באר היטב (עה"ת) שנט

במטלטלין (סנהדרין י"ד ב') ותנא דריש מכילתין דשם ס"ל דבשלשה במטלטלין ור' יהודה אומר אחד מהן כהן (שם) ולרבנן כהן דכתיב בקרא בזה קשיא (שם ט"ו א') כל הקדשים שקדם מים קביע להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות ויוצאין נחילין ליגזז וליעבד ולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ פטור ואין עושין תמורה ואם מתו יפדו חוץ מן הבכור והמעשר וכל שקדם הקדשן את מומן אי מום עובר להקדשן ואח"כ נולד בהם מים קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות ואין יוצאין לחולין ליגזז וליעבד ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ חייב ועושין תמורה ואם מתו יקברו (בכורות י"ד א') במשנה טעמא דנפדו הא לא נפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות קסבר קדושת דמים מדחה מן הבכירה ומן המתנות ויוצאין לחולין ליגזז טעמא דנפדו הא לא נפדו אסירי בגיזה ועבודה מסייע לי' לר"א דאמר קדשי בדה"ב אסורין בגיזה ועבודה אמרי לא קדושת דמים למזבח דמחלפת בקדושת הגוף למזבח גזרי בהו רבנן אבל קדשי בדה"ב לא ועמש"ל פ"ה פסיק ט"ו ד"ה מקדשי ה' דהיינו בלא הנאה או בהנאה דפחות משוה פרוטה ולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן ה"ד אילימא דאיעבר ואתיילד לאחר פדיונן פשיטא חולין נינהו אלא דאיעבר לפני פדיונן ואתיילד לאחר פדיונן הא לפני פדיונן אסירי נפדין תמימין או אין נפדין תמימין ת"ש המתפיס בע"מ קבועין למזבח וילדו ימכרו וא"צ מים שאין קדושה חלה עליהם שלא יהא טפל חמור מן העיקר אבל הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף פי' איני רשאי למוכרו אלא הוא עצמו יקרב עולה וה"ה נקבה לשלמים מסייע ליה לרבא כו' (שם א' ב') ואם מתו יפדו אבל בקדם הקדשן למומן אם מתו יקברו אף שנשחטו או למ"ד פודין את הקדשים להאכילן לכלבים והיינו כמ"ד קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה וכל שקדם הקדשן כו' ואין יוצאין לחולין ליגזז וליעבד מנה"מ דת"ר תזבח (דברים י"ב) ולא גיזה בשר ולא חלב ואכלת ולא לכלביך כו' איכא דאמרי תזבח ואכלת אין לך בהן היתר אכילה אלא משעת זביחה אבל פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן ה"ד אינימא דאיעבר ואתיילד לאחר פדיונן אמאי ולדי צבי ואיל נינהי אלא דאיעבר לפני פדיונן ואתיילד לאחר פדיונן הא לפני פדיונן מיקדש נמי קדשי ועמש"ל פ"ג פסוק א' וכמו שהדין בזה בולד תמורה כן הדין בולד בע"מ דלאחר פדיונן מה תהא עליהם אר"ה כונסן לכיפה והן מתים דהיכי ליעבד לקרבינהו מכח קדושה דחוי' קא אתו לפרקינהו לא אלימי למתפס פדיונן אמרי במערבא כו' סמיך לפדיון אמן מתפיסן לשם אותי זבח וטעמא מאי פי' אמאי כונסן לכיפה לר"ה א"ר לוי גזירה שמא יגדל מהם עדרים פי' ויבא לידי תקלה (שם ט"ו) והשוחטן בחוץ חייב הכי מתני רב הונא ומוקי לה בדוקין שבעין ואליבא דרע"ק דאמר אם עלו לא ירדו (שם ט"ז א') כל הקדשים שנעשו טריפה יקברו (תמורה ל' ב') טעמא דנעשו הא