באר היטב (עה"ת) לה

מבית השלחין ולא מבית האילן ואם הביא כשר (שם פ"ה א') ומשמעו דהיינו מה"ת ועמש"ל פרשה כ"ג ועיין רש"י ותוס' (מנחות ס"ח א' פסחים י"א א')

פרשה

(א) זבח שלמים. כולל תודה הבאה עם לחם וסתם שלמים הבאין בנדר או בנדבה המפורשין להלן פרשה ז' :

שם אם נקבה הקדיש נקבה ונתעברה לכו"ע כשנולד הולד הרי הוא קדוש בקדושת שלמים הלכך ולדה ולד ולדה עד סוף כל הדורות מה"ת קרב שלמים וטעונין סמיכה נסכים תנופה חיים ושחוטין במס' (תמורה י"ז ב') ופלוגתא דתנאי (תמורה כ"ה א' חולין צ') ובכ"ד אי בהווייתן הן קדושין היינו בשעת לידה והלכך יכול להקדיש הולד במעי אמו לקדושה אחרת (תמורה שם א'), וכן אם שחט מעוברת ומצא בה ולד נאכל בתורת חולין (שם י"א א' כ"ה א') אי במעי אמן הן קדושין הקדיש בהמה מעוברת ושייר להולד פלוגתא דאמוראי (שם כ"ה ב') ובכ"ד וגם מייתי בזה כמה ברייתות אי שיורו משוייר דעובר לאו ירך אמו או אינו משוייר דעובר ירך אטו הוא הקדיש בהמה מעוברת סתם למ"ד שיורו משוייר ה"ל כמפרש שגם ולדה קודש (שם יו"ד ב') וכיון דבתם במעי תמימה לכו"ע קדושה חלה אעוברין כמוש"ל קדוש קודם שנולד (שם כ"ה ב') כמו"ש התוס' שם ולמ"ד שיורו אינו משוייר למ"ד ולדות קדשים במעי אמן הן קדושין האי נמי קדוש במעי אמו אבל למ"ד ולדות קדשים בהווייתן קדושין בהקדיש ולבסוף נתעברו הכא נמי בכה"ג אע"ג דעובר ירך אמו הוא מ"מ כל זמן שלא נולד לא קדוש ואי שחיט לאם הולד חולין אבל לאחר שנולד קדוש הוא בקדושת האם בע"כ ואם הקדישו לקדושה אחרת קודם שנולד כיון דעובר ירך אמו הוא לא קדוש ואין הדין בזה כמו בהקדיש ריקנית ונתעברה כמו"ש התוס' (שם כ"ה ב') וכמוש"ש דנא כהגי' שלפנינו שור זה חציו עולה וחציו שלמים נר' יוסי אם לכך נתכוין בתחילה הואיל וא"א לקרוא ב' שמות כאחת דבריו קיימין ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויקח בדמיה חציו עולה וחציו שלמים כן מתבאר מתוך הסוגיא דמס' תמורה (כ"ו א') ע"ש והפי' כמו"ש התוס' שם וכמוש"ש אם נתכוין בתחילה שחצי השני יהיה שלמים ומסתמא כיון לא תחול קדושה ראשונה עד שתחול שניה דבריו קיימין אבל בנמלך שסבור בתחילה שהחצי השני יהיה חולין כי אמר אח"כ וחציו שלמים תחול זו ואח"כ תחול זו קאמר וכיון שחלה קדושת עולה על החצי פשטה קדושה בכולה ונ"ל דזה א"כ אף בתוך כדי דיבור קטן אף למ"ד תוך כדי דיבור כדיבור דמי כדבעינן למימר קמן דאע"ג דהוי מצי למהדר ביה מ"מ כיון דלא הדר ביה כי חלה קדושה אפלגא פשטה בכולה כמוש"ש בביאור הסוגיא ולר"מ בכ"ע ה"ז כולה עולה ובטעמיה דר"מ נחלקו אמוראי רבא במס' (זבחים ל') ס"ל דלר"מ אף באמר שור זה עולה ושלמים או לחצות לעולה ושלמים ג"כ הרי זה עולה דלר"מ תפוס לשון ראשון ופי' התוס' דס"ל דאין