באר היטב (עה"ת) לו

פירוש לא עלו לשם חובה (זבחים ז' א') תודה ששחטה לשם תודת חבירו רבה אמר כשרה ורב חסדא אמר פסולה והיינו שלא עלתה לשם חובה (שם) ואע"ג דבשחיטה ליכא דין שינוי בעלים כמוש"ל פ"א פ"ט מ"מ כשאומר הריני שוחט תודת פ' לשם תודה אחרת של פ' אחר ה"ל שינוי קודש עיין רש"י ותוס' שם לענין שארי קרבנות בכה"ג

שם פתח אהל מועד אר"י א"ש שלמים ששחטן קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו פתח אוה"מ בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול (זבחים נ"ה ב') ובמשכן קודם שיעמידו הלוים את המשכן מלאחר שיפרקו הלוים את המשכן פוסלין (שם) ופירש"י (שם ס"א א') ד"ה יחד לאחר שפרקו ובמס' נזיר מ"ה א' ד"ה ת"ר וגלח הנזיר דהיינו רק בשלמים והא דתנן במס' תמיד פ"ד לא היה השוחט שוחט עד שישמע קול שער גדול שנפתח כתבו התוס' לתרץ דהיינו רק למצוה ועיין תוס' (יומא כ"ט) שדעתם דה"ה בכל הקרבנות לבד מליקות וקמיצות ועיין תוס' (זבחים שם מנחות מ"ט שם צ"ה א') ד"ה מר אמר (עירובין ב' א') ד"ה שלמים (יומא ס"ג) ד"ה שלמים ולפי ענ"ד פירש"י תמוה דהא בעולה נמי כתוב פתח אה"מ ואין זה כל העזרה כולה ועמש"ל בספר במדבר כ"ח ד' קדשים קלים שחיטתן בפנים וקיבול דמן בכלי שרת בפנים (זבחים כ"ו א') ועיין שם כמה פרטי דינים הבאתים בפרשה א' פסוק י"א ד"ה על ירך : שם וזרקו גו' היינו שתי מתנות שהן ארבע (זבחים נ"ה א') ופשוט דהיינו כמו בעולה עמש"ש מקום הנתינה מחצי המזבח ולמטה כמו בעולה דאין דמים למעלה רק בחטאת בהמה דכתיב בה קרנות ובעולת העוף דנמצה דומיא דוהקטיר כמוש"ל וכן מוכח מלישנא דמתניתין דקתני עולה ושלמים בחד לישנא וכן מוכח (זבחים י' ב') דמפורש שם באשם וק"ו דשם עולה ג"כ לשלמים כל הדמים טעונין מתן דם ליסוד (זבחים ל"ז א') ופירש"י אם נשאר מן הדם בכלי לאחר שזרק ופשוט שהדין כמו בעולה ובחטאת וכן כתב הרמב"ם בהל' מעה"ק פ"ה הל' וא"ו בפירוש

