באר היטב (עה"ת) שסג

(שם כ"ד א') דשמואל כר"ש ס"ל דאמר נכנסין לתוכה ואין נותנין דמיה דלר' יהודה ליכא ק"ו לענין זה שלא

יהיה מזה להקדש כלום דהא קדושה מכבר אינה יוצאה מהקדש ביובל בלי פדיון ע"ש תניא לא יגאל יכול לא תהא נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה ת"ל עוד לכמות שהיתה אינה נגאלת אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה אימת אילימא ביובל ראשון שדה אחוזה נמי הויא אלא פשיטא ביובל שני ולמאן אילימא לר"י ולר"ש לכהנים נפקא אלא לאו ר"א היא כו' ותסברא ר"י ור"ש האי עוד מאי דרשי ביה אלא הכא במ"ע בשדה שיצאה לכהנים והקדישה כהן ואתו בעלים למפרקה כו' (שם כ"ו א') אבעיא להו בעלים ביובל שני כאחר דמו פי' לר"א דאמר אין הכהנים נכנסין לתוכה ביובל כשלא נמכרה מקודם איך דין הבעלים כשגואלין אותה ביובל שני אי כאחר דמו ויוצאה ביובל לכהנים או לא והיינו לפי המסקנא דלעיל דברייתא דלעיל אתיא ככו"ע בשדה שיצאה לכהנים כו' ומהא דתנן שם במתני' לר"א לעולם אין הכהנים נכנסין לתוכה עד שיגאלנה אחר מפרשינן שם דליכא למפשט די"ל דבעלים ביובל שני קרי ליה אחר ת"ש רא"א גאלה בעלים ביובל שני יוצאה לכהנים ביובל איכא דאמרי רא"א נאנה בעלים ביובל שני אינה יוצאה לכהנים (שם כ"ו ב') בעי מיניה רב"ח מר"ח הקדישה פחות משתי שנים לפני היובל שאינה נפדית בגירוע כנ"ל מהו שתצא לכהנים (שם כ"ה ב') ומסקינן שם דיוצאה לכהנים כהנים ולוים גואלין לעולם פי' אף לאחר היובל (שם כ"ו ב' במשנה כ"ז א' בגמ')

(כא) לכהן תהיה אחוזתו. למשמר שפגע בו יובל אבעיא להו פגע בו בשבת מאי אמר כו' נותנה למשמר היוצא (שם כ"ח א') אימת חייל יובל פלוגתא דרבנן ור"י בני של ריב"ב (ר"ה ח' ב') והובא (ערכין שם) לענין זה אי ר"ה חייל או ביוה"כ גאלה אחד מן הכהנים וה"ה תחת ידו לא יאמר הואיל והיא יוצאה לכהנים ביובל וה"ה ק"י ה"ה שלי אלא יוצאה מת"י ומתחלקת לכל אחיי הכהנים (שם כ"ה א') ועמש"ל פסוק כ"ט ד"ה לא ימכר ולא יגאל

(כב) ואם את שדה מקנתו גו' שדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו (ערכין כ"ו ב') במשנה: (כג) וחשב לו הכהן גו'. אי פודה בשויה או בזרע ח"ש בחמש"כ עמש"ל פסוק ט"ז ד"ה זרע חומר שעורים ועמש"ל פסוק י"ג לענין חומש: (כד) לאשר קנהו מאתו גו' היינו לבעלים כדכתיב לאשר לו אחוזת הארץ שדה שיצאה לכהנים ומכרה כהן הקדישה לוקח וגאלה אחר יכול תחזור לבעלים הראשונים ת"ל לאשר קנהו מאתו (שם כ"ו א' ב')

