באר היטב (עה"ת) שנז

כולהו חזיין להאי וכולהו חזיין להאי (שם) ופי' התוס' דלפי הסברא השניה אי לא יהיב כולהו לאחת לא יצא ידי שתיהם ונ"ל כוונתם דהיינו דאף אחת מהן לא יצא ומיירי בנתן לשתיהן בבת אחת דאי בנתן זאח"ז ידי שניה וודאי יצא בק"ו מהא דלעיל ובראשונה הוא דאיכא לספוקי והתוס' כתבו דמיירי שהעריכו על שתיהם יחד ונ"ל דעתם משום שצריך ליתן לכ"א כפי הסכום שהעריכו הכהן וצ"ע. צ"ע לפי ענ"ד בע"ח אי ממעט בנכסים לענין דין הישג יד ונ"ל דבמטלטלין אינו ממעט ובקרקעות הפודה פודה ע"מ לשלם לבע"ח חובו כמו במקדיש (ערכין שם כ"ג ב') וע"ש האומר ערך סתם עלי נותן כו' פחות שבערכין שלשת שקלים ( (ערכין ז' ב') ומייתינן ל"ה (שם א') מלשון ערכך ופרכינן (שם ב') אלא קרא למה לי אר"נ אמר רבה בר אבהו לומר שאינו נידון בהישג יד מ"ט כמפרש דמי איכא דאמרי אר"נ ארב"א נידון בהישג יד פשיטא מ"ד כמפרש דמי קמ"ל והרמב"ם כתב כל"ק אמר דמי עלי או דמי פ' עלי נ"ל לפי ענ"ד דנידון בהישג יד מהא דערכין י"ח א' דהוקשו דמים לערכין במרגלית לקלים כמוש"ל והא דאמרינן (שם כ' א') שהנדרים אין נידונין בהישג יד היינו בנדר למזבח מיהו רש"י פי' שם דבאמר דמי עלי אינו נידון בהישג יד והרמב"ם כתב דאינו נידון בהישג יד דה"ל כמפרש בערכין עשיר שאמר ערך פלוני עלי שחייב בערך עשיר ושמע עני ואמר מה שאמר פלוני עשיר עלי פלוגתא דרבי ורבנן (ערכין י"ז א') לרבי נותן ערך עשיר ולרבנן נותן ערך עני אבל עני שאמר ערך פלוני עלי שחייב בערך עני ושמע עשיר ואמר מה שאמר פ' עני עלי נ"ל דאף לרבי נותן ערך עשיר דאפי' בקרבנות הדין כן

(ט) ואם בהמה אשר יקריבו גו' שלשה מיני קדשים יש בפרשה זו קדשי מזבח קדשי בדק הבית וחרמי כהנים כמו שיתבאר הקדיש תמימים לבדק הבית כשהן נפדין אין נפדין אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם (מנחות ק"א א' תמורה ל"ג ב') אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה לקדושה ומקדישין אותן הקדש עילוי ומחרימין אותן ואם מתו יקברו רש"א קדשי בדה"ב אם מתו יפדו (תמורה ל"ב א') וביאור הא דאין משנין אותן כו' מייתינן שם ברייתא קדשי בדה"ב שהתפיסן בין לקדשי מזבח בין לחרמי כהנים לא עשה ולא כלום חרמי כהנים שהתפיסן בין לקדשי מזבח בין לקדשי בדה"ב לא עשה ולא כלום ומתניתין דמקדישין אותן הקדש עילוי אקדשי מזבח קאי וביאור הקדש עילוי יובא להלן אר"ה קדשי מזבח שהתפיסן לחרמי כהנים לא עשה ולא כלום מ"ט אמר קרא כל חרם ק"ק הוא לה' כל חרם דק"ק הוה ההוא לה' ליהוי פי' התוס' דהא דאמר ההוא לה' ליהוי היינו לקדשי בדה"ב כדבעינן למימר קמן בביאור זה דהקדש בדה"ב חל אקדשי מזבח והיינו כרבנן דריב"ב (ערכין כ"ח ב') ויובא להלן פסוק כ"ט דדרשו שם האי קרא בהקדש עילוי ורש"י פי' לה' ליהוי היינו דרק לה' ליהוי כמו שהיה מקודם אבל אין