(ג) את החלב גו' את הקרב חלב שעל המסס ובית הכוסות זהו חלב שעל הקרב (חולין צ"ג א') סוף הכרס עשוי ככובע וקרוי בית הכוסות רש"י ריש פרק אלו טריפות ובתוכו כעין חדרים קטנים והמסס מחובר בו (רש"י שם) ותוכו כעין קליפות ודפין ודלא כמו"ש בט"ז בסוף סי' מ"ח שההמסס עשוי כעין חדרים קטנים וצ"ל שיש בשם ט"ס ולההמסם מחובר הקבה ולהקבה מחוברין הדקין (רש"י שם) ופירש"י שם שאין הפי' שזה הוא כל חלב שעל הקרב אלא כלומר שגם זה הוא בכלל חלב שעל הקרב שזה מחובר להחלב שעל הכרס שהוא נקרא קרב: שם ואת כל גו' על הקרב להביא חלב שע"ג הדקין דברי רע"ק (חולין מ"ט ב') לפי מאי דמסקינן שם איפוך קמייתא והיינו ריש מעי' באמתא בעי גרירה (שם צ"ג א') ופירש"י ממקום יציאתן מהקבה והרמב"ם הביא בשם י"א מהגאונים דהיינו בסוף המעים אצל החלחולת ר' ישמעאל אומר להביא חלב שעל הקבה (חולין מ"ט ב') ביאור פלוגתייהו כמו שכתב רש"י שם דחלב שעל הדקין לכו"ע הוה חלב ופלוגתייהו בחלב הקבה וטעם פלוגתייהו מפורש שם בגמ' דר"י ס"ל דכל שהוא קרום ונקלף הוה חלב ורע"ק ס"ל דבעינן תותב קרום ונקלף וחלב הדקין לפירש"י דלכו"ע אסור צ"ל דהוה תותב כמו"ש רש"י בפירוש בזה מיהו להלן בדף צ"ג א' כתב דבחלב שעל הדקין נחלקו ר"י ורע"ק וצ"ע ועי' (הוריות ג' א') בשני הגירסות דשם ופי' תותב פירש"י דתרגום כסותו תותביה דהיינו שאינו אדוק להבשר ובקרום ונקלף. פירש"י קרום פרוש על החלב והקרום נקלף ממנו והטור פי' שיש קרום בין החלב להבשר וכשקולפין החלב נקלף הקרום עמו ועיין ט"ז יו"ד סי' ס"ד ס"ק ה' וביאור חלב שע"ג הקבה היינו שהקבה היא מעי ארוכה ועבה ומונחת בחצי עיגול וסביב החצי עיגול מבחוץ יש חלב ונקרא דאקשתא כלומר שעל הקשת ובתוך החצי עיגול יש ג"כ חלב ונקרא דאייתרא כלומר שעל יתר הקשת וזה החלב שבפנים אינו תותב כלל ובו וודאי נחלקו ר"י ורע"ק והחלב דאקשתא הוא תותב זרק שבאמצעותו הוא אדוק להקבה ובדין חלב זה ובענין ההלכה אי כר"י אי כרע"ק איכא תרי לישני בגמ' שם נ"א ללישנא קמא בני א"י ובני בבל ס"ל דחלב הקשת הוה חלב אף לרע"ק ופליגי בדאייתרא כמאן הלכתא דבני בבל פוסקים כר"י להחמיר ובני א"י כרע"ק להקל ולישנא ב' ס"ל דאייתרא בני בבל ובני א"י ס"ל דמותר כרע"ק ופליגי בדאקשתא אי הוה תותב ואסור אף לרע"ק אי לא כן מתבאר שם מפירש"י מיהו הכ"מ בהל' מעה"ק ה' י"ח כתב דהרמב"ם ס"ל דללישנא ב' דאייתרא מותר אף לר"י ובדאקשתא פליגי ר"י ורע"ק ויש לתמוה בזה למה יהא דאייתרא מותר לר"י דלא בעי תותב ועי' לח"מ בהל' מאכלות אסורות פ"ז שלא כתב כן בדעת הרמב"ם

(ד) ואת החלב אשר עליהן. לובן כוליא אי הוה בכלל חלב יתבאר להלן פרשה ז' ובענין זה אין נ"מ דוודאי הכל קרב עם הכליות: שם על הכסלים עיקר לשון הכסלים הן העצמות הארוכות שאצל העוקץ מכאן ומכאן שבהם קבועין עצמות הראשונות של הרגלים כדמוכח במס' (בכורות מ' א' ע"ש) ועל שמם נקרא כל הבשר שביניהם בהיקף ומה שביניהם מבין הצלעות הגדולות שבחוליות השדרה ותרגום אונקלוס גיססיא היינו צדדין ותרגום יונתן כפלי וכן הוא בלשון הגמרא ובלע"ז פלאנקין והיינו רצועת הבשר המתפשט מהג' חוליות האחרונות שבלי עצמות כלל דרך הטבור להחוליות שכנגדן בצד השני כנראה מפרש"י (זבחים י"ח ב') בענין החגורה שלזה קורא כפלי ונראה שגם הבשר שבין הצלעות קטנות שמצד האחד להשני המתפשט דרך הכרס ג"כ נקרא בכלל זה שהרי חלב הכסלים מתפשט בשם ג"כ ונראה שגם הבשר שבפנים שעל העצמות התחתונות שהאמצעי מהן מחובר לחוליא האחרונה מהי"ח חוליות שבארתי לעיל פרשה א' פסוק וא"ו נקרא ג"כ ע"ש הכסלים וחלב הכסלים היינו בגובה הכסלים כשהבהמה עומדת, דהיינו אצל השדרה משני הצדדין מעיקרי הירכים כדבעינן למימר קמן עד הצלעות הגדולות ושם הוא בלתי מכוסה בבשר והולך ומתפשט למטה בין