באר היטב (עה"ת) שעו

ב') וע"ש דנראה דליכא פלוגתא בזה וצ"ע בשבת לחולה אי הותרה אי דחויה ועמש"ל בספר ויקרא פרשה י"ט פסוק ט"ז ד"ה לא תעמוד:

(ד) תעשה בבוקר. תחילת זמן שחיטת התמיד משהאיר המזרח (יומא כ"ח א') עד חצות רי"א עד ד' שעות (ברכות כ"ו ב') ומסקינן (שם כ"ז א') דהיינו עד ועד בכלל ובספרי עוד"ד ריש מס' ברכות הארכתי קצת בביאור שיעורי השעות בימים הארוכים והקצרים וכתבתי שם דנראה קצת דבימים הארוכין מתחילין השעות מסוף שעה ששית שאחר חצות הלילה ואת"ל דהשעות הן זמניות התחלתן מהנץ החמה ולא מעה"ש אין לך דבר קודם לתמיד של שחר אלא קטורת שנאמר בה בבוקר בבוקר (פסחים נ"ט א') ועי' (זבחים פ"ט א') דמייתינן דתמיד של שחר קודם למוספין מקרא דמלבד עולת הבוקר דלהלן פסוק כ"ג ועי' (פסחים נ"ח ב') דאיתא שם מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העולה גו' אמר רבא העולה עולה ראשונה והא דאצטרכו תרווייהו עי' תוס' (פסחים שם זבחים שם מנחות מ"ט א') ועי' תוס' שם אם זה הדין נוהג ג"כ בענין שחיטה וזריקת דמים או רק בהקטרת אימורין ואיברין ובספרי עוד"ד במס' (זבחים שם) דברתי מזה עבר והקדים אין הקרבן נפסל מסקנת הש"ס (מנחות מ"ט ב') דהא דהעולה עולה ראשונה היינו רק למצוה ועי' תוס' שם ומש"ל בענין תמיד שבה"ע . סדר העבודה אביי הוה מסדר כו' (יומא ל"ג א') ועמ"ש בסדר אחרי מות בסדר עבודת יוה"כ :

שם תעשה בין הערבים גו' רי"א עד פלג מנחה קטנה וחכ"א עד הערב (ברכות כ"ו ב') פלג מנחה קטנה היינו י"א שעות פתות רביע כי זמן מנחה קטנה הוא בתשעה ומחצה פש להו שתי שעות ומחצה חציין שעה ורביע 1/2 9 + 1/4 1 =3/4 10 והיינו ארבע שעות ושלשה רבעים אחר חצי היום והיינו שעות זמניות לפי"ד כל הפוסקים ולפי מש"ל ד"ה תעשה בבוקר שהששה שעות דקודם חצות היום מתחילין משש שעות שלאחר חצות הלילה בימים הארוכין צ"ע בענין זה בימים הארוכין אי גם בהו כלה זמן המנחה לר"י בחמשה שעות פחות רביע אחר חצי היום כמו בימים הבינונים או דאין קפידא רק שיהיה שעה ורביע קודם שקה"ח ובביאור עד הערב דחכמים כתבתי (ברכות שם) דהיינו וודאי שקה"ח ולאו היינו צה"כ דהיב"ש הם מזריחה לשקיעה דהיינו חצי מעל"ע ובספרי עוד"ד במס' (זבחים נ"ו) בד"ה מנין לדם שנפסל בשקה"ח ביארתי הענין ככל הצורך. לא הקריבו כבש בבוקר יקריבו בין הערבים אר"ש אימתי בזמן שהיו אנוסין או שוגגין אבל אם היו מזידין כו' לא יקריבו בין הערבים (מנחות מ"ט א') ומפרשינן בגמ' (שם נ"א) עפ"י מסקנת המשנה בחסורי מחסרא דבלא נתחנך המזבח עדיין לכו"ע לא יקריבו של בין הערבים והיינו אף בשוגגין ואנוסין מנין שאין דבר קרב לאחר תמיד שבה"ע ת"ל והקטיר עליה חלבי השלמים כו' אמר רבא השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולן (פסחים נ"ח ב') אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בה"ע אלא קטורת ונרות ופסח ומחוסר כפורים בעה"פ כו' ר"י בנו של ריב"ב אמר אף מחו"כ בשאר ימות השנה כו' (פסחים נ"ט א') ובביאור פלוגתייהו פלוגתא דאמוראי שם רבינא אר"ח בחטאת העוף עסקינן דאין למזבח אלא דמה ולפי"ז פלוגתייהו אי איכא עשה דהשלמה בזריקה גרידא או לא ור"פ מוקי פלוגתייהו בבהמה ופלוגתייהו במעלה ומלינה ע"ג המזבח ועי' בספר הנפלא טו"א (ר"ה ל' ב') ד"ה ונתקלקלו ועמש"ל בספר ויקרא פ"א פ"ט בדין לינה בראשו של מזבח עשה דהשלמה שייכא לאחר הקרבת התמיד אף קודם שהקטירו אימוריו ואיבריו כדמוכח (פסחים נ"ט ב') דר"כ רמי כתיב ולא מתרצינן דלא ילין היינו בשלא הקטירו איברי התמיד כ"כ הטו"א (ר"ה שם) ועי' מ"ל ריש הל' תמידין שהביא דהתוס' מנחות מ"ט א') ד"ה ת"ל וערך והתוס' (יומא ל"ד א') ד"ה העולה מחולקים בזה ונראה דקודם זריקה וודאי ליכא עשה דהשלמה אם הקרבן נפסל בדיעבד משום עשה דהשלמה עי' תוס' (זבחים פ"ט א' מנחות מ"ט א') דהעיקר דלא מפסל משום זה כמו בהקדים לתמיד של שחר דלא נפסל כמוש"ל ועמ"ש בספרי עוד"ד (זבחים נ"ו א') ד"ה מנין אי איכא עשה דהשלמה במנחה עי' מ"ל בריש פ"א מהל' תמידין:

