באר היטב (עה"ת) שעה

האור עושה להן מערכה בפ"ע ולפי"ז א"ש ל"ק דהכא בפשיטות:

הערות א) חילוק דמשלה בהן האור ללא שלה בהן האור נראה לוודאי דהיינו אף בחול דמלישנא דב"ק משמע להדיא דכמעשהו בשבת כן מעשהו בחול. ב) לתי' הא' של התוס' בזה י"ל דבלילה אדרבה קיל טפי מביום כיון דה"ל בזמנם אלא דא"א לתרץ בזה הא דאקשינן דהא ב"ק וודאי ביום איירי דבלילה לכו"ע אינו עושה מערכה בפ"ע ועי' סמ"ג הובא במ"ל:

ב) בלא משנה בהן האור צ"ע אי אף למערכה גדולה אין מעלן לכו"ע או דלמערכה גדולה מעלן לר"מ דס"ל דבחול עושה להן מערכה בפ"ע ד) לר"ה לר"מ צ"ע אי יש חילוק בין משלה בהן האור ללא משלה בהן האיר לענין מערכה גדולה ה) הא דפסולין דוחין שבת לב"ק צ"ע אי היינו רק בעלו קודם שבת או שנפסלו אחר שענו או אפינו עלו בשבת אחר שנפסלו ו) לר"ה יש לדון איך הדין בפסולין אם דוחין את השבת במערכה גדולה ואף באיברים ופדרים דשבת גופיה שנפסלו ועלו יש לדון בזה לפו"ר לר"ה. מיהו העיקר נ"ל דכמו דב"ק אינו מחלק בין פסולין לכשרין באיברים שנתותרו מע"ש לענין מערכה אחרת כמו כן ר"ה אינו מחלק בין פסולין לכשרין לענין או"פ שנתותרו מע"ש ונענין או"פ דשבת גופיה לענין הקטירן ע"ג המערכה גדולה. ו) חלבי שבת קרבין ביוה"כ אבל לא של יוה"כ בשבת רעק"א לא של שבת קרבין ביוה"כ ולא של יוה"כ קרבין בשבת מס' (שבת קי"ג א') במשנה. והיינו באופנים הנ"ל דולא עולת חול בשבת פלוגתא דתנאי ואמוראי (יומא ו' ב' ז' א') בטומאה אי הותרה בצבור או דחויה בציבור היכא דאיכא טמאין וטהורין בההוא בית אב גופיה דכו"ע ל"פ דטהורין עבדי כי פליגי לאהדורי לאתויי טהורין מבית אב אחרינא ר"נ אומר הותרה ולא מהדרינן ורש"א דחויה ומהדרינן איכא דאמרי אפילו בדאיכא טהורין בההוא בית אב פליגי ומידה ר"נ היכא דאיכא שירים לאכילה דאכילה לא אשתרי כדלהלן באיזו טומאה אמרו בטומאת מת אבל בטומאה היוצאה מגופו אינה מותרת ואינה דחויה בציבור (פסחים צ"ה א') במשנה (צ"ו א)' בגמ' טומאת שרץ ונבלה שטומאתן טומאת ערב אי מותרין ודחויין בציבור כט"מ או לא איתא פסחים ס"ט א' זבחים כ"ב) דתליא בפלוגתא דאמוראי (פסחים צ' ב') אי שוחטין וזורקין ק"פ על ט"ש דלמ"ד אין שו"ז על טמא שרץ דמשכחת לה דיחיד נדחה לפסח שני ע"י טומאה דשעת עשיה כשאין פנאי לטבול ולשחוט ולזרוק אח"כ ציבור עבדי בטומאה למ"ד טומאה הותרה בציבור לכתחילה ולמ"ד טומאה דחויה בציבור היכא דא"א לטבול ולמ"ד שו"ז על ט"ש דלא משכחת לה יחיד נדחה לפסח שני ע"י טומאה דבשעת עשיה ציבור לא עבדי בטומאה ואף דמשכחת לה יחיד נדחה לפסח שני משום טומאה דאכילה כגון שנטמא סמוך לבהש"מ דא"א לו לטבול קודם הערב שמש דאף מ"ד אכילה לא מעכבה מ"מ מידה דבעינן גברא דחזי לאכילה בזמן אכילה בשעת שחיטה וזריקה דאל"כ נמצא פסח נשחט שלא לאוכליו (פסחים ע"ח ב') מ"מ כיון דמשום טומאה דשעת עשיה אינו נדחה ציבור לא עבדי בטומאה:

