באר היטב (עה"ת) שעד

אעפ"י שהוא מבוקר מבערב מבקרין אותו לאור אבוקות (תמיד פ"ג) והיינו קודם השחיטה

שם במועדו קרבנות צבור אין חייבין באחריותן (תמורה י"ד א') והיינו כדלהלן ת"ר כו' ביומו (ויקרא כ"ג) מלמד שאם עבר היום ולא הביאן אינו חייב באחריותן יכול לא יהא חייב בנסכיהם אעפ"י שקרב הזבח ת"ל מנחתם ונסכיהם כו' (שם) ועי' (ברכות כ"ו א') עבר יומו בטל קרבנו הקרבנות שזמנם קבוע בין של צבור בין של יחיד כגון פרו של כ"ג ביוה"כ ומנחת חביתין שלו דוחין את השבת ואת הטומאה (תמורה שם) במשנה בשינוי לשון ועי' (פסחים פ"ו א' ב') ובמכשירין פלוגתא דר"א ורע"ק אי דחי שבת (פסחים שם) ועמש"ל ספר ויקרא פרשה כ"ג פסוק מ' קרבן ראיה אינו דוחה את השבת שאין זמנו קבוע בשבת (חגיגה י"ז א') אר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואימורין כשרין כל הלילה ואין ממתינים להם עד שתחשך בשבת (פסחים ס"ח ב') משום שכבר דחתה שחיטה את השבת (שם ס"ט א' מנחות ע"ב א') ועי' תוס' (יומא מ"ו א') ד"ה אבל וד"ה תחלתו אמר ר"א משום בר קפרא אומר היה ר"מ איברי עולה שנתותרו כו' מאי קמ"ל תנינא כו' א"ר אבין לא נצרכה אלא לפסולין ודווקא כו' א"ד אחד כשרין כו' הבאתי בספר ויקרא פרשה ו' פסוק ג' בביאור איברים ופדרים שנתותרו ע"ג המזבח לחול ועמ"ש בביאור הסוגיא וכאן הנני להשלים אותה הסוגיא בדיני שבת וביאורה עפ"י תמצית דברי התוס' והמ"ל בהל' מעה"ק ובהל' תמידין ומוספין כפי הנ"ל לפי ענ"ד ואפילו בשבת תנינא והיום חמש פי' ביוה"כ חמש ויוה"כ כשבת א"ר אחא ב"י אצטריך סד"א ה"מ היכא דחל יוה"כ אחר השבת דחלבי שבת קרבין ביוה"כ אבל באמצע שבת לא קמ"ל אמר רבא מאן האי דלא חש לקמחי' הא בכל יום תנן קשיא ופליגא דר"ה דאר"ה תמיד תחילתו דוחה סופו אינו דוחה גופא אר"ה תמיד כו' מאי אינו דוחה רב חסדא אמר דוחה את השבת ואינו דוחה את הטומאה רבא אמר דוחה את הטומאה ואינו דוחה את השבת (יומא מ"ו א') הא דאמר ב"ק אפילו בשבת לר"מ היינו במערכה בפ"ע דכיון דס"ל דבכל יום עושה להם מערכה בפ"ע גם בשבת כן דכמעשהו בחול כן מעשהו בשבת מיהו וודאי אף לרבנן סודרן אפילו בשבת אלא דלרבנן בין בשבת בין בחול סודרן ע"ג המערכה גדולה כמו"ש בספר ויקרא שם אבל בעיקר דחיית שבת לאו"פ שנתותרו לא מצינו שום פלוגתא בין ר"מ לרבנן תנינא והיום חמש פי' והרביעית היא לאו"פ שלא נתעכלו כנ"ל בספר ויקרא שם והא דלא מתרצינן דקמ"ל אפילו פסולין כמו דמתרצינן אקושיא דבכל יום ארבע כנ"ל שם צ"ל דכיון דבחול פסולין ככשרין גם בשבת פשיטא להו דפסולין ככשרין ונ"ל דלהפי' שהבאתי בספר ויקרא שם דלל"ק דר' אבין יש חילוק בין פסולין לכשרין בלא משלה בהן האור צ"ל דקושיא זו היינו רק ללישנא בתרא דלעיל ובביאור סופו דאמר ר"ה לפי דרב חסדא פי' רש"י בחד פירושא דהיינו הקטר חלביו ואיבריו דתמיד של שבת גופיה דאינו דוחה טומאה