באר היטב (עה"ת) שע

ביאורים מלוקטים מספר במדבר $ציור בספר$ סדר במדבר פרשה א (ג) ואתה הפקד גו'. הלוים נתחלקו למשמרות ככהנים (תענית כ"ו) ויתבאר להלן פרשה כ"ח: פרשה

(ב) וישלחו גו' מצורע משתלח חוץ לג' מחנות. פ"ק דכלים פסחים ס"ז א' זבחים קי"ז א' ומה היא מחנה ישראל ירושלים וכל עיירות המוקפות חומה (פ"ק דכלים ודיני היקף חומה לעיל בסדר בהר דין מצורע בימי ספירו נתבאר בסדר מצורע זב וזבה משתלחין חוץ לשתי מחנות (פסחים שם ופ"ק דכלים) והיינו מחנה שכינה ומחנה לויה מחנה לויה היינו מתחילת הר הבית עד תחילת עזרת ישראל ושער נקנור בכלל מחנה לויה (פסחים פ"ה ב') ועי' (יבמות ז' ב') בעל קרי כזב (פסחים ס"ז ב') טמא מת משתלח חוץ למחנה שכינה (פסחים ס"ז א') והיינו מה"ת מתחילת עזרת ישראל ולמערב (כלים שם זבחים נ"ו א') ובמדבר היינו לפנים מן הקלעים (זבחים קי"ו ב' קי"ז א') והיינו חצר אוה"מ ומדרבנן אסורין בעזרת נשים ואף בחיל (כלים שם) טמא שרן כטמא מת (כלים שם) בשעת סילוק המסעות זבים ומצורעים משתלחין חוץ למחיצתן (זבחים ס' ב') מצורע שנכנס למחנה ישראל שהיא מחנה שלישית פלוגתא דר' יהודה ור"ש לר"ש איני רק בעשה דבדד ישב ולר"י לוקה משום לא יטמאו גו' (פסחים ס"ז א') והרמב"ם פסק כר"י בירושלים ובשארי עיירות כר"ש וצ"ע מצורע זב וזבה שנכנסו למחנה לויה לוקין כל הטמאין שנכנסו למחנה שכינה במזיד בכרת ובשוגג בקרבן (שבועות רפ"ב זבחים נ"ו א') טבול יום של זב אי הוה כזב לענין מחנה לויה פלוגתא בגמ' (נזיר מ"ד ב') ע"ש מיהו מחוסר כפירים דזב ודאי דלא הוה כזב ומותר במחנה לויה דהא קרא כתיב ובא לפני ה'. טבול יום דט"מ ושרץ ואפי' מחוסר כפורים דזב וזבה ויולדת ומצורע אסורים במחנה שכינה ומשמע להדיא בפ"ק דמס' כלים שם דחייב כרת וקרבן וכן מפורש במס' מנחות כ"ז ב' וצ"ע ברמב"ם ומתקנת יהושפט טבול יום אסור במחנה לויה (פסחים צ"ב א' יבמות ז' ב') כל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה איך דינה לענין חיוב ביאת מקדש עמש"ל ריש סדר אמור ובספרי עוד"ד הארכתי קצת בזה במס' נזיר נ"ו והבאתי שם שיטת הירושלמי וביארתיה נכנס להיכל דרך גגין פטור (שבועות י"ז) מיהו בשהה נראה דחייב ועי' מ"ל ברמב"ם ביאה במקצת אי שמה ביאה פלוגתא דאמוראי (זבחים ל"ב ב') וע"ש (ל"ג ב') דרבינא ס"ל דאף מ"ד ביאה במקצת שמה ביאה היינו רק למלקות ולא לכרת וא"כ ליכא קרבן בזה טימא עצמו במקדש במזיד והתרו בו אל תטמא לוקה אף בלא שהיה תוס' שבועות י"ז א' ד"ה צריך שהיה מהא דנזיר י"ז א' ונראה דה"ה דחייב כרת ואם לא התרו בו קודם שטימא עצמו והתרו בו אח"כ בעי' בגמ' שם אי צריך שהיה כמו"ש התוס' שם נטמא במקדש בשוגג ונתעכב לצאת במזיד ובהתראה למ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ליכא מלקות אף בשהה ולמ"ד לוקין בעי' דרבא (שביעית שם) אי צריך שהיה או לא וע"ש תוס' ד"ה אי א"צ נעשה זב במחנה לויה למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו צ"ע לענין שהיה מכניס שרץ למקדש מסקינן עירובין (ק"ד ב') לפי' התוס' (שם ק"ה א') ד"ה אר"י דתליא בפלוגתא דתנאי דלר"ש בן ננס פטור משום שאין לו טהרה במקוה והיינו שזרקו או שלא נגע בו וכן מכניס מת בענין שלא נטמא כגון ע"י בהמה או בזריקה ועי' תוס' סוטה כ' ב' ד"ה ולא טמא מת ולרע"ק חייב מכניס טמא שרץ למקדש חייב (עירובין שם) ובספרי עוד"ד כתבתי במס' נזיר נ"ו בביאור הירושלמי דעל הכנסת כלי טמא ליכא כרת שרץ שנמצא במקדש בשבת כהן מוציאו בהמיינו אע"ג שמטמאו ואין צריך לחזור אחר פשוטי כלי עץ כדי שלא להשהות את הטומאה ולאיסור מוקצה לא חיישינן דברי ריב"ב רי"א בצבת של עץ מהיכן מוציאין אותו מן ההיכל ומן האולם ומבין האולם למזבח שקדושתם יותר מעזרת ישראל כדאיתא בפ"ק דכלים אבל מעזרת ישראל לא דס"ל מכניס שרץ למקדש פטור והלכך אפילו שבות דמוקצה לא ניתן לדחות בזה ורעק"א מכל העזרה דס"ל מכניס שרץ לעזרה חייב (עירובין שם) במשנה וכדמפרשינן שם בגמ' כפי' התוס' אחד הנכנס לעזרה ואחד הנכנס לתוספת עזרה שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא אורים ותומים וסנהדרין של ע"א ובשתי תודות ובשיר וב"ד מהלכין ושתי תודות אחריהן וכל ישראל אחריהן הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת וכל שלא נעשה בכל אלו הנכנס לשם אינו חייב עליו (שבועות י"ז א' ב') במשנה תנא שתי תודות שאמרו בלחמן ולא בבשרן (שם ט"ז א') אמר רב"ח אין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה (שם) דבעינן דבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל דיני השיר (שם ט"ו ב') הא דתנן ב' תודות אחריהן מפרשינן שם דהיינו ב"ד אחרי התודות וע"ש היאך היו התודות מהלכות אתמר ר"ה אמר בכל אלו תנן רנ"א באחד מאלו