באר היטב (עה"ת) שסב

בפלוגתא דרבי ורבנן (ברכות כ"ו) לענין חמץ בפסח דרבנן דס"ל שם דבלשון הכתוב מיום הראשון עד יום השביעי לא ראשון ולא שביעי בכלל ונפקא להו דראשון בכלל מהא דכתיב עד יום האחד ועשרים ה"נ משנת היובל ולא יובל בכלל דביובל עצמו אינו יכול להקדיש כלל אבל לר' דס"ל שם דראשון בכלל פלוגתא דרב ושמואל (ערכין שם) דרב ס"ל דהמקדיש בשנת היובל קדושה ונותן חמשים דה"נ יובל בכלל ויכול להקדיש בשנת היובל ושמואל אמר אינה קדושה כל עיקר מק"ו קדושה מכבר יוצאה שאינה קדושה אינו דין שלא תקדש וידובר להלן פסוק שלאח"ז הכהנים והלוים מקדישין אף לשמואל ביובל עצמו (שם כ"ז א') ועש"ה

(יח) ואם אחר היובל גו' כמה מגיע לכל שנה לפדות בגירוע איתא ערכין שם) דלרבי לרב דיכול להקדיש בשנת היובל א"כ יובל עצמו הוא בכלל השנים שהחמשים שקל מתחלקין עליהם הלכך לרבנן דס"ל דשנת היובל אינה עולה לכאן ולכאן כמוש"ל בדיני היובל עולה שקל לכל שנה ולר' יהודה דס"ל דשנת היובל עולה לכאן ולכאן עולה שקל וגם 1/49 שקל לכל שנה שהרי אין כאן רק מ"ט שנה וכיון שהשקל דהיינו סלע כמו שיתבאר להלן הוא כ"ד מעין כנ"ל בסדר בהר בדיני אונאה והמעה שני פונדיונין כנ"ל שם מהא דר"פ הזהב נמצא עולה לכל שנה יותר מסלע 46/49 מפונדיון ובמשנה (ערכין כ"ה א') איתא דנותן סלע ופונדיון לכל שנה ומפרשינן (בכורות נ' א') דהיינו קלבון לפרוטרוט ולשמואל דס"ל דגם לרבי בשנת היובל עצמו אינו מקדיש ופי' משנת היובל היינו אחר היובל א"כ לרבנן דס"ל דשנת היובל אינה עולה לכאן ולכאן עולה לכל שנה סלע ופונדיון בקירוב כנ"ל ולר' יהודה דס"ל דשנת היובל עולה לכאן ולכאן דלפי"ז ליכא מסוף יובל לתחילת יובל רק מ"ח שנים עולה לכל שנה סלע ושני פונדיונין בקירוב ולרבנן דרבי הדין כמו לשמואל אליבא דרבי תשלום ביאורים להנ"ל א) הא דפרכינן שם אי כרבי פונדיון מאי עבידתי' ט"ס הוא וצ"ל לרב פונדיון מאי עבידתי' ב) ביאור לשון ואם אחר היובל לרבנן דס"ל דבשנת היובל אינו מקדיש וכן לשמואל אליבא דרבי היינו שנה שניה אחר היובל ומאי אחר אחר אחר ג) בגמ' שם פרכינן עליה דרב דאמר קדושה ונותן חמשים מברייתא דתניא בשנת היובל לא יקדיש ואם הקדיש אינה מקודשת ומתרצינן דה"מ רבנן היא פי' רבנן דרבי הנ"ל אין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ולא גואלין אחר היובל פחות משנה אחת אין מחשבין חדשים. להקדש אבל הקדש מחשב חדשים (ערכין כ"ד א') ורמינהו מקדישין בין לפני היובל בין לאחר היובל כו' רב ושמואל דאמרי תרווייהו אין מקדישין לגאול בגירוע פחות משתי שנים פי' שאם הקדיש בפחות משתי שנים לפני היובל ובא לפדותה צריך ליתן חמשים (שם) וטעמא דבעינן עפ"י השנים הנותרות דמיעוטן שתים וטעמא דאין גואלין אחר היובל פחות משנה משום דבשנה ראשונה ליכא גירוע כיון שנשאר ממנה קצת שנכנס לרשות הבעלים ופרכינן שם בשלמא לשמואל דבשנת היובל אינה קדושה ותחילת הקדש היא בשנה ראשונה שאחר היובל א"ש דבשנה ראשונה שאחר היובל ליכא גירוע אלא לרב דאמר קדושה ביובל ושנת היובל עצמו נכנס בכלל השנים שהחמשים שקל מתחלקין עליהם כנ"ל א"כ כשפודה בשנה ראשונה שאחר היובל ג"כ איכא גירוע דהיינו שנת היובל עצמו ומתרצינן מאי אחר היובל באמצע יובל דכל כמה דלא מליא ליה שנה לא מגרע ליה פי' הא דקתני ולא גואלין אחר היובל שנה היינו דכשבא לפדות באמצע שנה אינו גורע עבור אותו הזמן שכבר עבר מאותה השנה כיון שאין בו שנה ופרכינן שם מאי קמ"ל דאין מחשבין חדשים עם הקדש הא בהדיא קתני אין מחשבין חדשים להקדש מה טעם קאמר מ"ט לא גואלין אחר היובל פחות משנה משום דאין מחשבין חדשים להקדש אבל הקדש מחשב חדשים פי' כשיחשב החדשים יהיה לטובת הקדש מחשבין חדשים ה"ד כגון דאקדיש בפלגא דארבעים ותמני דכשיחשב החצי שנה שיצא ליציאה לא ישתייר לפני היובל שתי שנים וכיון שאין פודין בגירוע קודם היובל פחות משתי שנים כנ"ל צריך ליתן כל החמשים וה"ל טובת הקדש לחשב חדשים שעברו ליציאה ולגירוע (שם) אר"פ כו' טרשין נגאלין בפחות משתי שנים לפני היובל מ"ט מספר שני תבואות אמר רחמנא והאי לאו בני תבואה נינהו (ערכין י"ד ב')

