באר היטב (עה"ת) שנח

העמדה והערכה כשנשחטה כתיקונה והא דאמרינן (חולין ל' א') דבשחוטה איכא העמדה והערכה כל זמן שהיא מפרכסת י"ל דהיינו קודם גמר שחיטה כמו"ש התוס' (חולין פ"ד א') ד"ה בעינן העמדה והערכה ועי' תוס' (ב"ק ע"ו א') ד"ה שחוטה ועי' תוס' שם דשחיטה בתמימין ל"ח מים לענין פדיון ואף תחילת השחיטה ל"ח מום כיון דשייך לשחיטה א"ר יוחנן לרבנן אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדה"ב היו בכלל העמדה והערכה ור"ל אמר לרבנן קדשי בדה"ב היו בכלל העמדה והערכה קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה זו"ז מודה דלר"ש קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה קדשי בדה"ב נא היו בכלל העמדה והערכה וד"ה בע"מ מעיקרו פי' שקדם מומו להקדשו כדמוכח להלן לא היה בכלל העמדה והערכה (תמורה ל"ב ב') והיינו בקדשי מזבח לר"ש בין לר"י בין לר"ל ולרבנן לר' יוחנן והיינו כשהקדישו לדמיו למזבח אבל בקדשי בדה"ב אין שום נ"מ בזה ואף בקדם מומן להקדשן בעינן העמדה והערכה כפירש"י וכדמוכח שם בגמ' כמו שיתבאר להלן ותנא דבי לוי אמ' אפי' בע"מ מעיקרו פי' בקדשי מזבח ג"כ היה בכלל העמדה והערכה וכן תני לוי במתניתיה אפי' חיה אפי' עופות פי' שהקדישן לדמיהן למזבח כמו"ש מקודם (תמורה נ"ב ב' שם) תניא כוותי' דר' יוחנן אם בהמה אשר יקריבו ממנה בבע"מ שיפדו הכתוב מדבר כו' או אינו אנא בבהמה טמאה כשהוא אומר אם בבהמה הטמאה ופדה בערכך הרי בהמה טמאה אמור הא מה אני מקיים אם כל בהמה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' בבעלי מומין שיפדו יכול יפדו על מום עובר ת"ל אשר לא יקריבו ממנה שאינה קריבה כל עיקר יצחה זו שאינה קריבה היום אלא למחר ואמר רחמנא עביד לה העמדה והערכה (שם נ"ב ב' נ"ג א') אם בהמה אשר יקריבו ממנה בבע"מ שיפדו אסיפא דקרא קאי דכתיב ואם כל בהמה טמאה אשר גו' הא מה אני מקיים אם כל בהמה אשר גו' דילגו בזה תיבת טמאה משום דמאשר לא יקריבו דריש וטמאה דקרא לפי"ז היינו טמאה למזבח דהיינו בע"מ והא לא מצי למדחי ה"מ ר"ש היא פירש"י משום דסתם ספרא היא וסתם ספרא ר' יהודה כדאיתא (בכורות ס"א א') והיינו בר פלוגתייהו דר"ש אי מייתינן שם ברייתא מתו תמימין יקברו בע"מ יפדו בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדה"ב בין תמימין בין בע"מ יקברו רש"א אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדה"ב תמימין יקברו בע"מ יפדו ביאור ברייתא זו מלתא דרבנן א"ש לר"ל וקשיא לר"י מיהו מלתא דר"ש קשיא לתרווייהו דבקדשי מזבח אמאי בע"מ יפדו והלכך מוקמינן לה שם בקדם מומן להקדשן דבזה לא בעי העמדה והערכה כנ"ל והשתא א"ש לר' יוחנן דתמימין שמתו יקברו לכו"ע בין בקדשי מזבח בין בקדשי בדה"ב דכיון שהיו ראויין למזבח אין נפדין בלא מום ובבע"מ שקדם מומן להקדשן בקדשי מזבח לכו"ע יפדו דבזה לכו"ע לא בעינן העמדה