הערות א) אף למ"ד טומאת שו"נ מעכבה בק"צ מ"מ שביעי דט"מ אע"ג דה"ל כטמא שרץ פשוט דאינו מעכב וכ"ש טומאת ט"י דט"מ דאינו מעכב אף דלכו"ע שו"ז על טבול יום ב) למ"ד טומאת שו"נ מעכבת בציבור נ"ל דגם טומאת ט"י דטומאת שו"ל מעכבה בציבור ג) טומאת מגע זב ומצורע נ"ל שדינה כדין טומאת שו"נ ועי' תוס' (מעילה ח' א') ד"ה הוכשרו לפסול בט"י ולפי"ז למ"ד טומאה הותרה בציבור למ"ד דטומאת שו"נ נמי הותרה צ"ע הא דטמאו כל השמנים שבהיכל (שבת כ"א) ע"ש ד) טומאת מגע דט"מ נ"ל דוודאי דינה כטומאת מת ולא מעכבה בק"צ וידובר בסמוך ובספרי עוד"ד הארכתי קצת במס' פסחים בביאור כל ענין זה על מכונו אמר רב יוסף קסבר עולא כו' רובן ט"מ ונעשו זבים הואיל והותרו לטומאתן הותרו לזיבתן. (זבחים נ"ב) ענין זה תמוה הרבה ומצינו כה"ג בכ"ד הבאתים בסדר ויקרא פרשה ב' פסוק י"א פרשה ו' פסוק י"ט פרשה י"ג פסוק ג' אעפ"י שטומאה הותרה או דחויה בציבור אין לך דבר בא בטומאה ונאכל אלא ק"פ בלבד שלא בא מתחילתו אלא לאכילה (פסחים ע"ו ב') במשנה בשינוי לשון נטמא הדם אם הבשר מותר באכילה בחטאות הציבור ושלמי ציבור דעצרת תליא בפלוגתא אי טומאה הותרה בציבור או דחויה בציבור (יומא ז' א') תוס' ד"ה זב שנטמא לפי מש"ל דמגע טמא מת דינו כט"מ י"ל דמשכחת לה ק"צ בא בטומאה ונאכל לכו"ע כגון שהטמאים אלו שהם ראשונים קבלו והוליכו הדם דאף הדם לא נטמא מיהו צע"ג בזה די"ל דמ"מ כיון דביחיד לא היה קרב הדין בזה כמו בנטמא הדם ולא נטמא הבשר הנ"ל ועמ"ש בספרי עוד"ד (פסחים צ' ב') בד"ה שחל שביעי שלו בה דיבמות ע"א ב' אמר רבה היו לפניו שתי חטאות אחת כחושה ואחת שמנה שחט כחושה אומרים לו הבא שמנה לכתחילה ושחוט (מנחות ס"ד א') בשינוי לשון ואיתא שם תרי אב"א אמימרא קמייתא דשם ולחד אב"א לר' אמי דשם לא ישחוט ואם שחט חייב חטאת ולרבה הנ"ל שחט שניה בשגגת שבת או בשכחת שחיטת הראשונה ואח"כ נמצאה הראשונה כחושה בב"מ פלוגתא דרבה ורבא לענין חטאת אי בתר מחשבתו אזלינן או בתר מעשיו אזלינן הבאתי בסדר ויקרא בדיני החטאות תקריב מלח תקריב אפילו בשבת תקריב אפילו בטומאה (מנחות כ"א א') במ"ל בפ"א מהל' תמידין הקשה הא מליחה דקרבנות היינו כמליחה לקדרה וליכא לא משום בישול ולא משום עיבוד (שבת ע"ה ב') וצ"ל דהיינו אסמכתא בעלמא וראיתי בספר נפלא שנדפס מחדש בשם קדושת יו"ט שכתב דבחלב דלאו בר אכילה הוא י"ל דאיכא עיבוד כמו"ש הר"ן (ביצה י"א ב') וכן נראה מפירש"י שם ד"ה התם לא מוכחא מלתא ועוד תי' דאיכא איסורא דבישול בהקטרה וכתב דצ"ל לפי"ז כדעת הסוברין (חולין ט"ו ב') דכשמרבה שלא לצורך החולה איכא איסור תורה דהא הכא חדא הקטרה עם הבשר ולפי"ז דהוה דרשא גמורה צ"ל דמלח אינו מעכב ההקטרה דאל"כ פשיטא דמולח אפילו בשבת שבת הותרה בציבור (יומא מ"ו