ולפי"ז נראה דהיינו בלא עלו דטמא אם עלה לא ירד ולפי"ז לר"ח לר"ה לק"מ לבר קפרא מטומאה אפסולין דב"ק הא בנתותרו ע"ג המזבח איירי כמו"ש בספר ויקרא שם ופשוט דבפסול דאם עלו לא ירדו איירי אבל התוס' עמדו על פי' זה ובטלוהו מצדי צדדים והעלו דלכו"ע סופו דאמר ר"ה היינו או"פ שנתותרו מיום העבר ולפי"ז ע"כ בנתותרו ע"ג המזבח איירי ולפי"ז הא דאינו דוחה טומאה לר"ח א"א שלא יקטירוהו כלל דהא הטמא אם עלה לא ירד אלא היינו דאין עושין לו מערכה בפ"ע אלא מקטירן ע"ג המערכה גדולה אבל טהורין בשבת עושה להן מערכה בפ"ע ולפי"ז אף לר"ח פליג ר"ה אבר קפרא בפסולין דמ"ש פסולין ומ"ש טמאין דלר"ה אפילו בחול אינו עושה להן מערכה בפ"ע ולב"ק אפילו בשבת עושה להן מערכה בפ"ע ובביאור אינו דוחה את השבת לפי"ד רבא פי' הר"י פורת דאינו דוחה כלל אף להקטיר למערכה גדולה והא דאמרינן (שבת כ') בכל מושבותיכם למשרי או"פ הוא דאתי היינו לענין או"פ דתמיד של שבת גופיה וכן נראה דעת הרמב"ם בהל' תו"מ פ"א כמו"ש המ"ל שם מיהו העיקר נראה לברור כמו"ש התוס' דאו"פ היינו דע"ש ולשון או"פ ג"כ הכי דייק דאי של שבת גופיה ה"ל למימר למשרי הקטרה אתי אלא של שבת גופיה ל"צ קרא דכיון דאמרה תורה שדוחה שבת כל עניניו דוחין את השבת וא"כ קשיא לרבא מההיא דשבת שם ואין לומר דההיא דשבת במשלה בהן האור ודר"ה בלא משלה בהן האור דא"כ מאי אמרינן ופליגא דר"ה הא להא"ד וודאי לק"מ דלהא"ד ב"ק לא איירי רק במשלה בהן האור אלא צ"ל דגם לרבא ר"ה לענין מערכה, בפ"ע איירי ולפי כ"ז בין לר"ח בין לרבא ר"ה אליבא דר"מ קאמר דבחול בטהרה עושה להן מערכה בפ"ע ור"ה פליג אב"ק בין לר"ח בין לרבא והא דלא אמרינן דב"ק במשלה בהן האור ור"ה בלא משלה בהן האור כמו"ש מקודם נ"ל דצ"ל דלשון סופו אינו דוחה משמע דהיינו אף במשלה בהן האור ומעתה עת לדבר מנידון מה שהקשו התוס' איך לב"ק או"פ שנתותרו מע"ש דוחין שבת אפילו במערכה בפ"ע הא אמרינן (פסחים פ"ג) עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ואף לר"ה לפי"ד רבא אכתי תינח לר"מ דבכל יום עושה להן מערכה בפ"ע אלא לרבנן דבכל יום נמי אמערכה גדולה מעייל להו קשיא ההיא דשבת כ' אההיא דפסחים פ"ג ואין סברא לומר דההיא דפסחים לא איירי רק בפסולין שעלו ועוד דאכתי תקשי הא דחלבי שבת קרבין ביוה"כ (שבת קי"ג א') ע"ש דמוכח שם להדיא דשל חול אין קרבין ביוה"כ אף בכשרין ועוד דאכתי קשיא לב"ק דס"ל דאף פסולין קרבין בשבת ותירצו בזה א) דההיא דפסחים בלא משלה בהן האור והא דהכא וההיא דשבת כ' במשלה בהן האור ואף לל"ק דר' אבין ג"כ במשלה בהן האור איירי אף בכשרים וכמוש"ל בספר ויקרא שם בשם התוס' ועמש"ש ב) דההיא דפסחים פ"ג היינו בלילה דלא ניתנה שבת לדחות משום קרבן דיומיה והא דהכא ודשבת כ' איירי ביום דניתנה שבת לדחות משום קרבן דיומי' ולפי"ז לל"ק דר' אבין בכשרין אפילו לא משלה בהן