היו מעיקרא פודין אותן אף למ"ד אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים דלא נחתא להם קדושת הגוף כלל (תמורה י"ז א') מיהו שמואל ס"ל שם דנחתא להו קדושת הגוף והלכך למ"ד פודין קדשים להאכילן לכלבים צריכה מום קבוע לפדות עניו ולמ"ד אין פודין כו' ימותו (שם) הרובע והנרבע כו' הם כקדשים שקדם מום עובר להקדשן וצריכין מום קבוע לפדות עליהן (תמורה כ"ח ב' בכורות מ"א א') במשנה וע"ש הסולת היין והשמן לאחר שקדשו בכלי אין להם פדיון (מנחות ק"ב) עופות אין להם פדיון (כריתות כ"ז ב') והובא לעיל פ"ה פסיק ז' אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות כי' (בכורות נ"א א') במשנה והובא ברמב"ם בהל' ערכין לענין פדיון כל ההקדשות רבי אומר בכל פודין כו' חוץ מן השטרות (שם) אמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על ש"פ מחולל (ב"מ נ"ז) ובכ"ד וכתבו התוס' במס' (מנחות ע"א ב') ד"ה ומתירין דאין זה רק בבעלים שהקדישו איתו ההקדש ומוכח שם דאף לאחר שנמסר ליד גזבר הדין כן ואע"ג דאז ליכא שאלה בהקדש כמו"ש בספרי עוד"ד (ב"ב קע"ד ב') ד"ה חזקה וטעמא דמלתא נ"ל משום דאכתי בעלים נינהו דמצות גאולה בבעלים (בכורות י"ג א' ערכין כ"ז א') ומ"מ צריך לעשות לו דמים (ב"מ שם) ובכ"ד ופלוגתא דאמוראי שם ובמס' (תמורה כ"ז א' ב') אי הייני מדבריהם או מה"ת ואי היינו בביטול מקח או אפילו בכדי אונאה אמר עולא לא אמרו פי' הא דצריך להשלים אח"כ אלא בשמו בי תרי אבל שמו בי תלתא אע"ג דאתו בי מאה פי' ואמרי ששוה יותר לא הדר איני והא חמר רב ספרא היכא אמרינן תרי כמאה לענין עדות אבל לענין אומדנא בתר דעות אזלינן ותו תלתא ותלתא נמי יד הקדש על העליונה קסבר עולא צריך לעשות לו דמים מדבריהם וכל דרבנן אקילו בה רבנן (תמורה שם) אין פודין הקדש בדמים אכסרה (ב"מ נ"ה) וע"ש רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה פי' במשיכה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט (קדושין כ"ח ב') במשנה ובמס' וב"מ מ"ז ב') פליגי ר"י ור"ל ר"ל אמר משיכה מפורשת מה"ת ורי"א דבר תורה מעות קונות כו' ע"ש משכו במנה ולא הספיק לפדותו עד שעמד במאתים נותן מאתים מ"ט ונתן הכסף וקם לו משכו במאתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד במנה נותן מאתים מ"ט לא יהא כת הדיוט חמור מהקדש פדאו במאתים ולא הספיק למושכו עד שעמד במנה נותן מאתים מ"ט ונתן הכסף וקם לו פדאו במנה ולא הספיק למושכו עד שעמד במאתים מה שפדה פדה ואינו נותן אלא מנה אמאי הכא נמי נימא לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש אטו הדיוט לאו במי שפרע קאי (קדושין כ"ט א') ועי' תוס' שם מ"ש ע"ז מהא דגיטין נ"ב א' ומה שתירצו בזה . כל פסולי המוקדשין הנאתן להקדש נמכרין באיטליז ונשחטין באיטליז ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר פי' מעשר בהמה שהנותן לבעלים (בכורות ל"א א') במשנה

(יג) ואם גאל גו' פי' שהבעלים יגאלנה כבר הבאתי מקודם דמצות גאולה בבעלים (בכורות י"ג א'