לו לכהן שום זכות מהם כשהחרימם ועמש"ל פסוק כ"ט ומותבינן עליה דר"ה מלשנא דמתניתין דתנן ומקדישין אותן הקדש עילוי ומחרימין אותן דבהכרח אקדשי מזבח קאי כנ"ל ומתרצינן דה"ק בין שאמר עליהם לשון הקדש בין שאמר עליהם לשון חרם חל עליהם הקדש בדה"ב אבל אם פירש חרם לכהנים לאו כלום הוא ובסוף הסוגיא מסקינן מלתיה דר"ה בתיובתא אלא דגם חרמי כהנים חל אקדשי מזבח ומקשינן עלה והאמר עולא המתפיס עולה לבדה"ב אין בה אלא עיכוב גזברין ובביאור לשון עיכוב גזברין ובביאור קושיא זו נ"ע כמו"ש התוס' דעיכוב גזברין היינו שמעכבין לשוחטה עד שישומו אותה כמה יתן עבורה לבדה"ב אלא דמ"מ מותר לשוחטה קודם פדיונה וביאור הקושיא לפי"ז דבשלמא הקדש דבדה"ב אתי שפיר דחל ע"ז אע"ג דאין לבדה"ב בה כלום דהא בדה"ב איכא בחיובא דגברא שמתחייב עצמו לבדה"ב כך וכך אלא חרמי כהנים איך אפשר דליחול אקרקפתא דגברא הא חרמי כהנים אין חלין רק אחפצא מטלטלין או מקרקעי אלא ע"כ צ"ל דאסור לשוחטה קודם פדיה וחל על העולה עצמה ומתרצינן דלעולא באמת אין חרמי כהנים חל אקדשי מזבח רק מדרבנן ובביאור הקדש עילוי איתא (ערכין כ"ח ב') במשנה שהבאתי לעיל מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהם ואם נדבה נותן את טובתה שור זה עולה אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה אעפ"י שאינו רשאי אם נדר נותן דמיה פי' אמר הרי עלי ואח"כ הפריש ואמר זה לעולתי דחייב באחריותו נותן דמיו דכשלו דמי כיון דחייב באחריותו ואם נדבה היא דלא מחייב באחריותה נותן טובתה ומפרש כיצד כגון שאמר שור זה עולה דהיינו נדבה וחזר והחרימו אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להקריבו עולה שכל אחד מישראל כשמוצא שור בזול הרבה לפי ערך שניו קונה אותו להקריבו עולה אעפ"י שאינו רשאי פירש"י ותוס' דהיינו אעפ"י שאינו חייב דתרגום דנושה רשיא ולפי ענ"ד נראה פשוט דהיינו אעפ"י שאינו רשאי לקנותו דעולה אינה נמכרת דלאו ממון בעלים היא ואינה מכפרת רק ע"ז שהופרשה בשבילו כמו"ש פ"א פסוק ג' אם מתו יקברו בטעמא דמלתא אין לומר משום דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ור"ש ס"ל דבקדשי בדה"ב פודין להאכיל לכלבים דא"כ ה"ל למתני אם נעשו טריפה יקברו כדתנן תמורה ל"ב) ע"ש וכדאיתא (בכורות ט"ו א') אמתניתין דשם ואין לומר דבמתו תמימין איירי דמיתה לא חשיב מום ואין פדיון בלא מום וקדשי בדה"ב ג"כ בעו מום לרבנן משום דתמימין אין נפדין רק למזבח כמוש"ל דבאמת פלוגתייהו דרבנן ור"ש דמתניתין מפורש בברייתא כדבעינן למימר קמן דהיינו רק במתו בע"מ אבל בתמימין לכו"ע יקברו אלא טעמא דמתניתין משום דבעינן והעמיד והעריך וכל שאינו בהעמדה דהיינו שאינו חי אינו בהערכה פי' אינו נפדה ואעפ"י שנשחטו יקברו כדאיתא (שם ל"ג ב' בגמ') נשחטה ועודה מפרכסת צ"ע אי אית בה