באר היטב (עה"ת) שעא

תנן רה"א בכל אלו תנן קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא ועזרא בבנין בית שני זכר בעלמא הוא דעביד פי' דלא היה אז מלך ולא אורים ותומים כדאיתא (יומא כ"א א') רנ"א באחד מאלו תנן קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא ועזרא קדושי קדיש (שבועות מ"ז א') ועמש"ל בסדר דברים פי"ב פ"ח בזמן הזה אי איכא חיובה בטומאת מקדש פשוט דתליא בפלוגתא הנ"ל אי קדושה ראשונה קדשה לעתיד נבוא או לא וכבר כתבתי בכ"ד דר' יוסי ס"ל דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא וקדושה שניה קדשה לעתיד לבוא ועי'. תוס' זבחים ס"א א' מד"ה מאי קסבר די"ל דאף קדושת הבית לא בטנה מ"מ קדושת הארץ בטלה וגם יש קצת סברא דאף דקדושת הארץ בטלה מ"מ קדושת הבית לא בטלה ועי' רמב"ם וראב"ד בפ"ו מהל' בית הבחירה

(ו) למעול מעל גו' בגזל הגר שמת בלא יורשין הכתוב מדבר ונתבאר לעיל פ"ה בדיני שבועת הפקדון

(טו) עשירית האיפה גו' משונה מנחה זו משארי מנחות שבאה 1 מן השעורים 2 אינה טעונה שמן ונבונה 3 תחילתה בכפיפה מצרית ולא בכלי שרת (סוטה י"ד א') טעונה תנופה (מנחות ס' א' ב' ס"א א') כיצד כהן נותן המנחה על ידה ומניח ידו תחת ידה ומניפה (סוטה י"ט א') ואינו רשאי לחוץ במפה ואין בזה משום כיעור שאין יצה"ר מצוי לשעה שם תוס' בשם הירושלמי כיוצא בזה תנופות מנחת נזירה (קדושין ל"ו א')

(כו) וקמץ הכהן גו' שיריה נאכלין לכהנים (סוטה י"ט א') ופשוט שדינה ככל המנחות: פרשה

(ט) וכי ימות מת עליו גו' נטמאה בטומאת התהום הציץ מרצה וכן בעושה פסח מס' (פסחים פ' ב') ע"ש ביאור הענין ופרטיו: שם וגלח ראשו פלוגתא דתנאי (נזיר מ"ה ב') אם צריך לשלח שערו תחת הדוד של האשם שלמחר יום תגלחתו

(י) וביום השמיני. גילח בשמיני אי מביא קרבנותיו בתשיעי כמו במצורע או בשמיני וחלוק ממצורע פלוגתא דתנאי (נזיר מ"ד ב') ואפילו רע"ק שם דס"ל דמביא בשמיני וחלוק. ממצורע היינו רק בטבל בשביעי שאין טהרתו תלויה בתגלחתו אבל לא טבל בשביעי מודה דאינו מביא קרבנותיו אפילו ע"י אחר אלא בתשיעי (נזיר שם ואין זה משום סמיכה דאשם כמו"ש נזיר שם ועי' מש"נ פי"ב ומש"ל בסדר מצורע קודם הבאת קרבנותיו נכנס למחנה שכינה שאינו מחוסר כפורים לענין טומאה (כריתות ח' ב') ועי' (נזיר מ"ה א')

(יב) והביא כבש בן שנתו לאשם היינו בשמיני למחרת יום תגלחתו ואינו בכסף שקלים אלא בא בסלע (כריתות יו"ד ב') ונ"ל מלשון הכתוב שיכול להביא האשם אחרי יום השמיני ועמ"ש בספרי עוד"ד (נזיר מ"ה א') : (יד) איל גו' לשלמים נאכל ליום ולילה כתודה (זבחים נ"ה א') שחטו שלא לשמו נאכל ליום ולילה ואינו טעון לחם ולא זרוע (מנחות מ"ח ב') : (טו) וסל מצות באין מששה עשרונים ושני שלישי עשרון דהיינו שני סאין המחצה מזה עשרה חלות מאפה תנור והמחצה השניה עשרה רקיקין כמו בתודה (מנחות ע"ח א') החלות בוללן בעודן סלת לכו"ע (שם ע"ה א') בתודה וה"ה בזה שהן שיין בכל דבר הרקיקין מושח בשמן רביעית שמן היה נוטל להחלות ולהרקיקין (מנחות פ"ח א' פ"ט א') ומביאין בכלי אחד כדכתיב וסל מצית ונאכלין ליום ולילה (זבחים ל"ו א')

(יח) וגלח הנזיר. על איזה מגלח פלוגתא דתנאי (נזיר מ"ה א') רי"א שוחט את השלמים ומגלח עליהם רא"א כו' על החטאת שהחטאת קודמת בכ"מ ומשמע לפו"ר דלר"י שוחט השלמים ראשונה דלכו"ע מגלח על הראשונה ולפי ענ"ד דשלמים וודאי באין באחרונה לכו"ע כפשט הכתוב והא דאמר טעמא למלתיה שהחטאת קודמת בכל מקום נ"ל דעיקר מלתיה הוא מפני שהחטאת קודמת והא דאר"י שוחט את השלמים ומגלח עליהם היינו כששוחט את השלמים מגלח עליהם וכן הוא ברמב"ם: שם פתח אהל מועד. ת"ר וגלח גו' בשלמים הכתיב מדבר שנאמר ושחטו פתח אה"מ כו' או אינו אלא פתח אה"מ ממש אמרת א"כ דרך בזיון הוא כו' (נזיר מ"ה א') ועמ"ש בספר ויקרא פרשה א' פסוק ג' ד"ה א"פ אה"מ אבא חנן אומר משום ר"א וגלח הנזיר גו' כ"ז שאין פתח אה"מ פחות אינו מגלח רש"ז אומר וגלח הנזיר גי' ולא הנזירה פי' רש"י שנזירה מגלחת במדינה (נזיר שם היכן היה מגלת בעזרת נשים בלשכת הנזירים שהיתה שם בקרן מזרחית דרומית ושם מבשלין את שלמיהם (מדות פ"ב) ואם גלח במדינה יצא כן מוכח (נזיר מ"ה ב'): שם ולקח גו' ונתן גו' נוטל מן הרוטב של שלמים ונותן על שער ראש נזרו (שם) גלח במדינה אי משלח שערו תחת הדוד פלוגתא דתנאי שם: שם אשר תחת זבח השלמים שלא תחת הדוד של חטאת יצא (שם)

(יט) הזרוע בשלה פלוגתא דתנאי ואמוראי (חולין צ"ח ב') אי מחתך לה והדר מבשל לה בפ"ע או בהדי איל מבשל לה ואי מחתך לה קודם בישול או לאחר בישול מה היא זרוע מן הפרק של ארכובה עד כף של יד (חולין קל"ד ב') כף של יד פי' רש"י עצם רחב של כתף ואיזו מן השנים הימניות (חולין שם)

שם וחלת מצה גו' תרומה א' מעשר כמו בלחמי תודה: שם ונתן על כפי הנזיר הרמב"ם ז"ל כתב או הנזירה ואף שאין נשים מניפות (מנחות ס"א ב') נזירה וסוטה מניפות מנחותיהן (קדושין ל"ו א')