי הוא דלא לקי אבל עשה איכא דילפינן מגיעולי כלי מדין ולדידהו היכא דניכר האיסור לעין ואוכלו ע"י תערובות כרת נמי מחייב כמו"ש (פסחים שם) וי"א דטעם כעיקר מן התורה דכל היכא דאיכא טעמא לא בטל וחייב אכזית בכדי אכילת פרס מלקות ובדליכא כזית בכדי אכילת פרס איכא איסור תורה לר"י ומשלים לכשיעור לכו"ע למלקות ובביאור טעמו ולא ממשו דשס ע"ש תוס' ולפי זה י"ל דאף בניכר האיסור לעין ג"כ ליכא כרת כשאוכלו ע"י תערובות מכ"ז כתבתי בסוגיא (דפסחי' שם) בתערובו' הנ"ל במין במינו פלוגת' דתנאי (חולין ק"ח ב' זבחי' ע"ח ב' ע"ט א' מנחו' כ"ב ב') ר' יהודה ס"ל דמין במינו במשהו אסור מן התורה ומשלים לכשיעור שאכל בעין למלקות וצ"ע לענין כרת ורבנן ס"ל דרק בעולין הדין דמין במינו לא בטל אבל בכל האיסורין מין במינו ברובא בטל והיינו פשוט במשהו יותר מהאיסור כמו"ש הפר"ח ביו"ד סי' ק"ט ס"ק ד' ואית מ"ד זבחים שם דמין במיני מן התורה רואין כמו באיני מינו ועמ"ש מזה לעיל פרשה א' פסוק ה' ד"ה את הדם ובביאור הא דס"ל לר"י דמין במינו לא בטל ר' חייא ס"ל דכל היכא דאי אפשר להו למהוי שוין בדין בטלין זה בזה ואליביה איכא פלוגתא דאמוראי רב חסדא ס"ל בחר מבטל אזלין דכל היכא דהמבטל אי אפשר ליה להיות בדין כהמתבטל לא חשיב מין במינו ובטל ברובא ור' חנינא ס"ל דבתר בטל אזלינן וסוגיא דכולא תלמודא דאין שום נ"מ בזה (מנחות שם בכורות כ"ג) ובביאור הענין מה הוא מין במינו נחלקו אביי ורבא (עבודת כוכבים ס"ו א') אביי אמר בתר טעמא אזלינן וכל המחולקין בטעמא לא הוי מין במינו והשוין בטעמא הוה ליה מין במינו ורבא אמר בתר שמא אזלינן וכתב הש"ך והפר"ח ביו"ד (סי' צ"ח) וכן נראה לדבר מבורר דהיינו רק לר' יהודה דמין במינו במשהו אבל לדידן דמין במינו מן התורה ברובא בטל לכו"ע אטעמא סמכינן דכל היכא שהטעמים משונין כי איכא טעמא לא בטל וכל היכא שהטעמים שוין בטל ברוב ובטעמים קרובין זה לזה אי איכא רובא וליכא טעמא בטל ודלא כמו"ש הרמ"א שם דלענין מין במינו אזלינן בחר שמא ובביאור הענין אליבא דר' יהודה מה הוא שינוי השם עיין פר"ח שם ומ"ש בגמ' עבודת כוכבים שם בתערובות הנ"ל במין במינו ואינו מינו לר' יהודה אמרינן סלק את מינו כמו שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו בכדי שיעורא דנותן טעם כנ"ל (חולין ק' ב' ק"ח א') ואע"ג דהאיסור וההיתר דמינו ניכרין היטב בהאינו מינם ואע"ג דהאיסור מרובה על ההיתר דמינו פשוט בשם דבכל ענין מותר כמו"ש (חולין צ"ז ב') אלא שיש לחלק בזה בין נתערב האיסור בתחילה עם ההיתר דאינו מינו לנתערב בתחילה עם ההיתר דמינו (עבודת כוכבים ע"ג) מיהו נראה דאין לחלק בזה כלל מן התורה ולדידן דמין במינו ברובא בטל אמרינן להיפוך סלק את