באר היטב (עה"ת) שסח

לחולין (תמורה כ"א א') במשנה דלכל דבר ה"ה כחולין ממילא וא"צ פדיון לקנות בדמיהם אחרים ול"מ להו פדיון לענין זה שיוכל למוכרן אח"כ

(לג) ולא ימירנו גו' הכל ממירין אחד אנשים ואחד נשים פי' הכל מתפיסין בתמורה וסופג את הארבעים (תמורה ב' א') בעי רב"ח מופלא סמוך לאיש דהקדשו הקדש כנ"ל פסוק ב' מדאקדושי מקדיש חמורי נמי ממיר או דלמא כיון דלאו בר עונשין הוא לא מתפיס בתמורה (שם ב') וע"ש נידון עובד כוכבים אי עושה תמורה וע"ש באופן הספק שבזה עפ"י הדינים שיתבארו להלן חייב מלקות על כל בהמה ובהמה כדמוכח להדיא (תמורה כ"ז א') וע"ש כמה בעיות בענין זה התוס' ריש מס' תמורה הקשו למה לא מחייב תרתי משום לא יחליפנו ומשום לא ימירנו וע"ש ונידון איך לקי ישאל על התמורה עמש"ל פי"ט ס"פ י"ב ועמש"ל דלר"י בר"י אין שאלה בתמורה אין אדם מתפיס בתמורה אלא בהמה שלו פשוט דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ואין אדם מתפיס בקרבן שאינו שלו ואם אמר בעל הקרבן כל הרוצה להמיר בבהמתי יביא וימיר יכיל כל אדם לעשות תמורה בבהמתו לאותו קרבן (שם ט' א') בשינוי לשון. יורש סומך יורש ממיר דר"מ רי"ח יורש אינו סומך יורש אינו ממיר (ערכין ב' א' תמורה ב' א' הכהנים ממירין בשלהם ישראלים ממירין בשלהם אין הכהנים ממירין לא בחטאת ולא באשם פי' שנתנו להם להקרבה ולא בבכור אמר ריב"נ מפני מה אין ממירין בבכור א"ל רע"ק כו' והיה הוא ותמורתו יהיה קודש היכן קדושה חלה עליו בבית הבעלים אף תמורה בבית הבעלים (שם ז' ב') ממירין מן הצאן על הבקר ומן הבקר על הצאן כו' מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים מן התמימין על בע"מ ומן בע"מ על התמימין שנאמר לא יחליפנו גו' טוב ברע או רע בטוב ואיזה הוא טוב ברע בע"מ שקדם הקדשן את מומן (שם ט' א') ומוכח להדיא (שם כ"ז א') דאף בהמיר על קודש בע"מ שיכול לחללו מ"מ כי אמר בלשון תמורה לוקה. הציבור והשותפין אין עושין תמורה (תמורה י"ג ח' במשנה) ונ"ל לברור עפ"י מש"ל פי"ח פסוק י"ז ד"ה לא תקח דלא מחייבי במלקות ועי' ברמב"ם העופות והמנחות אין עושין תמורה (שם) קדשי בדה"ב אין עושין תמורה (שם). ת"ר המקדיש נקבה לעולתו ולאשמו ולפסחו עושה תמורה רש"א לעולתו עושה תמורה לפסחו ולאשמו אינו עושה תמורה שאין לך דבר שעושה תמורה אלא הרועה להסתאב א"ר אין אני רואה דבריו של ר"ש בפסח הואיל ומותר פסח קרב שלמים (תמורה כ' ח') וע"ש:

