באר היטב (עה"ת) שעג

(כד) ושעיר עזים גו' השעיר לחטאת שוה בכ"ד לפר הע"ד של ציבור בכל המצות בענין מתן דמים ושריפתן (זבחים ל"ט א' ב') ולפי שהעיקר אצלנו שכל שבט ושבט מביא כנ"ל בסדר ויקרא נקראין שעירי עבודת כוכבים או שעירים הנשרפין

(כז) ואם נפש אחת גו' והקריבה עז בת שנתה גו' אין חילוק ביחיד בין עבודת כוכבים לשארי מצות אידי ואידי חטאת אלא שבעבודת כוכבים קבעה תורה שעירה ולא כבשה שבאה ג"כ בכל המצות (הוריות ט' א') הנשיא והמשיח כהדיוטים בעבודת כוכבים שמביאין שעירה (שם) ואי חייב משיח בעבודת כוכבים בשגגת מעשה או לא כמו בשארי מצות פלוגתא דתנאי (הוריות ז' ב') ואיזה היא שגגת מעשה בעבודת כוכבים הבאתי בסדר ויקרא פרשה ד' פסוק ב' זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת (סנהדרין ס"ב א') וע"ש: (כה) וכפר הכהן גו' מלמד שהכהן מתכפר ע"י עצמו (מנחות ע"ד א') ואף בקרבן הבא על המזיד הדין כן שם ועמש"ל סדר ויקרא פרשה ד' פסוק ט"ז: פרשה

יח

(ו) והזר הקרב גו' זר ששימש במקדש רעק"א בחנק וחכ"א בידי שמים (סנהדרין פ"ב ב') רב אמר ד' עבודות הן שהזר חייב עליהן מיתה 1 זריקה 2 הקטרה 3 ניסוך היין בכל השנה 4 וניסוך המים בחג ולוי אמר אף תרומת הדשן (יומא כ"ד א') מיהו איסורא איכא בכל העבודות (רש"י שם) ולענין אחולי עבודה ולענין ביאה ריקנית עמש"ל סדר אמור פרשה כ"א פסוק ט"ז ועי' מס' (כלים פ"א מ"ח ומ"ט) ועי' רמב"ם בהלכות ביאת מקדש פ"ט

פרשה יט (יב) הוא יתחטא גו' נדה מזין עליה (מנחות צ"ג א'): שם וביום השביעי לא הזה בשביעי מפסיד גם הזאה ראשונה כדאיתא (קדושין ס"ב א') ועי' תוס' (יומא ח' א') ד"ה מקשינן והרמב"ם בהל' כרה פי"א ה"ב פסק עפ"י הפסיקתא והילקוט כמוש"ש הכ"מ דלא הפסיד שלישי וגם שטובל קודם הזאה והראב"ד השיג ע"ז ועי' תוס' (שבת קי"א א') ד"ה לא ס"ד ועמ"ש בספרי עוד"ד (פרה פי"ב מי"א)

(יט) ורחץ במים טמא מת טובל ביום (יומא ו' ב') ועי' תוס' (שבת קי"א) שם: פרשה

כח

(ב) צו את בני ישראל גו' היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג התקינו נביאים ראשונים כ"ד משמרות של כהנים של לוים ושל ישראל ועל כל משמר היה מעמד בירושלים (תענית כ"ו א') מהכהנים לא עלו מהגולה בראשונה רק ד' משמרות עמדו נביאים שביניהם וחלקום לכ"ד (שם כ"ז א') כל משמר משמש שבוע ומתחלפין בשבת שלהי סוכה (יומא כ"ו א') ובכ"ד אנשי מעמד היו מתענין ד' ימים בשבוע מיום ב' עד יום ה' (תענית שם) ומתפללים שיתקבלו קרבנותיהם לרצון (שם) כל משמר של כהנים הי' מתחלק לבתי אבות בית אב הי' משמש יום א' בשבוע כן משמע להדיא (תענית ט"ו ב' י"ז א' יומא ו' ב') ובכ"ד וכן הוא להדיא בירושלמי דתענית פ"ד עמדו ראשי המשמרות ועשו עצמן בתי אבות משמר שהי' בו ה' ג' מקריבין ג' ימים וב' מקריבין ד' ימים משמר שהיה בו ששה חמשה מקריבין חמשה ימים וא' שני ימים משמר שהיה בו שבעה כ"א מקריב יומו משמר שהיה בו שמונה ששה מקריבין ששה ימים ושנים מקריבים יום אחד משמר שהי' בו תשעה חמשה מקריבין חמשה ימים וארבעה מקריבין שני ימים ומשמע שהיו מגרילין על כל שבוע הלוים ג"כ נתחלקו למשמרות הבאתי לעיל פ"א פ"נ מהיכן היו מקריבין בחודש הראשון גו' באחד לחודש הוקם המשכן (שמות מ') בו ביום נתרמה תרומה מהשקלים שנתנו ישראל וכן הוקבע זמנה לדורות לכל שנה ושנה (שקלים פ"א) זאת עולת גו' אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה (ר"ה ז' א' יומא ס"ה ב' מגילה כ"ב ב') קרבנות ציבור הבאין בא' בניסן מצוה להביא מן החדש ואם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה (ר"ה שם יומא שם) ומשמע שם להדיא דיצא בישן אף לאחר א' בניסן כיצד בא' באדר משמיעין על השקלים (פ"ק דשקלים) בשלשה פרקים בשנה היו תורמין את הלשכה שהיו מכניסין לתוכה כל השקלים בפרוס הפסח פי' חצי חודש קודם הפסח בפרוס עצרת בפרוס החג דברי רע"ק ב"ע אמר בכ"ד באדר בא' בסיון בכ"ט באב ר"א ור"ש אומרים בא' בניסן בא' בסיון בכ"ט באלול בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה (שקלים פ"ג) מהתרומה היו לוקחין תמידין ומוספין מנחותיהם ונסכיהם העומר ושתי הלחם לחם הפנים וכל קרבנות ציבור פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית (שקלים פ"ד) שם מבואר מה היו עושין במותר חרומת הלשכה ומה היו עושין בשירי הלשכה

שם תשמרו התמיד צריך ביקור ד' ימים (פסחים צ"ו א') ילפינן ממשמרת דגבי קרבן פסח אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים כדי לשבת ולימים טובים של ר"ה ומוסיפין עד עולם (ערכין י"ג א') במשנה ד' ימים פירש"י קודם יום השחיטה דהכי הא הוה בפסח כדי לשבת כו' תמידין ומוספין טובא הוו תנא בעלמא קאי פי' בכל ימות השבוע ואתמידין לחודיה קאי ומאי כדי לשבת כו' סימנא בעלמא כו' פי' שיהיו ג' ימים שלמים לבד יום הלקיחה ויום השחיטה וצ"ע המוספין וכל הקרבנות אי צריכין ביקור ד' ימים.