ב' קדושות יכולין לחול על שור אחד יחד וס"ל דקדושה שהזכיר תחילה אלימא לדחות השני' ולפי ענ"ד נראה לי דאמרינן דכוונתו היתה שהקדושה שהזכיר תחילה תחול תחילה ופשטה בכולה ממילא ולא מהני מה שמפרש דבריו דאנן סהדי דתחול זו ואח"כ תחול זו קאמר או דהוה ליה דברים שבלב דלא הוה דברים כמוש"ש ור"מ בשיטת ר' יהודה דזבחים שם אמר הבאתי בדיני פיגול בסדר צו אבל ר' יצחק בר"י אמר ר' יוחנן דמודה ר"מ בלחצות רק בכה"ג פליג וטעמיה נ"ל דכיון דלא אמר לחצות מסתמא תחול זו ואח"כ ת"ז קאמר ע"ד מה שאמרו שם בגמ' בענין תמורה מיהו התוס' שם לא כתבו כן ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימין היא שלמים ולדה עולה הרי זה ולד שלמים דר"מ אר"י אם לכך נתכוין בתחילה הואיל ואי אפשר לקרוא שני שמות כאחת דבריו קיימין ואם משאמר הרי זה שלמים נמלך ואמר ולדה עולה ה"ז ולד שלמים (שם כ"ה א') וביאור זה למ"ד עובר ירך אמו הוא דשיורו אינו משוייר אתי שפיר ע"ד הנ"ל ובאמר ולדה עולה והיא שלמים דבריו קיימים משום דע"י הולד אין הקדושה מתפשטת להאם אף למ"ד דמתפשטת מדבר שאינו עושה טריפה משום דולד למפרש קאי עיין (ב"ק ע"ח ב') ועיין מש"ל פרשה ז' בדיני פיגול אבל למ"ד שיורו משוייר עובר לאו ירך אמו הוא ע"כ צ"ל דפלוגתייהו בענין חזרה דלר"מ כי אמר הרי זה שלמים וודאי בהדי ולד קאמר וכי אמר ולדה שלמים הוי ליה נמלך ולפי"ז תוך כדי דיבור לכו"ע לאו כדיבור דמי לענין חזרה רק לענין לפרש דבריו פליגי ובמס' ב"ק ע"ג ב' פרכינן ממתניתין דה"ז תמורת עולה ותמורת שלמים עלה דמפרשינן שם דלר"י תוך כדי דיבור כדיבור דמי ואע"ג דההיא איכא לשנויי משום תחול זו ואח"כ תחול זו כמו"ש צ"ל דהש"ס דשם ס"ל דפלוגתייהו גם בהא דתמורה משום חזרה דומיא דמתניתין דולד למ"ד שיורו משוייר כמו"ש מזה באורך במס' תמורה שם ומפרשינן דהא דהכא בתוך כדי דיבור גדול איירי דהיינו שלום עליך רבי אבל בתוך כדי דיבור קטן דהיינו שלום עליך מודה דהוה כדיבור לחזרה והוקשה שם להתוס' דא"כ מאי קאמר ר"י הואיל ואי אפשר לקרוא שני שמות כאחת הא היה יכול לקרוא בתוך כדי דיבור קטן ותי' דלכך נתכוין היינו בתוך כדי דיבור קטן ונמלך היינו לאחר כדי דיבור קטן בתוך כדי דיבור גדול והוא דחוק והנ"ל לפי ענ"ד שם דהכי קאמר כיון דאי אפשר לקרוא שני שמות כאחת והוא. מוכרח להזכירם בזה אחר זה הלכך אף לאחר צדי דיבור קטן כל שהוא בתוך כדי דיבור גדול עיוני קא מעיין כלשון הש"ס תמורה שם ולאו נמלך הוא ודעתו דלא תחול זו אלא א"כ תחול זו וכמוש"ש באורך קצת בטוב טעם

(ב) וסמך עמש"ל פרשה א' פסוק ד' ובזה אין וידוי אלא דברי שבח רמב"ם בהל' מעה"ק פ"ג הל' ט"ו : שם ושחטו תודה ששחטה לשם שלמים כשרה ועלתה לשם חובה שלמים ששחטן לשם תודה פסולין