(יט) ואם גאל יגאל גו' עמש"ל פסוק י"ג ת"ר מנין שאם אמרו בעלים הרינו נותנין דבר שנה בשנה שאין שומעין להם ת"ל וחשב גו' את הכסף עד שיהא כסף כולו כאחד (שם כ"ה א'): שם חמישית גו' עי' מש"ל פי"ג דין החומש במקדיש שדה מקנה עמש"ל פסוק ט"ז סוף ד"ה זרע חומר שעורים

(כ) ואם לא יגאל גו' הקדישה וגאלה אינה יוצאה מידו ביובל גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל גאלה אחר או אחד מן הקרובים וגאלה מידו יוצאה לכהנים ביובל (שם כ"ה א') במשנה ת"ר אם לא יגאל את השדה בעלים אם מכר את השדה גזבר לאיש אחר ולא לבן (שם ב') בעי רבה בר אבהו בת מהו שתעמיד שדה לאביה כיון דלענין יבום בת ובן כי הדדי פטרי מוקמא או דלמא כיון דלענין נחלה בת במקום בן כי אחר דמיא לא מוקמא ת"ש דתני דבי רבי ישמעאל כל שהוא אחר במקום בן והא נמי במקום בן כי אחר דמיא (שם) וצ"ע אי היינו רק במקום בן לא מוקמא או דאפילו שלא במקום בן לא מוקמא וכן צ"ע בכל הקרובין כשאין קרוב יותר מהן וידובר בסמוך בעי ר"ז אשה מי מעמיד לה שדה אחוזה בעל מוקים לה שכן יורשה או דלמא בן מוקים לה שכן נוטל בראוי כבמוחזק (שם כ"ה ב') ומכאן משמע דכל יורש שאין אחר יותר קרוב ממנו מעמיד שדה לבעלים הגיע יובל ולא נגאלה פי' וגם לא מכרה הגזבר הכהנים נכנסין לתוכה ונותנין דמיה דברי ר' יהודה רש"א נכנסין ולא נותנין רא"א לא נכנסין ולא נותנין אלא נקראת שדה רטושין עד היובל השני הגיע יובל השנין ולא נגאלה נקראת רטושה רטושין עד היובל השלישי לעולם אין הכהנים נכנסין לתוכה עד שיגאלנה אחר (שם כ"ה ב') במשנה בהא דאמר שמואל המקדיש שדהו בשנת היובל עצמו אינה קדושה כל עיקר מק"ו כמוש"ל מפרשינן