באר היטב (עה"ת) שסד

שדה אחוזה שלא יאמר הואיל ויוצאה לכהנים פי' כשלא אגאלנה ויגאלנה אחר תצא לכהנים ביובל והרי היא תחת ידי תהא שלי ודין הוא בשל אחרים אני זוכה בשל עצמי לכ"ש ת"ל כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו כו' מקיש שדה חרמו לשדה אחוזה של ישראל מה שדה אחוזה של ישראל יוצאה מת"י ומתחלקת לכל אחיו הכהנים אף שדה חרמו יוצאה מת"י ומתחלקת לכל אחיו הכהנים וריב"ב דחל אקדשי קדשים וקדשים קלים מנ"ל סבר לה כר' ישמעאל שהבאתי לעיל פסוק כ"ו דדריש הקדש עילוי מקרא דכתיב בבכור הבכור בין תם בין בע"מ מחרימין אותו וכיצד פודין אותו אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו כהן (ערכין כ"ח ב') במשנה שם הכהנים והלוים אין מחרימין דברי ר' יהודה רש"א הכהנים אין מחרימין שהחרמים שלהן והלוים מחרימין שאין החרמים שלהן א"ר נראין דברי ר"י בקרקעות שנאמר כי אחוזת עולם היא להם ודברי ר"ש במטלטלין שאין החרמים שלהם ערכין כ"ח א') במשנה ומפרשינן שם בגמ' דלר"י לוים אין מחרימין אף במטלטלין דכתיב מכל אשר לו ומשדה אחוזתו מקיש מטלטלין לקרקעות ור"ש דאמר לוים מחרימין היינו במטלטלין והא דאמר רבי נראין דברי ר"י במקרקעי היינו נראין דר"י לר"ש במקרקעי שאף ר"ש לא נחלק עליו רק בטלטלין

שם מכל אשר לו מאדם גו' מחרים אדם מצאנו ומבקרו ומעבדיו ומשפחותיו הכנענים ומשדה אחוזתו ואם החרים את כולם אינם מוחרמין דברי ר"א אר"א בן עזריה מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו (ערכין כ"ח ב') במשנה מנה"מ דת"ר מכל אשר לו ולא כל אשר לו נ"ל דהיינו ולא כל מטלטלין דאית ליה בזולת המבוארין להלן מאדם ולא כל אדם ונ"ל דבמתני' צ"ל מעבדיו ושפחותיו כו' דעבדים ושפחות מין אחד הם בכלל אדם ובהמה ולא כל בהמה ואע"ג דלא כתיב מבהמה מ"מ מם דמאדם שייך ג"כ לבהמה וצ"ע בבקר וצאן אי חשיב לענין זה מין אחד משדה אחוזתו ולא כל שדה אחוזתו יכול לא יחרים ואם החרים יהיו מוחרמים ת"ל אך דברי ר"א (שם) יכול יחרים אדם בני ובתו עבדיו ושפחותיו העברים ושדה מקנתו ת"ל ובהמה מה בהמה שיש לו רשות למוכרה כו' לעולם אף כל שיש לו רשות למוכרה לעולם (שם) אבל בתו קטנה אעפ"י שיכול למוכרה מ"מ הא א"י למוכרה לעולם ונ"ל דאע"ג דהאי קרא לכו"ע בחרמי כהנים איירי כמוש"ל ד"ה אך כ"ח מ"מ ה"ה בחרמי בדה"ב כדמשמע לישנא דראב"י מה אם לגבוה כו' אר"א בן עזריה כו' היינו ת"ק איכא בינייהו דר' אילא דא"ר אילא באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש כי' (שם) ונראה ברור דהיינו רק במבזבז למצוה בעלמא אבל במקום פקוח נפשות נא אמרינן רק חייך קודמין באם יתן ימותו שניהם כמש"ל פכ"ה פסוק ל"ו רשב"י אומר אין שדה חרמין נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ומסקינן שם דהיינו רק במקרקעי דא"י אבל במטלטלין וכן במקרקעי דחוץ לארץ דנא שייך בהו דין יובל נוהג אף בזמן שאין היובל נוהג אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמה"ז כי' הבאתי לעיל בסדר אמור פכ"ב פסוק כ"א ההוא גברא דאחרמינהו לנכסי' בפומבדיתא אתא לקמי' דרב יהודה א"ל שקול ד' זוזי ואחיל עלייהו ושדי בנהרא ולשתרי לך אלמא קסבר סתם חרמים לבדק הבית כמאן כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל אימר דאמר שמואל שחיללו לכתחילה מי אמר ה"מ בזמן שבהמ"ק קיים דאיכא פסידא בזמה"ז אפילו לכתחילה א"ה פרוטה נמי משום פרסומי מלתא ערכין כ"ט א') והא דתניא אין מקדישין כו' ואם הקדיש כו' כסות וכלים ירקבו כו' כמוש"ל בסדר אמור עי' תוס' (עבודת כוכבים י"ג בכורות נ"ג) דהא דהתיר לחלל היינו רק במקרקעי דיש לחוש יותר לתקלה כיון דא"א לכלותם:

שם. לא ימכר ולא יגאל חרמי כהנים אין להם פדיון אנא נותנם לכהנים כתרומה (ערכין כ"ח ב' במשנה) ת"ר חרמי כהנים כו' כ"ז שהן בבית בעלים ה"ה כהקדש לכל דבריהם נתנן לכהן ה"ה לכל דבריהם כחולין שנאמר במדבר כ"ח) כל חרם גו' לך יהיה ולפי"ז פשוט דהא דתנן דאין להם פדיון היינו כ"ז שהן בבית הבעלים אלא נותנן לכהנים כתרומה א"ר חייא בר אבין החרים מטלטלין נותנן לכל כהן שירצה שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה החרים שדותיו נותנן לכהן שבאותו משמר (שם כ"ח א' ב'):

שם כל חרם קודש קדשים הוא לה'. נתבאר לעיל בריש הפסוק:

(כט) כל חרם אשר יחרם מן האדם גו' תניא מנין ליוצא ליהרג ואמר אחד ערכו עלי שלא אמר כלום ת"ל כל חרם כו' לא יפדה יכול אפילו לא נגמר דינו ת"ל מן האדם ולא כל האדם ולר"ח ב"ע דאמר נערך מפני שדמיו קצובין האי כ"ח מאי עביד לי' לכדתני ר"י בנו של ריב"ב אומר לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להם שנאמר אם כופר יושת עליו יכול אף בידי אדם כן ת"ל כל חרם גו' לא יפדה אין לי אלא מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה מיתות קלות שניתנה שגגתן לכפרה מנין ת"ל כל חרם (ערכין וא"ו ב')

(ל) וכל מעשר הארץ גו' מפורש בסדר ראה דברים י"ד: (לב) וכל מעשר בקר וצאן גו'. מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוץ לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין ונוהג בבקר ובצאן ואין מתעשרין מזע"ז בכבשים ובעזים ומתעשרין מזע"ז בחדש ובישן ואין מתעשרין מזע"ז כו' (בכורות נ"ג א') במשנה א"ה אפילו האידנא נמי ומסקינן אמר רבה משום תקנה כו' (שם) וכבר כתבתי בכ"ד דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה כדאיתא בכ"ד רמ"א באחד באלול ר"ה למעשר בהמה בן עזאי אומר האלולין מתעשרין בפ"ע ויתבאר בסמוך כל הנולדין מאחד בתשרי עד כ"ט באלול הרי אלו מצטרפין (בכורות נ"ז ב') במשנה. כל הנולדים מאחד בתשרי כו' היינו מדברי ר"א