באר היטב (עה"ת) שסז

יצאו שנים בעשירי וקראן עשירי עשירי וי"א מעורבין פי' דהדין בהם כמו בתערובות דעשירי עם י"א שקראו עשירי שדינו ליקרב שלמים אלו היה מבורר קראן אחד עשר עשירי וחולין מעורבין זב"ז (בכורות ס' ב') אמר מר יצאו שנים בעשירי וקראן עשירי עשירי י"א מעורבין תני חדא ירעו פי' עד שיפול בהם מום ותני חדא יקרבו ותני חדא ימותו לא קשיא הא דתני ירעו רבנן היא דאמרי אין מביאין קודשין לבית הספול פי' באשם שנתערב בשלמים הבאתי בסדר ויקרא בדיני אשם וה"נ אם הן קרבין צריך לאוכלן כחומר שבהן ולהפריש מהם חזה ושוק לכהנים ומתוך שאין להם אוכלין מרובין באין לידי פסול דנותר והא דקתני יקרבו ר"ש היא דאמר מביאין קדשים לבית הפסול ועי' תוס' שם נידון דין סמיכה ונידון שם המתן דמים ועמש"ל בסדר ויקרא בדיני תערובות דמים והא דתני ימותו מסקינן שם במעשר בזמה"ז כנ"ל מ"מ אי עישר קדוש (תוס' שם) יצאו שנים כאחת מונה אותן שנים שנים נ"ל דתיבת שנים השני מיותר מנאן אחד תשיעי ועשירי מקולקלין (שם ס' א') במשנה ומשמע להדיא דהיינו שיצאו שנים כאחד קודם העשירי ויש לעיין הא תשיעי דמנינו ה"ל כקרא לעשירי תשיעי ועשירי למנינו ה"ל כקרא לאחד עשר עשירי והדין שהעשירי לבהמת מעשר והי"א לבהמת שלמים כנ"ל ועי' רש"י ותוס' בביאור זה בקצת אריכות אתמר האומר לשלוחו צא ועשר עליר"פ משמיה דרבא אמר קרא אחט לתשיעי עשירי קדוש ולאחד עשר עשירי אינו קדוש ורב ורב פפא אמר אפילו קרא לתשיעי עשירי אינו קדוש דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ומ"ש מהא דתנן האומר לשלוחו צא ותרום כו' פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה אמרי התם כו' אמר להכי אמדתיך הכא טעותא היא אמר לא אבעי לך למטעי (שם ס"א א') קפץ אחד מן המנויין לתוכן הרי אלו פטורין מן המעושרין לתוכן פי' מהעשרות עצמן כולן ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים (שם נ"ח ב') קפץ אחד מן המנוין כו' היינו לאו דווקא מאותן מנויין שכבר הופרש עליהם ונפטרו אלא אפילו מהמנויין שעדיין לא הופרש עליהם ג"כ כולן פטורין דמ"מ המנויין אף שנתבטל המעשר אח"כ מ"מ נפטרו במנין הראוי כנ"ל (שם נ"ט ב') וטעמא דמלתא דכל אותן שנשארו בדיר פטור עי"ז האחד היינו משום ספק וכמו שיתבאר והתוס' במס' ב"מ ו' ב' הקשו דאמאי לא יתבטל הא' ברוב והא דקיי"ל דאין הרשות מתבטל במצוה להיות מצוה ולא בחיוב בע"ח חשיבי ולא בטלי היינו רק מדרבנן ולפי מ"ש בכ"ד דאין הרשות מתבטל במצוה להיות מצוה ולא בחיוב להיות חיוב א"ש וכיון דלא בטל ה"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי וכולן פטורין מספק ובגמ' ב"מ שם מקשינן לעשר ממ"נ דאי בר חיובא הוא שפיר מעשר ואי לאו בר חיובא הוא לפטרו במנין הראוי ביאור זה יובא בגמר הענין ומוכחינן מזה דעשירי וודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק דכל ספק