ממירין אחד בשנים ושנים באחד אחד במאה ומאה באחד רש"א אין ממירין אלא אחד באחד שנאמר והיה הוא ותמורתו גו' מה הוא מיוחד אף תמורתו מיוחדת (תמורה ט' א') במשנה אר"ל מודה ר"ש שממירין וחוזרין וממירין ור' יוחנן אמר כשם שאין ממירין שנים באחד כך אין ממירין וחוזרין וממירין ומבעי' ליה לר' חבין (תמורה ט' א') א) בקדוש שה אחת בשני גופין אי ממירין וחוזרין וממירין ב) בשתי קדושות וגוף אחד אי ממירין וחוזרין וממירין וביאור זה עמש"ל בפרשה זו בדיני חומש א"ר אבהו אר"י מקדיש מוסיף חומש ומתכפר עושה תמורה ביאור זה עמש"ל שם בדיני חומש אין תמורה עושה תמורה ולא הולד עושה תמורה רי"א הולד עושה תמורה (תמורה י"ב א') במשנה אין ממירין בעוברין ובאברין ואי ממירין אברין פלוגתא דר' יוסי ות"ק דת"ק ס"ל אין ממירין אברין וצ"ע אי היינו לענין התפשטות הקדושה בכולה או דאף איתו אבר לא קדיש ור"י ס"ל ממירין אברין ופשטה קדושה בכולה כמו בהקדש (תמורה יו"ד א') בשינוי לשין ובענין אי קדושה חלה אעוברין עמש"נ בסדר ויקרא פ"א פסוק ג' חומר בתמורה מבקדשים שהקדושה פי' דתמורה חלה על בע"מ קביע ואינו יוצא ליגזז וליעבד (תמורה ט"ז ב ) במשנה ר"י בר' יהודה אומר עושה שוגג כמזיד בתמורה יצא כו' במוקדשין (תמורה י"ז א') במשנה מ"ט דר"י בר"י א"ק יהיה קודש לרבות שוגג כמזיד ה"ד שוגג כמזיד אמר חזקי' כסבור שהוא מותר להמיר גבי תמורה לקי כו' תמוה מאד לפי ענ"ד ועי' (תמורה ב' א') תוס' ד"ה הא גופא קשיא והנ"ל לברור דכצ"ל גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש פי' רש"י במקדיש בע"מ למזבח ר"ל ור"י אמרי כסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי לישנא אחרינא גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש כסבור לומר שחור ואמר לבן גבי תמורה לקי גבי קדשים נא לקי לי שנא אחרינא גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש (שם) ויש להוכיח מכ"ז דלר"י בר"י כיון דתמורה בטעות הוה תמורה א"כ אין שאלה בתמורה דהא דיש שאלה בהקדש היינו משים דהקדש בטעות אינו הקדש עי' (נזיר ל' ב' ב"ב ק"כ ב' ערכין כ"ג א') ר' יוחנן אמר באומר תצא זו ותכנס זו גבי קדשים באומר שנולד בו מום נאכל בלי פדיון פי' ופדיון היינו בתם ואמר תצא זו תמימה מקדושתה ותכנס לקדושתה בחילול זו הבע"מ דלענין איסור להקדיש בע"מ לא לקי דבאמת לא חלה קדושה כלל על הבע"מ דבלשון זה ליכא דין תמורה כמו שיתבאר אבל גבי תמורה לקי פי' כשאמר בלשון תמורה אעפ"י שהיה סבור תצא זו ותכנס זו לקי משום איסור תמורה רב ששת אמר באומר אכנס לבית ואקדיש ואמיר מדעתו נ"ל דצ"ל שלא מדעתו ונכנס והמיר והקדיש שלא מדעתו פי' שאמר לאחר שאכנס לבית זו תחול התמורה וההקדש שלא מדעתי וכן היה שנכנס לאותו הבית ולא אמר כלום אח"כ מנידון תמורה והקדש דמשום תמורה לקי דבשעה שאמר שיהיה תמורה נעשה האיסור במזיד ומשום הקדיש בע"מ לא לקי דהחיוב בזה הוא בשעה שחל ההקדש ואז לא היה מזיד ועי' תוס' שם רא"א הכלאים והטריפה והיוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס לא קדושין ולא מקדישין (שם י"ז א') במשנה אמר שמואל לא קדושין בתמורה ולא מקדישין לעשות תמורה תניא אר"מ וכי מאחר שאין קדושין מהיכן מקדישין אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואח"כ נטרפה במקדיש ולד ויצא דרך דופן אבל