(ו) ובראשי חדשיכם גו' הקיצור מכל הכתוב בפרשה זו שעיר לחטאת בא בר"ח ובכל יו"ט איל אחד ושבעה כבשים עולות באין בר"ח ובכל יו"ט לבד שבעת ימי חג הסוכות שבהם הוכפלו האילים והכבשים פרים שנים לעולות באים בר"ח ובכל יו"ט לבד ר"ה יוה"כ ושמיני עצרת שבכ"א מהן בא רק פר אחד לעולה ולבד שבעת ימי החג שביום הראשון פרים י"ג והולכין ומתמעטין אחד אחד וכ"ז לבד השני תמידין כהלכתן לבד הקרבנות הכתובין כאן והשני תמידין באין עוד א) ביום שני דחג הפסח כבש אחד לעולה במנחה כפולה שמן ויין כמשפט ומנחת העומר כנ"ל בספר ויקרא פרשה כ"ג ב) בחג השבועות כבשים שבעה פר אחד אילים שנים כולן עולות שעיר חטאת אחד שני כבשים שלמים ושתי הלחם בספר ויקרא שם. מיהו ר"ט (מנחות מ"ה) נראה דפליג בכבשים וס"ל דכבשים שבחומש הפקודים היינו כבשים דת"כ ג) ביוה"כ באין פר לחטאת ואיל לעולה של כה"ג שעיר המשתלח ושעיר הנעשה בפנים בסדר אחרי ובאיל האמור שם משל ציבור פלוגתא (יומא ע' ב') אי היינו איל דהכא או לא ע"מ שעירי ר"ח ושעירי הרגלים מכפרין על שגגת טומאת מקדש וקדשיו. ובפרטי ביאור זה איכא כמה פלוגתי דתנאי ריש מס' שבועות גם איתא שם פלוגתא אי שעיר ר"ח ושל רגלים כפרתן שוה ולדברי כולם אינם מכפרין על שאין בה ידיעה בתחילה ויש בה ידיעה בסוף שני השעירים דעצרת היינו האמור בסדר אמור והאמור כאן כיון שכפרתן שוה למה הן באין שנים לכפר על שבין הפרשה דבין חד לחברי' או על שבין זריקה דחד לחברי' דראויין היו בני ישראל להקריב קרבנותיהם בכל עת אלא שחוסך הכתוב (זבחים ו' ב' ז' א') בשינוי לשון. שעיר יוה"כ האמור כאן שהוא נעשה בחוץ מכפר על שגגת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה בתחיל)