רחמנא פטרי' וא"צ תיקון מספק בהא דפרכינן ואי לאו בר חיובא הוא לפטרו במנין הראוי הקשו התוס' שם דמנין הראוי לא שייך רק במת אחד מהם אחר שיצאו וליכא במה להשלים המנין אבל בכה"ג יקרא שם לעשירי עשירי ולי"א עשירי מספק וה"ל תערובות או תערובות דתשיעי שקראו עשירי עם עשירי או תערובות די"א שקראו עשירי עם עשירי או תערובות דחולין ועשירי וזה באמת קושיא עצומה ונ"ל קצת בישוב זה דאם קרא לתשיעי עשירי והתהיל למנות אח"כ א' ב' מחדש אע"ג דתשיעי ל"ה מעשר מ"מ כולן נפטרו במנין הראוי והלכך פרכינן דאף שלא יקרא עשירי רק לעשירי למנינו ולא יקרא גם להי"א עשירי מתוקן ואותו המעשר יקדישו לשלמים מספק אם הוא הפטור טעות מעשר דהיינו תמורת שמו אינו חל אבעל מום (תמורה י"ג ב') ישראל שהיה לו פטר חמור בביתו שנפל לו בירושה מבית אבי אמו כהן שנפל לו לאותו כהן מבית אבי אמו ישראל דאותו הכהן היה צריך לפדותו כיון שנתחייב בפדיה אצל אבי אמו ישראל והפדיון היה שלו כיון שהוא כהן הלכך בן בתו שירש ממנו ג"כ פודה בשה והשה שלו בתורת ירושה ונכנס לדיר להתעשר (בכורות י"א א') מימרא דר"נ אמר רבה בר אבהו בעשרה פ"ח ע"ש ישראל שהיה לו ספק פטר חמור פודהו בשה להפקיע איסורו והשה שלו דהממע"ה ואותו השה נכנס לדיר להתעשר (שם) ול"ד לספק לקוח דפטור ובמס' (ב"מ שם) מוכחינן מזה דבכ"מ דקתני הממע"ה אי תפיס מפקינן מיניה דאי לא מפקינן מיניה נמצא זה פוטר ממוני בממון כהן פי' באם שבאמת הוא של כהן כשנעשה ממעשר ונתנו לכהן לשם מעשר פוטר ממונו בממון כהן לא פקע רשות כהן ממנו אם באמת הוא של כהן אבל אי דעדיין אבל אי תקפו כהן מוציאין אותו מידו כבר פקע רשות כהן ממנו אף אם הוא באמת של כהן דה"ל כזוטו של ים דמשוי ליה הפקר לכו"ע ולפו"ר קשה דדלמא רק בפדיון פ"ח דינא הכי דאיכא על השה חמ"ק אבל לא בשארי ענינים דדיינינן דינא דהממע"ה משום דה"ל מוחזק כגון בספק בכור בהמה טהורה ונ"ל דכיון דתנן ספק בכורות אחד בכור אדם ואחד בכור בהמה בין טהורה בין טמאה הממע"ה וודאי חד דינא להו ספק בכור שאינו בכור פטור אף משום ספק דעשירי וודאי האר רחמנא וצא עשירי ספק כמוש"ל (ב"מ ז' א') שם העשירי יהיה קודש גו' המעשר אם היה תם מעלהו לירושלים ונשחט בעזרה וזורקין דמו זריקה אחת כנגד היסוד ומקטירין אימוריו והבשר נאכל לבעלים כשאר קדשים קלים ואינו צריך ליתן לכהן החזה והשוק כנ"ל בענין יצאו שנים בעשירי ואם היה בע"מ נאכל בכ"מ (זבחים נ"ו ב) ע"ש בבכור נאמר לא תפדה ונמכר חי במעשר פי' במעשר בהמה נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בע"מ (בכורות ל"א ב') ואיתא שם דמה"ת נמכר לאחר שחיטה ורק רבנן גזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה ע"ש כל פסולי ההמוקדשין נמכרין באיטלן ונשחטין באיטליז ונשקלין באיטליז חוץ מן הבכור והמעשר שהנאתן לבעלים (בכורות ל"א א') הבכור והמעשר שהוממו אין נפדין לצאת