והערכה כנ"ל ובקדשי בדה"ב פלוגתא דרבנן דס"ל דקדשי בדה"ב היו בכלל העמדה והערכה ס"ל בזה יקברו דבקדשי בדה"ב אף בקדם מומן להקדשן בעינן העמדה והערכה כנ"ל ולר"ש דס"ל דקדשי בדה"ב ל"ה בכלל העמדה והערכה יפדו וא"ת אכתי גם לר"י קשיא דכיון דבע"מ היינו בע"מ בשעת הקדש א"כ תם ונעשה בע"מ בכלל תמימין הוא וא"כ איך קאמר ר"ש אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדה"ב תמימין יקברו תם ונעשה בע"מ אמאי יקבר בקדשי בדה"ב לר"ש דס"ל קדשי בדה"ב ל"ה בכלל העמדה והערכה וצ"ל דלא איירי רק בתמימין מתחילה ועד סוף ובבע"מ מתחילה ועד סוף ובתם ונעשה בע"מ לא איירי ובספרי עוד"ד כתבתי שגי' התוס' בדברי ר"ש אינה כמו שלפנינו אלא כהגירסא שבברייתא השני' דמייתי שם ר"ל בתר הכי וכמו שיתבאר בזה אבל לר"ל קשיא ממ"נ אי בקדם הקדשן למומן איירי לפלוג ר"ש בקדשי מזבח כנ"ל ואי בקדם מומן להקדשן קשיא מאי איריא קדם מומן להקדשן יפדו בקודשי מזבח לרבנן הא אפילו בקדם הקדשן למומן ג"כ יפדו לרבנן לר"ל דס"ל דלרבנן קדשי מזבח ל"ה בכלל העמדה והערכה ומתרצינן עלה דר"ל ס"ל דהא ברייתא משבשתא משום דתני במכילתא אחריתא בשינוי והכי תני במכילתא אחריתא מתו בין תמימין בין בע"מ יקברו בד"א בקדשי בדה"ב אבל בקדשי מזבח יפדו פי' בע"מ יפדו רש"א תמימין יקברו בע"מ יפדו פי' בקדשי בדה"ב ואברייתא זו ל"ק לפלוג ר"ש גם בקדשי מזבח דאף בע"מ יקברו די"ל כיון דאמר ר"ש דקדשי בדה"ב ל"ה בכלל העמדה והערכה ממילא מובן דהעמדה והערכה דכתיב בקרא היינו בקדשי מזבח אבל אברייתא קמייתא א"א לומר דר"ש פליג ג"כ בקדשי מזבח דשם קתני בהדיא בדברי ר"ש אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדה"ב ובספרי עוד"ד הארכתי קצת בזה לפי הגירסא שנראה מהתוס' בברייתא קמייתא בדברי ר"ש כמו"ש מקודם א"ל ר' ירמי' לר"ז לר"ל דאמר לרבנן קדשי מזבח ל"ה בכלל העמדה והערכה וקתני קדשי מזבח בע"מ יפדו ומוקמינן לה בשקדם הקדשן את מומן ש"מ פודין את הקדשים להאכילן לכלבים פי' ולעיל ל"א א' ובכ"ד איתא בזה פלוגתא דתנאי הכא במ"ע בשעבר ושחטן א"ל ר' ירמיה לר"ז לר"ש דאמר קדשי בדה"ב ל"ה בכלל העמדה והערכה אמאי תמימין יקברו משום דחזי להקרבה כו' והובא לעיל המקדיש פירות שובכו למזבח ומרדו לכו"ע לא פקעה קדושתייהו מינייהו הקדיש תרנגולת לבדק הבית רב ס"ל כיון דמרדה פקעה קדושתה מינה ושמואל ס"ל כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וכן ס"ל לר' יוחנן ור"ל הוה ס"ל כרב ואח"כ הודה לר' יוחנן (חולין קל"ט א') ועמש"ל פרשה כ"ב פסוק י"ח ד"ה לכל נדריהם ועי' ב"ק י"ג ב' ומש"ש בספרי עוד"ד

(י) לא יחליפנו גו' דיני תמורה יתבארו להלן בסוף הסדרא בתמורה דמעשר: (יא) ואם כל בהמה טמאה גו' נתבאר לעיל דהיינו בע"מ וכן פירש"י בחומש: (יב) והעריך הכהן גו' זהו פדיון דקדשים שהוממו כנ"ל שומת הקדש לפדיון ר"א ב"י אומר עשרה אף