(כה) שקל היינו סלע בלשון חכמים פשוט בכ"ד : שם עשרים גרה גו' גרה היא מעה כדמתרגמינן עשרין מעין והובא (בכורות נ' א') נמצא דסלע דהיינו שקל דאורייתא היא שלשה דינרין ושליש שהרי הדינר הוא ששה מעין אלא שהוסיפו על המטבע חומש מלגיו ועשו סלע מכ"ד מעין דאורייתא (בכורות שם) אין שדה אחוזה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג (ערכין כ"ט א') המקדיש שדהו בזמן שאין היובל נוהג דפודה בשויו אומרין לו פתח אתה כו' (שם כ"ז א') וע"ש כל הענין וכבר הבאתי דכל פדיון קרקע בשויה צריך שיהיה בתשעה וכהן ריש מס' סנהדרין

(כו) לא יקדיש גו'. ר' ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר לא יקדיש כו' הא כיצד מקדישו אתה הקדש עילוי ואי אתה מקדישו הקדש מזבח (ערכין כ"ט א') במשנה ביאור הקדש עילוי הבאתי לעיל פסוק ט' ופרכינן שם בגמ' ורבנן פי' רבנן דדרשי הקדש עילוי מכל חרם כמו שיתבאר להלן איך מתרצי להני קראי ומתרצינן אל תקדיש מבעיא ליה ללאו ונ"ל דכיון דאי עביד לא מהני לא לקי ע"ז כמוש"ל בסדר אחרי פי"ח פסוק י"ז ד"ה לא תקח אלא כלומר ללאו שאינו יכול להקדישו תקדיש מבעיא ליה לכדתניא מנין לנולד בכור בעדר שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש ור' ישמעאל כו' כיון דאי לא מקדיש ליה קדיש לא צריך לאקדשי' (שם)

(כח) אך כל חרם גו' רישא דהאי קרא אע"ג דכתיב סתם מ"מ לכו"ע וודאי בחרמי כהנים איירי דאינה לא ימכרו ולא יגאלו קודם בואן ליד כהן כמו שיתבאר אבל חרמי בדק הבית הא כל עיקר לפדיון ומכירה קיימי אולם בסיפא דהאי קרא דכתיב כל חרם קודש קדשים הוא לה' צריך תלמוד כמו שיתבאר ריב"ב אומר סתם חרמים לבדה"ב שנאמר כל חרם קודש קדשים הוא לה' פי' דמשמע דהיינו לבדה"ב ומסתמא בסתם חרם איירי וחכ"א סתם חרמים לכהנים שנאמר כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו א"כ למה נאמר כל חרם קודש קדשים הוא לה' שחל על ק"ק ועל קדשים קלים (ערכין כ"ח ב'). מחרים אדם את קדשיו כו' (שם) הובא לעיל פ"ט ושם נתבאר ביאור לישנא דחכמים למ"ד שהבאתי לעיל פ"ט דחרמי כהנים חל אקדשי מזבח היינו בחרמי כהנים והא דקשיא להו לישנא דכל חרם קודש קדשים הוא לה' היינו משום דלשון קודש קדשים משמע דהיינו קדשי בדה"ב ולא חרמי כהנים ומפרשי דלשון קודש קדשים לא קאי אדינא דחרם אלא הכי קאמר כל חרם שיחרים אדם את קודש קדשים היינו שיחרים קדשי מזבח הוא לה' כלומר יהיה לה' היינו לחרמי כהנים אולם למ"ד שהבאתי לעיל שם דחרמי כהנים אינם חלין אקדשי מזבח צ"ל דהא דדרשי חכמים קרא דכל חרם קודש קדשים הוא לה' שחל על קדשי מזבח היינו בחרמי בדק הבית ומה. שהוצרכו לדרש זה דאל"כ קשיא מאי קמ"ל האי קרא וכן הא דמסקי חכמים מחרים אדם את קדשיו אף לחכמים היינו מחרים לקדשי בדה"ב דאיירי מקמי הכי בשלמא רבנן כדקא מפרשי טעמייהו וטעמא דריב"ב פי' וטעמא דקרא דמייתי ריב"ב אלא ריב"ב האי כשדה החרם מאי עביד ליה מבעיא ליה לכדתניא כשדה החרם גו' מה ת"ל מנין לכהן שהקדיש שדה חרמו פי' דה"ל גביה